מעשה מגונה בפומבי: חשיפת איבר מין ברכב פתוח

בעשותו כן – כך לטענת המשיבה – ובשעה שחלון רכבו פתוח, אחז באיבר מינו כשהוא מחוץ למכנסיו ותחתוניו והניע ידו עליו, לשם גירוי וסיפוק מיניים.

דיון והכרעה עיינתי בחומר החקירה שנאסף על ידי המישטרה בשני התיקים נשוא שני האישומים בתיק זה, ובתוך כך גם בדו"ח מסדר הזיהוי שנערך למתלוננת באישום הראשון, בתמליל חקירתה, במזכר שנכתב על ידי חוקרת הילדים בנוגע לדברים שהיא אמרה לה כשיצאה מן המסדר, ובמסמך המסומן מב' שהנו אותו מיסמך שעניינו ארוע תגובה 86 ואשר בו נכתב כך: "מודיעה אלמונית מדווחת מטלפון צבורי על בחור שנראה לה בן מיעוטים שמאונן בתוך הרכב שלו והחלונות פתוחים, אין ל.ז. (לוחית זהוי), רק רכב בצבע כחול ממול תחנת אגד ברח' ששת הימים בחדרה". בהשוואת מיסמך זה לדו"ח הפעולה המתעד את הודעת אמה של המתלוננת באישום הראשון למישטרה אודות בחור צעיר שנהג ברכב קטן בצבע תכלת או כחול ליד בית ספר ארלוזורוב ברח' הגיבורים, פנה אליה, שאל אותה היכן הקניון וחשף בפניה את איבר מינו, מצאתי כי המכנה המשותף האפשרי בשני המקרים הוא צבע הרכב – כחול.

משכך, לאחר ששמתי לנגד עיני את הקוים המנחים שנקבעו בפסיקה כמפורט לעיל, ומשלא מצאתי יסוד לטענת באי כח המבקש לפיה המישטרה שמה לה למטרה להרשיע את המבקש בכל מחיר, כמו גם לטענה בדבר חוסרים מהותיים בחומר החקירה, אני מחליטה להעתר לבקשה באופן חלקי על מנת לאפשר למבקש למצות את זכות העיון הנתונה לו על פי חוק בחומרים שהם רלבאנטיים בעיני בלבד, ומורה למשיבה כדלקמן: המשיבה תפנה אל תחנת המישטרה בחדרה ותקבל ממנה את פרטי כל תיקי החקירה שניפתחו אצלה מאז 1.1.13 ועד 31.3.13 בחשד לבצוע מעשים מגונים בפומבי על ידי חשודים שנהגו בשעת ביצוע העבירה במכוניות שצבען כחול או תכלת.

...

באי כח המבקש טוענים כי שילוב שלל האירועים הנ"ל מוביל למסקנה חד משמעית לפיה קיים חשוד ו/או חשודים אחרים, התואמים לתיאורו של המבקש וייתכן כי הם החשודים הרלבנטיים לעובדות שני האישומים שכן המבקש קשר עצמו לאירוע אחד בלבד מבין השניים המיוחסים לו וגם לגביו מסר גרסה מזכה ביחס ליסוד הנפשי בעבירה.

לטענתו, במהלך החקירה ניסתה המשטרה לייחס למבקש אירועים נוספים ולטעון לתבנית התנהגות חוזרת ואולם בסופו של דבר לא עשתה כן. בהדגישו כי אין הוא עותר לקבלת פרטי המתלוננות/ים, שמותיהן/ם ו/או גילאיהן/ם אלא לחקירות החשודים ודו"חות הפעולה בלבד, הסביר ב"כ המבקש כי בחינת חומרי החקירה בתיקים הדומים הנוספים שנפתחו בתקופה הרלבנטית במשטרת חדרה, תאפשר לו ללמוד מי הוא האדם שנחשד בהם ובאיזה רכב הוא נהג.

משכך, לאחר ששמתי לנגד עיני את הקווים המנחים שנקבעו בפסיקה כמפורט לעיל, ומשלא מצאתי יסוד לטענת באי כח המבקש לפיה המשטרה שמה לה למטרה להרשיע את המבקש בכל מחיר, כמו גם לטענה בדבר חוסרים מהותיים בחומר החקירה, אני מחליטה להיעתר לבקשה באופן חלקי על מנת לאפשר למבקש למצות את זכות העיון הנתונה לו על פי חוק בחומרים שהם רלבנטיים בעיני בלבד, ומורה למשיבה כדלקמן: המשיבה תפנה אל תחנת המשטרה בחדרה ותקבל ממנה את פרטי כל תיקי החקירה שנפתחו אצלה מאז 1.1.13 ועד 31.3.13 בחשד לביצוע מעשים מגונים בפומבי על ידי חשודים שנהגו בשעת ביצוע העבירה במכוניות שצבען כחול או תכלת.

<#2#> החלטה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים במשפטו על רקע כתב אישום המייחס לו ביצוע שלוש עבירות של מעשה מגונה בפומבי בשלושה אישומים נפרדים.

על-פי העובדות באישום השלישי, ביום 20.9.15 שוב בעיר אופקים, אותה מתלוננת ירדה מהאוטובוס בתחנה, המשיב הגיע עם רכבו לעבר המתלוננת, פתח את חלון הרכב, שאל את המתלוננת היכן נימצאת הקניונית, כשבזמן זה החזיק ידו על איבר מינו שלא היה חשוף.

השרות שוחח עם אישתו של המשיב ולא עלתה כל בעייתיות במערכת הזוגית, גם המשיב וגם אישתו תיארו בפני השרות אהבה וכבוד הדדיים, אם כי אישתו של המשיב ויתר בני משפחתו הביעו תדהמה ובושה גדולה מהמעשים המיוחסים לו. השרות היתייחס בתסקירו גם להיבטים נוגעים להתפתחותו המינית של המשיב, והתרשם מעמדות שמרניות, לחוויות חיוביות עם אישתו בעיניין זה. המשיב כך עולה מהתסקיר, שיתף פעולה באופן מלא עם השרות ועד כדי הרגליו המיניים.

...

שירות המבחן לא סבר כי נשקפת מסוכנות לאלה, משפחתו של המשיב שללה זאת לחלוטין ואף אני סבורה כי אין כל חשש לבנות המשפחה לאחר שעיינתי בחומר החקירה ולרבות תסקיר שירות המבחן המדבר בעד עצמו לעניין זה. תסקיר שירות המבחן הוא תסקיר חיובי והמלצתו חיובית.

אשר-על-כן ומכל האמור, אני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים: "מעצר בית" מלא בבית הוריו, בכתובת: בית 21, שכונה 27, רהט.

במהלך הנסיעה חשף הנאשם את איבר מינו והציע למ.פ. שתבוא עמו לבית קפה באומרו לה: "את אישה פיליפינית יפה, אני אשלם לך 20 ₪, בואי איתי יחד לבית קפה"..

במהלך חקירתו בקשר לעבירות של מעשה מגונה בפומבי והטרדה מינית שבוצעו כלפי מ.פ. נלקחו מהנאשם דגימות DNA שנמצאו מתאימות לאלה שנלקחו מתחתוניה של ג.ד. הנאשם נעצר, נחקר והוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות חטיפה, אינוס ניסיון לביצוע מעשה סדוםומעשה מגונה בג.ד. מעשה מגונה בפומבי והטרדה מינית כנגד מ.פ. תשובת הנאשם לכתב האישום באשר לאישום הראשון טען הנאשם, כי אינו זוכר כל פרט רלבנטי בקשר לאירוע הנטען.

כאשר נישאל על ידי כב' השופט שוחט "בלי להגיד כלום לקחת את היד שלה?" השיב הנאשם: "אז אני מסביר לך שהסיטואציה היתה כזאת שהיא ישבה באוטו בגישה שלא מפריע לה או משהו כאילו הסיטואציה". בתשובה לשאלה מה היתה הגישה ממנה הסיק שזה לא מפריע לה השיב: "היא ישבה לא זוכר בדיוק, אבל לקחתי את היד והיא לא התנגדה וזה הכל, לכיוון איבר המין" (עמ' 76 ש' 28-29).

לנוכח חשיבות העניין שבה עו"ד רמתי ושאלה את הנאשם אם יש לו הסבר כל כך טוב לתלונת השווא, נסיון הסחיטה שלא צלח, מדוע לא מסר אותו במישטרה ותשובתו היתה: "כי אלף לא היה אונס, בית היא רצה בין המכוניות, ואילצו אותה, לקחו אותה לבית חולים כי היתה נסערת ואמרה שאולי עשתה אקט מיני ביד, כי אילצו אותה ולקחו אותה לבדיקות וכיוונו אותה איכשהו. היא לא היתה הולכת על דעת עצמה לבד אם הייתי מוריד אותה עוד 3 דקות בבית שלה, כי אז זה לא היה קורה זה בסך הכל 100 ₪" (עמ' 82 ש' 12-16 לפר' מיום 18.10.10).

העובדה שלא אותרה שיחת הטלפון שניהל הנאשם, בעת הנסיעה, הנה עובדה נייטרלית ואין בה כדי לפגוע בהגנתו, מאחר שהמידע ביחס למספר הטלפון בו עשה הנאשם שימוש, באותו בוקר, מצוי בידיעתו ואילו חפץ להציג נתונים משמעותיים בסוגיה זו פתוחה היתה בפניו הדרך לעשות כן. באשר לדוחות ההצבעה הסותרים, אשר בוצעו על ידי שני חוקרים שונים, בהפרש של כשנתיים וחצי.

...

סיכום – אישום ראשון בחינת גירסתה העקבית והאמינה של המתלוננת מול גירסתו רצופת הסתירות והפתלתלה של הנאשם מובילה למסקנה החד משמעית לפיה יש להעדיף את גירסת המתלוננת, באשר לאירועי אותו בוקר ולפיכך מציעה אני לחברי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו באישום ראשון.

כאשר הגישה תלונה על מעשיו של הנאשם מסרה לחוקרים את המספר שנירשם על ידה, מה שהביא בסופו של דבר לזיהויו (עמ' 91-92 לפרוטוקול).

סוף דבר אנו מרשיעים את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, כדלקמן-באישום הראשון: אינוס, עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); ניסיון לביצוע מעשה סדום, עבירה לפי סעיפים 347(ב) + 25 לחוק; מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348 (ג)+(ג1) לחוק; חטיפה, עבירה לפי סעיף 369 לחוק.

בע"פ 6255/03, פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 16.2.04 (להלן: "עניין פלוני"), הובהר כי המבחן אם מעשה מסוים הוא מגונה הוא מבחן אובייקטיבי, קרי מעשה אשר יש בו מיניות גלויה, ואשר לפי אמות מידה אובייקטיביות יחשב ללא הוגן, לא מוסרי ולא צנוע, ויש בו כדי לפגוע באוטונומיה של הנפגע.

הנחת המוצא היא כי מי ש"משחק" באיבר מינו, או מאונן, כשאיבר המין חשוף, וכאשר נעשה המעשה בתוך רכב שחלונותיו שקופים ואף פתוחים, הרי שיש מי שיראה את המעשה.

בנסיבות אלו, נמצא כי הנאשם היה מודע לכך שאחר עשוי לראותו מבצע את המעשים, ולפיכך היתקיים הרכיב - "בפני אדם אחר". אשר לדרישה כי המעשה יעשה בפומבי, טענה ההגנה כי לא הוכח שמי שעובר ברחוב מבלי להציץ אל הרכב יכול היה לראות את מעשי הנאשם, וכי לא היתקיים יסוד הפומביות משבוצע המעשה בתוך רכבו של הנאשם, בנסיבותיו של העושה ושל הרכב.

...

אין בידי לקבל את גרסתו לפיה לא ידע שהמתלוננת או אחרים ראו או יכולים היו לראותו, שעה שחשף את איבר מינו ברחוב סואן, בבוקרו של יום, כשהחלון שלצידו, גם לשיטתו, פתוח.

אף אם אניח כי זו הפרשנות הסבירה, הרי ששוכנעתי כי המתלוננת לא עשתה כל מאמץ על מנת לראות את הנאשם או את מעשהו – היא פסעה ברחוב, צועדת לעבר בית הספר של בנה, כשהבחינה ברכב ובו החלונות הפתוחים, ובנאשם מאונן בתוכו כשאיברו חשוף.

נוכח כל האמור לעיל, נמצא כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו, ובכך יורשע.

מנגד נדחתה גרסת המערער לפיה נגע באיבר מינו על מנת להרגיע את עצמו, שלא למטרת סיפוק מיני, ולחילופין "לאוורר את איברו ולקרר את האיזור". עדת התביעה המרכזית תארה כי כל חלונות הרכב היו פתוחים, מושב הנהג היה מוסט מעט לאחור, היא ראתה בודאות מעשה אוננות – תנועת יד מהירה וברורה כשאיבר המין בזיקפה, והכל מבלי להתכופף לעבר הרכב וציינה כי מדובר בשכונת מגורים כשבמרחק קצר מהמקום מצויים שני בתי ספר.

עוד נקבע כי הנחת המוצא היא כי מי "שמשחק" באיבר מינו או מאונן כשאיבר מינו חשוף וכאשר נעשה המעשה בתוך רכב שחלונותיו שקופים ואף פתוחים בבוקר של יום ובעיבורה של עיר, הרי שיש מי שיראה את המעשה (ראו בעמוד 122 להכרעת הדין).

דיון והכרעה סעיף 349(א) לחוק העונשין קובע כי "העושה מעשה מגונה בפומבי בפני אדם אחר ללא הסכמתו...דינו – מאסר שנה". בסעיף 34כ"ד לחוק העונשין נקבע כי "פומבי לעניין מעשה-(1) מקום צבורי, כשאדם יכול לראות את המעשה מכל מקום שהוא; (2) מקום שאינו צבורי, ובילבד שאדם המצוי במקום צבורי יכול לראות את המעשה". למרות שב"כ המערער המלומד טען, כי אין מחלוקת לגבי העובדות ואין הוא מבקש שנתערב במימצאי מהימנות – הרי שבפועל בהודעת העירעור ובטיעונים העלה מסכת עובדתית שונה שלא נקבעה בהכרעת הדין.

על רקע הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא, עסקינן באופן מובהק במעשה מגונה על פי הקריטריונים הנ"ל. אשר לגזר הדין נאמר, כי המערער פגע בשלום הציבור, חשף עוברת אורח למעשיו המיניים, ואף לא קיבל אחריות על המעשה, כשמסוכנותו מוערכת ברמה בינונית.

...

לאור כל האמור לעיל, אנו מורים על דחיית הערעור, על כל רכיביו.