מעשי סדום ומעשה מגונה בישיבה בפתח תקווה

בבית המשפט העליון בש"פ 9900/16 לפני: כבוד השופט א' שהם העוררת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: דוד הריסון ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 18.12.2016, במ"ת 35123-12-16, שניתנה על ידי כב' השופט ד' מינץ תאריך הישיבה: כ' בכסלו התשע"ז (20.12.2016) בשם העוררת: עו"ד תומר סגלוביץ' בשם המשיב: עו"ד אסתר בר ציון החלטה

נטען בכתב האישום, כי המשיב נהג לקרוא למתלוננת להגיע לחדר הרבנים או לחדר פנימי בבית הספר, בתדירות של פעמיים עד ארבע פעמים בשבוע, בכדי לבצע בה "מעשים מגונים, מעשי סדום ומעשי אינוס". עוד נטען, כי המשיב נהג כלפי המתלוננת באלימות, עת סטר לה בפניה או הכה בחוזקה על מצחה, כאשר היא לא נענתה במהירות הראויה, לטעמו של המשיב, לדרישותיו המיניות.

עוד נקבע, כי לנוכח הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות ועברו הנקי של המשיב "ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב באמצעים שיפגעו בחרותו באופן פחות דראסטי ממעצר מלא, גם בשלב זה, לפני קבלת תסקיר". לאחר זאת, הורה בית משפט קמא על שיחרורו של המשיב ממעצר, וזאת בתנאי שישהה במעצר בית מלא בבית בנו בפתח תקווה, תחת פיקוחם של מפקחים שאושרו על ידי בית המשפט, ומתן ערבויות שונות.

בנסיבות אלה, סבר השופט לוי כי ניתן לשחררם לחלופה, גם בלא תסקיר מעצר, שכן בית המשפט "רשאי לעשות שימוש בכלים אחרים דוגמאת ההיגיון, השכל הישר וניסיון החיים". בכל יתר המקרים שאוזכרו על ידי עו"ד בר ציון, נעשה השיחרור לחלופה, לאחר הגשת תסקיר מעצר (בש"פ 7379/11 פלוני נ' מדינת ישראל (9.11.2011); והחלטתי בבש"פ 7943/12 מדינת ישראל נ' פלוני (1.12.2012)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפניי והאזנתי בקשב רב לטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערר ולהורות על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, בעודו מצוי במעצר.

סוף דבר, הערר מתקבל כמבואר לעיל, והמשיב יהיה נתון במעצר עד להחלטה אחרת של בית משפט קמא.

תאריך הישיבה: כ"ז בטבת התשע"ד (30.12.2013) בשם המערער: עו"ד שי רודה בשם המשיבה: עו"ד עדי צימרמן ][]פסק-דין ]השופט ע' פוגלמן: בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ש' דותן, ש' שוחט וד' אבניאלי) הרשיע את המערער בעבירות של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים שלא בהסכמתה החופשית, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), וכן בעבירה של שבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.

בתאריך 12.4.2010 או בסמוך לכך, קבע המערער עם המתלוננת, באמצעות האנטרנט, להפגש עמה למחרת היום, בשעות הבוקר בקניון בפתח תקווה.

המערער הורה למתלוננת לנשק את איבר מינו, וניסה לבצע בה מעשה סדום, על ידי כך שאחז בראשה, וקירב אותו בסמוך לאיבר מינו [יוער כי במסגרת ההליך (27.9.2011) זנחה התביעה את סעיף האישום שעניינו ניסיון למעשה סדום והודיעה כי תבקש להרשיעו במעשה מגונה (ריבוי עבירות).

במהלך פרשת התביעה, טען סנגורו של המערער כי ככל שהמעשים נעשו, הרי שהם נעשו בהסכמה בהעדר מודעות לגילה האמתי של המתלוננת.

...

בצד האמור, לא מצאנו עילה להתערב בגזר הדין של בית המשפט המחוזי.

משכך, אף אני לא אדרש לסוגיה זו אך אטעים כי מחלוקת זו נותרה בעינה וסבור אני כפי שציינתי בע"פ 337/13 כי אפשר שהתרשמות חוקרת ילדים תהווה ראיה נוספת שתסייע לבית המשפט בהערכת מהימנות הקטין שהעיד לפניו.

יצוין כי שורת ההיגיון מחייבת כי אם נאשם או סנגורו לא העלו את הטענה במהלך ההוכחות, ולראשונה נזקקו לה בשלב הסיכומים, ובית המשפט מגיע לכלל מסקנה כי לא ניתן להכריע בטענה העובדתית החלופית מבלי לשמוע ראיות נוספות, כי אז המחדל הדיוני צריך שיפעל לחובת הנאשם שכן לא ניתן לנהל "משפט שלאחר משפט" תוך שיבוש היוצרות.

בבית המשפט העליון בש"פ 4781/19 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקש: עידן ברק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 13.6.2019 בעמ"ת 027191-06-19 שניתנה על ידי כב' השופט עידו דרויאן-גמליאל תאריך הישיבה: ט"ו בתמוז התשע"ט (18.07.19) בשם המבקש: עו"ד שי רודה בשם המשיבה: עו"ד מורן פולמן ][]החלטה

כתב האישום מתאר אפוא כמה עבירות, ובהן מעשה סדום בהסכמה בקטין שמלאו לו ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לו שש עשרה שנים, לפי סעיף 347(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (כל הסעיפים להלן – בחוק זה); גרם מעשה סדום בהסכמה בקטין שמלאו לו ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לו שש עשרה שנים, לפי סעיפים 350 ו-347(א)(1); מעשה מגונה בפני אדם שטרם מלאו לו שש עשרה שנים, לפי סעיף 349(ב); גרם מעשה מגונה בנסיבות אינוס בקטין שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנים, לפי סעיפים 350 ו-348(א) בצרוף סעיף 345(א)(3); שימוש בגופו של קטין לעשיית פירסום תועבה, לפי סעיף 214(ב1); פירסום תועבה ובו דמותו של קטין, לפי סעיף 214(ב); החזקת חומר תועבה ובו דמותו של קטין, לפי סעיף 214(ב3); איומים, לפי סעיף 192; ועוד.

בדיון שהתקיים ביום 16.5.2019 בבית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט ארז מלמד), הסכים בא כוח המבקש לקיום ראיות לכאורה ולקיום עילת מעצר, והתבקש תסקיר מעצר בעיניין המבקש.

...

האם די בכל אלה? לאחר ששקלתי את מכלול החומר שהונח לפניי, ושמעתי את באי כוח הצדדים ואף את המבקש עצמו לעניין זה, הגעתי למסקנה, לא בלי לבטים, כי בעת זו לא ניתן להסתפק בשילוב האמור.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא לפיה לא ניתן במצב הדברים הנוכחי לאיין את מסוכנות המבקש באמצעות חלופת מעצר בשלב זה. מטבע הדברים, ככל שיתארכו ההליכים בעניינו של המבקש או יחולו שינויים המשליכים על הערכת מסוכנותו, יהיה מקום לקבל תסקיר משלים כדי לבחון את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר נוכח ההתפתחויות הללו.

סוף דבר: הערר נדחה.

בבית המשפט העליון בש"פ 7430/21 לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני בקשה ראשונה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 תאריך הישיבה: י"ג בכסלו התשפ"ב (17.11.2021) בשם המבקשת: עו"ד מירי קולומבוס בשם המשיב: עו"ד צ'רלי סבג; עו"ד ליאור גילבוע ][]החלטה

ביום 16.2.2021 הוגש נגד המשיב כתב אישום המונה שני אישומים, ומייחס לו ריבוי עבירות של אינוס בת מישפחה לפי סעיף 351(א) ו-345(א)(1) ו-(3) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: החוק); מעשים מגונים בבת מישפחה לפי סעיף 351(ג)(2), 348(ב), 345(ב)(1) ו-(א)(1) לחוק; מעשה סדום בבת מישפחה לפי סעיף 351(א), 347(ב) ו-345(א)(1) ו-(5) לחוק; וכן עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק.

בתקופת האירועים מושא כתב האישום המשיב היה נשוי לאימן של א.א., קטינה ילידת 2007, וב.ב., ילידת 1998 הסובלת מלקות קוגניטיבית, והתגורר עמן בדירה בפתח תקווה בין השנים 2017 עד 2020 (להלן: התקופה).

הודגש כי ההתקדמות אינה בשליטתה, והיא "מוכנה לעשות הכל לשמוע את המשפט בקצב המהיר האפשרי ביותר". מנגד, בא כוח המשיב הדגיש כי למבקשת הייתה אפשרות להעיד את המתלוננות בדיוני ההוכחות שהתקיימו, והחלטתה שלא להעיד את ב.ב. עד כה מהוה "תרגיל", כלשונו, שנועד לאפשר את הארכת מעצרו.

...

המלצה שלילת זו מובילה אף היא למסקנה כי לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר, שכן לא ניתן לאיין את החשש ממסוכנתו נכון לעת הזו.

מכל אלו, איני סבור כי נקודת האיזון בשלב זה של ההליך השתנתה, ועל כן יש לקבל את הבקשה להארכת מעצרו.

לאור כל האמור, אני מורה על הארכת מעצר המשיב ב-90 ימים החל מיום 16.11.2021 או עד למתן פסק דין בת"פ 33630-02-21 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

הנאשם, שגר ועבד בתקופה הרלוונטית בישיבת "**" בפתח תקווה (להלן: "הישיבה"), הורשע עפ"י הודאתו בכתב אישום מתוקן בשני מעשי סדום ומעשה מגונה שביצע באחים מ.א., יליד 94, י.א. יליד 98 וא.א. יליד 99, המתגוררים בפתח תקווה (להלן:"האחים").

...

7 לאור כל האמור לעיל אנו מטילים על הנאשם 13 שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו, 22.1.09.

אנו גוזרים על הנאשם שנתיים מאסר על תנאי שלא ירצה אלא אם יעבור במשך 3 שנים משחרורו ממאסר עבירת מין מסוג פשע המנויה בסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

אנו גוזרים על הנאשם שנה מאסר על תנאי שלא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים משחרורו ממאסר עבירת מין הסוג עוון המנויה בסעיף ה' לפרק י' לחוק הנ"ל. אנו מחייבים את הנאשם לפצות כל מתלונן בסכום של 10,000 ₪ שיופקד בקופת בית המשפט המחוזי מחוז מרכז בפתח-תקווה עד יום 1.6.10 ויועבר לאפוטרופוס שימונה ע"י בימ"ש לעינייני משפחה.