מעשה כיעור כתואנה לדחיית עילת גירושין

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1290362/1 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז־אילוז, הרב **** אדרי המערערת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד גבי שחר) המשיב: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד יאיר תיבון) הנידון: דחיית עילת הגירושין 'מעשה כיעור' כשאינה אלא תואנה; עיכוב הגירושין למרות פירוד ממושך עד סיום ההליך הרכושי משום 'לא יהא חוטא נשכר' החלטה

...

ונמצאנו מסייעים ידי עוברי עבירה, לבגוד באשת נעוריהם, וללכת אחרי שרירות לבם ועיניהם.

אומנם אם המסקנה ההלכתית נותנת שעל בית הדין עצמו מוטלת החובה להפריד ביניהם בגט פיטורין גם ללא תביעת הבעל, היה הדין שונה.

חיובה של האישה בגט בעת הזאת, לפני שתקבל את זכויותיה, יש בו משום 'נמצא חוטא נשכר', שמגרש את אשתו כשידו על העליונה, ואיך ייתן בית הדין את ידו לכך? באשר לטענה זו: אומנם איננו מקבלים אותה כפי שהיא, כדי לבטל את החיוב בגט (ואיננו נוקטים ביחס אליה עמדה החלטית, במסגרת הערעור הנוכחי, שכן יש צדדים לכאן ולכאן, וכפי שבאו השיטות השונות בפסק הדין מושא הערעור, שבפירוד ממושך יש הסבורים שאין זה משנה מי אשם בפירוד), אך מכל מקום, לדעתנו, בנסיבות התיק, שבו אפשר לדחות את סידור הגט בפועל עד לאחר שימוצו ההליכים הרכושיים והכספיים האחרים באופן שלא ייפגעו זכויותיה של האישה, יש לנקוט בדרך זו של דחיית סידור הגט לתקופה קצרה, ובתקופה זו לסיים את ההליך הרכושי, ולא לאפשר למשיב לצאת כשידו על העליונה, אף שהוא שגרם – בנטישתו את אשת נעוריו לטובת אחרת – לפירוד הממושך ולהעדר הסיכוי להשכין שלום בביתם.

ואם אומרת "אני רוצה בבעלי למרות מעשיו", איך נאמר לה "את רוצה להתגרש" כשהיא צווחת שאין הדברים כן? ועיין עוד בסוטה (מז, א): "אמר רבי יוחנן, שלשה חינות הן: חן מקום על יושביו, חן אישה על בעלה, חן מקח על מקחו." וברש"י שם: "חן מקום על יושביו – ואפילו הוא רע נראה להם טוב. חן האישה – תמיד על בעלה ואפילו היא מכוערת נושאת חן בעיניו." שמעינן מינה שעניין זה של מציאת חן אינו דבר אובייקטיבי אלא סובייקטיבי ותלוי בכל אדם לפי מה שהוא אף שלאחרים אין הדבר נראה.

במקרים אלו, מאחר שלא התחדשו לבית הדין עובדות חדשות והבעל לא העלה ולא הוכיח כל עילות לחיוב האשה בגט, בית הדין אמור לדחות משפטית תביעה זו. אולם בית הדין בתוך עמו יושב, ובאופן מעשי נוכח הפירוד הממושך של כמה שנים וחוסר האמון שבין הצדדים, ואחרי שבית הדין רואה שעתה אין אפשרות סבירה ליישום שלום בית בפועל, אין מקום להמשיך את המצב הקיים המעגן הלכתית את שני הצדדים.

...

הרב צבי בן יעקב הערעור שלפנינו לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי (להלן: בית דין קמא) מיום י"ד בכסלו התש"ף (12.12.19), אשר קבע במסקנתו: גם האישה אינה מעוניינת בבעלה, הרי שאין מנוס מלקבוע כי יש לחייב את האישה לקבל את גיטה מבעלה [.

אם תסרב האישה לקבל את גיטה מוסמך בית הדין לבטל את ההטבות שנקבעו בסעיף ז. הרב אליעזר איגרא הרב צבי בן יעקב לאחר העיון בעמדת עמיתיי הרבנים הגאונים שליט"א, מצטרף למסקנות הגר"א איגרא שליט"א. הרב צבי בן יעקב הרב שלמה שפירא ראיתי מה שכתב ידידי הגר"א איגרא ואני על משמרתי אעמודה, שאין לאפשר למי שנתן עיניו באחרת לחייב את אשתו לקבל גט פיטורין אחרי עבור זמן של י"ח חודשים כשהאישה לא פשעה.

וודאי שלא ברור לי מדוע נפעיל הרחקות דרבנו תם על אישה עלובה שבעלה נתן עיניו באחרת, ההרחקות יהיו עליה והוא ישמח במי שנתן עיניו בה! לפיכך אף בנידון דידן אין להטיל על האישה להתגרש מיידית עתה, כשלא מצאנו פשיעה מצידה, ולהתנות את הפיצוי לגירושין בהסכמתה לגירושין עתה.

הרב אליעזר איגרא פסק דין המסקנות העולות להלכה מכל האמור לעיל הן כדלהלן: מאחר שהצדדים בפירוד מעל שמונה־עשרה חודש האישה חייבת לקבל את גיטה.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 907072/6 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב יעקב זמיר, הרב מימון נהרי, הרב ציון לוז-אילוז המערער: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד רוברט ליכט פטרן) המשיבה: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד שלום כהן ועו"ד לימור סוויסה) הנידון: מזונות אשה בעילות גירושין שאינן מחייבות בגירושין בעל כורחה; פירוק שתוף בדירה ללא טופס 4 פסק דין

שני נימוקים מרכזיים לדחיית דברי הרא"ם מופיעים בפוסקים הנ"ל, וכדלהלן: הנימוק הראשון – בכלל תקנת רבינו גרשום הייתה גם תקנה שחייבה במזונות, ועל אף שמעיקר הדין אין לחייבו במזונות כשהיא מסרבת להתגרש בפועל.

ובכללם, באשה שנטען עליה שעשתה מעשה כיעור, אף שאינו יכול לגרשה שלא ברצונה, אולם, מאחר ומצוה לגרשה נפטר ממזונותיה לכו"ע (הרי בשמים ח"ג סוס"י קי), וכך גם אם טוען דמאוסה עליו באמתלא מבוררת (וכך הוא גם בנדו"ד), גם אם לא הגיעו הדברים לכדי חיובה בקבלת הגט שלא ברצונה נפטר ממזונותיה (בית יעקב סימן עז, ובפרי האדמה, ועיין שם באוצה"פ הערה עד, בשם הר"ב ליפקין במאמריו, להבהיר היטב דין זה והגיונו, שכל שאין כופין אותו לחיות עימה כאיש ואשה, בשל היתנהגותה, כבר נפטר ממזונותיה, עיי"ש).

...

על אף מסקנה ברורה זו, בית הדין האזורי נימק בדעת הרוב את המשך החיוב במזונות בנימוק קצר, בזה הלשון: "כל זמן שלא הוכחה עילה ברורה מצד הבעל לגירושין, והצדדים עדיין נשואים, על הבעל לשאת במזונות האישה והוצאותיה". זאת אומרת, לדעת הרוב, כל זמן שהצדדים לא התגרשו, ולא הוכחה עילה המחייבת את האישה בקבלת גיטה, הרי שהחיוב במזונות ממשיך.

המערער לא יחריג על דעת עצמו, שום מקור כספי גם אם לדעתו הוא לא בר איזון (המומחה שימונה יחריג או לא יחריג בהתאם להבנתו את החוק בנושא, כשההכרעה תהיה בסופו של דבר על ידי בית הדין האזורי בהכרעה שיפוטית).

מסקנה אשר על כן, לאור כל האמור, בהתייחס לכל הערעורים כאחת, בית הדין קובע כלהלן: בית הדין מבטל את חיוב מזונות האישה למפרע, מיום מתן פסק הדין האזורי.

חלק זה של הערעור נדחה.

ועוד: התובעת טוענת שבידה קלטת של החופה, ובה נראה כי הנתבע היה מודע להתחייבותו בסכום זה. לתועלת מתן הכרעתנו בטענות הנ"ל נצטט מפרוטוקול הדיון הנ"ל שבו נמצאים גם הנימוקים שהבאנו לדחיית טענות הנתבע אחת לאחת (ההדגשות אינן במקור): הופיעו הצדדים.

גם כך אין לי לשלם חמש מאות אלף ש"ח. לסיכום הפועל היוצא מכל האמור: טענת הנתבע להפסד התובעת בגין מעשה כיעור אינן מבוססות כלל; טענת הנתבע כי לא הבין את הכתובה תמוהה ביותר ונדחית על הסף הן מן ההיבט העובדתי והן מן ההיבט ההלכתי; טענת הנתבע כי הכתובה מוגזמת ונעשתה לכבוד אינה מבוססת ואינה מתקבלת על הדעת, בפרט לאור כושר הישתכרותו של הנתבע כעורך דין.

הנתבע, בהתנהגותו כלפי התובעת, גרם לה צער גדול שכן בגילה המתקדם, כאשר 'השעון הביולוגי' שלה 'מתקתק', נאלצה התובעת להתגרש ללא עילה מוצדקת מוכחת – מה שמצדיק בנסיבות חמורות אלו פיצוי נוסף מעבר לתוספת הכתובה (ראה על כך בספר כנס הדיינים – תשע"ז, בהרצאתו של הח"מ).

...

גם כך אין לי לשלם חמש מאות אלף ש"ח. לסיכום הפועל היוצא מכל האמור: טענת הנתבע להפסד התובעת בגין מעשה כיעור אינן מבוססות כלל; טענת הנתבע כי לא הבין את הכתובה תמוהה ביותר ונדחית על הסף הן מן ההיבט העובדתי והן מן ההיבט ההלכתי; טענת הנתבע כי הכתובה מוגזמת ונעשתה לכבוד אינה מבוססת ואינה מתקבלת על הדעת, בפרט לאור כושר השתכרותו של הנתבע כעורך דין.

בית הדין נעתר לבקשותיו למצות את זכותו להוכיח את טיעוניו.

הרב ישראל שחור הרב יצחק מרוה פסק דין לאחר שיקול דעת הנדרש פוסק בית הדין כדלהלן: טענות הנתבע להפסד התובעת מתוספת כתובה נדחות בהיעדר בסיס עובדתי והלכתי.

שהיא עשתה מעשה כיעור [.

] הרב רפפורט דוחה את שתי הטענות ואז הוא אומר: בתאריך 11.11.2016 הוגשה תלונה במישטרה – וזה היה אחרי הגשת הסכומים – והתלונה ניסגרה מחוסר ראיות [.

החיוב בגירושין והפסד התלונה בשל תלונת האשה נגד בעלה, במישטרה, שהוגדרה 'תלונת שוא' ראשית נתייחס לעילה שעליה התבסס הדיין הרב רפפורט לחייב בגט ובהפסד כתובה משום שהאשה הגישה נגד בעלה תלונה למישטרה, תלונה שלא הוכחה, והסיק: "מכל האמור עולה שאשה המגישה תלונה בגין אלימות ולא הוכח שהבעל הוא הגורם, הפסידה כתובה ומזונות [...]" בנוגע לעילה זו יש שתי הערות: הליך בירורה של טענה זו אין חולק שעילה זו נולדה לאחר סיום הדיונים בתיק.

...

פסק הדין מושא הערעור הוגש לפנינו ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי בתל אביב שפסק ביום ד' בסיוון תשע"ז (29.5.17) בתביעת הגירושין של הבעל ובתביעת שלום הבית של האישה כדלהלן: ובהתאם לאמור מחליט בית הדין כדלהלן: יש לקבל את תביעת הגירושין של הבעל, והאישה חייבת לקבל גט במועד הראשון שיקבע בית הדין.

לגופן של הטענה ושל ההכרעה בעניינה האכן הייתה תלונת האישה על אלימות הבעל משוללת יסוד ועולה לכדי 'תלונת שווא'? גם לגופו של עניין נראה לכאורה שהמסקנה העובדתית שמדובר ב'תלונת שווא' שגויה: בתסקיר לשכת הרווחה של עיריית רמת גן מיום כ"ה באייר תשע"ז (21.5.17) שהוגש לתיק בית הדין האזורי נכתב כי הילד התלונן בגן על אלימות אביו.

מה שכתב הדיין בתשובתו "במקום שהאישה מאיימת בהגשת תלונה מחמת החיים המשותפים, שאז יש עקירת האישות" – אין אנו מקבלים קביעה זו. מניסיוננו רב השנים, היו בעלים רבים שיצאו מהבית עקב תלונות על אלימות שהוגשו נגדם ולאחר מכן חזרו לשלום בית.

ואף יותר מזה כתבו בפד"ר (יג עמ' 274): כשהבעל גרם – גם אם בסופו של דבר האישה לא תסכים לקבלו ולמעשה שני הצדדים מעוגנים – לא יוכל הבעל לדרוש גט מאשתו מחמת עיגון.

מסקנות ופסק דין לאור האמור כל האמור לעיל מוחלט: בית הדין מקבל את ערעור האישה.