מעשה בית דין" בתביעה כספית נגד מנכ"לית ורשות להסמכת מעבדות

ראה לעניין זה: סעש (ת"א) 14135-11-13 (בית הדין האיזורי לעבודה בת"א) ארז גוטשטיין נגד סייג' גרופ בע"מ, פסק הדין של כב' השופטת - ד"ר אריאלה גילצר-כץ. בעניינינו, לא הוכחו מעשים כאלו של הנתבעים 6-1.

גיל גורן הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בירושלים - עב (י-ם) 1855/06 גיל גורן נ' חברת איזוטסט בע"מ. בתביעתו הוא עתר לקבלת פצויי פיטורין, דמי חופשה, דמי הבראה וכספי קופת גמל.

בפסק הדין – שניתן ביום 3.12.2009 - בחן בית הדין לעבודה את טענותיה של איזוטסט, לרבות את הדו"ח של הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, את עדותם של גיל גורן ומר מוטי להב – סמנכ"ל כוח אדם של איזוטסט - ואת אחריותו של גיל גורן לנזקים הנטענים וקבע בין השאר: "מ. משכך, הגענו למסקנה כי הנתבעת לא הרימה כלל את הנטל המוטל עליה להוכיח כי היה זה מר גורן אשר במעשיו גרם לה לנזקים כבדים להם טענה בכתב תביעתה שכנגד.

"30. מעיון בקשת פירוק החברה, שהגישה החברה כשהיא מלווה בתצהירו של עזרא גבאי לתמיכתה, ומפרוטוקול הדיון בבקשת הפרוק ניתן להבין שאיש מבין נציגי בנק נושה אחד אינו מסוגל להבין מדוע עושה זאת החברה, ומדוע נוקטת בהליך של הקפאת הליכים, למעשה, בלי להציע כל הסדר או נאמן. בכל מקרה, כאשר מייד, ימים מספר לאחר הגשת בקשת הפרוק, מאשר כב' בית המשפט במחוז מרכז את מכירת פעילות החברה, ומייד מפרסם מנכ"ל התובעת !!! שהופך להיות מנכ"ל הילודה החדשה, מר דורון קאופמן, מכתב ביום 25.5.2014, שנספח לתמצית עדותו של אמנון גיל, והוגש לבית המשפט, "מעבדות-איזוטסט" הודעה לכל מאן דבעי, לפיה חברת סקרים גיאו הנדסיים בע"מ רכשה את פעילות מעבדות חברת איזוטסט בע"מ, שפורקה בבית המשפט "אנו כעת בעיצומה של תכנית עבודה לשקום והבראה של פעילות החברה וכשלב ראשון אנו מחזירים לפעילות את מרבית ערוצי החברה בהקדם האפשרי כמו גם חלק נכבד מעובדי המעבדה יוחזרו למקומם... נציין, מציין מר קאופמן, מנכ"ל איזוטסט עד "פירוקה" ומנכ"ל "מעבדות איזוטסט" מייד לאחר "פירוקה", "כי הרשות להסמכת מעבדות נתנה את אישורה להמשך פעילות תחת ההסמכות הקודמות אשר עומדות בתוקפן. חברת מעבדות – איזוטסט החדשה מתחייבת להעמיד לרשותך (הלקוח הקבוע) את כלל השירותים באיכות וברמת השרות הגבוהה ביותר המתבקשת בתחום זה. אנו מודעים לכך שתקופת פירוק החברה יצרה אי נוחות עבורכם ועל כך אין לנו אלא להיתנצל ולהבטיח את השרות הטוב ביותר בישראל לבדיקות מעבדה. לשירותכם תמיד, דורון קאופמן, מנכ"ל מעבדות איזוטסט (החדשה)". נתוני הבסיס - עליהם ביסס רו"ח בוכניק את חוות דעתו - הם נתוני שנת 2005.

בנסיבות אלו, סבור אני, כי יש שהוי, וויתור ומניעה של איזוטסט מלהגיש – יומיים לפני תום ההתיישנות - את התביעה נגד הנתבעים 1, 2, 3, 4, 5, 6, בודאי שהיא מנועה מלעשות כן כלפי הנתבע 3 בשל מעשה בי-דין.

...

בנסיבות אלו, סבור אני, כי יש שיהוי, וויתור ומניעה של איזוטסט מלהגיש – יומיים לפני תום ההתיישנות - את התביעה נגד הנתבעים 1, 2, 3, 4, 5, 6, בוודאי שהיא מנועה מלעשות כן כלפי הנתבע 3 בשל מעשה בי-דין.

סוף דבר אני דוחה את התביעה נגד הנתבעים: הראל בר, אמנון גיל, גיל גורן, שחר שוקר, עזרא מנגד ואבישי שפירא.

אני מחייב את התובעת (איזוטסט בע"מ) לשלם לכל אחד מהנתבעים- הראל בר; אמנון גיל; שחר שוקר; עזרא מנגד ואבישי שפירא- את הוצאותיהם, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסך כולל של 50,000 ₪, כשסכום זה נושא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל.

עמד על כך כב' השופט עמית ברע"א 2063/16 הרב יהודה גליק נ' משטרת ישראל, פסקה 11 (19.1.2017), וזה לשונו: "...דחיית עתירה בבג"ץ או בבית המשפט לעניינים מנהליים, עשויה במקרים מסויימים להוות מעין מעשה בית דין שיחסום תביעה כספית לפיצויים (ע"א 9211/09 איזוטסט בע"מ נ' ד"ר דריזין [פורסם בנבו] (4.7.2012) (להלן: עניין איזוטסט), מה שמצמצם את החשש ל'טירטור' ולתביעות כפולות. עם זאת, במצב הדברים הרגיל, קבלת עתירה בבג"ץ או בבית המשפט לעניינים מנהליים, לא תהווה מעשה בית דין לצורך תביעה אזרחית...". כאמור השופט עמית הפנה בנידון לענין איזוטסט [(ע"א 9211/09 איזוטסט בע"מ נ' ד"ר דריזין (4.7.2012)].

מעיון בעתירה ובתביעה האזרחית שהגישה המערערת עולה כי הטענות המועלות בשתי התובענות הן זהות בבסיסן, שכן הן מבוססות על טענותיה המרכזיות של המערערת לפיהן המשיבות לא נהגו כדין בהליך השבת ההסמכה למעבדות וכן כי החלטות המשיבות הן תוצאה של שקילת שיקולים זרים וניגוד עניינים.

בכל הקשור לועדת השלושה, ציינה כדלקמן: * ניסוח החלטת ועדת השלושה היה על ידי כל חברי הועדה, לאחר שחברי הועדה דיברו בניהם בנידון (עמ' 839 לפרו' שו' 35; עמ' 840 לפרו' שו' 5); * היא אישרה את דבריה בת/13 (תצהיר משלים שלה לפי הוראת בית המשפט), כי החומר שעמד בפני ועדת השלושה היה: מיסמך רכוז הצעות מחיר שהעבירה משכ"ל וכתבי בית דין של התביעה הכספית והמרצת הפתיחה על נספחיהם (עמ' 840 לפרו' שו' 24); * אישרה כי בעת הדיון בועדה מכתבו של בר זיו מיום 9.3.2014 לא עמד בפניהם, אך היא ראתה אותו טרם ישיבת ועדת השלושה (עמ' 840 לפרו' שו' 28; עמ' 841 לפרו' שו' 28-29); יחד עם זאת ציינה כי הבסיס לחשדות נגד הנתבעת היה פגישתו של בר זיו עם מנכ"ל הערייה טרם מועד הישיבה בנוכחותה, והטענות שנטענו על ידו בדבר דיווחים כוזבים בחשבונות שהגישה התובעת (עמ' 841 לפרו' שו' 8-16) היא הישתתפה כאמור בישיבה שבין מנכ"ל הערייה לבין בר זיו כשבוע לפני ישיבת ועדת השלושה (עמ' 849 לפרו' שו' 18-22); בר זיו לא זומן לוועדת השלושה (עמ' 850 לפרו' שו' 6-7); כן ציינה כי היתה יותר מפגישה אחת עם בר זיו עובר לועדת השלושה, ברם בפגישה בה הישתתפה בר זיו הועלה הנושא ובה הביע עמדתו, כפי שהוזכר בהחלטת ועדת השלושה (עמ' 885 לפרו' שו' 8-10); אין לה הסבר למה לא נערך פרוטוקול של הישיבה.

היינו לא ידעה עליו לפני הגשת התלונה; היא לא זכרה לומר אם פגשה את בר זיו לאחר יום 27.3.2014, אבל היא לא סבורה שפגשה אותו לאחר מכן (עמ' 903 לפרו' שו' 1-6); כשנשאלה כיצד נתנה ידה להגשת תלונה טרם הגשת בקשת רשות להגן בתביעה הכספית, השיבה: "אתה בעצם עכשיו מנסה לקבל ממני תשובה על מה עמד בבסיס רצונו של המנכ"ל להגיש תלונה. אבל את זה אתה צריך לשאול אותו כי המנכ"ל סוברני לקבל מידעים ולבסס את ההחלטות שלו על מיטב הידיעה שלו ושיקול הדעת שלו ויש, היו חשדות והוא הפעיל שיקול דעת. זו החלטתו. אני לא מחליפה את שיקול דעתו בשקול דעתי, זה לא עניין של חוקי, לא חוקי, זה עניין של תחושות ואחריות שיש לו כמנכ"ל ערייה ולכן אתה צריך לשאול אותו למה הוא סבר שיש מקום ללכת ולהגיש תלונה ולדרוש את מעורבות המישטרה בעיניין הזה" (עמ' 904 לפרו' שו' 10-15); כשהוטח בה שהיא, כיועצת המשפטית של עריית חדרה, לא יכולה להיות שחקן אדיש להגשת התלונה, השיבה: "אם היית מכיר אותי לא היית אומר שאני שחקנית אדישה... אני יודעת מתי אני צריכה להתערב ומתי לא. יש הרבה מאוד החלטות של מקבלי החלטות שהן החלטות במסגרת שיקול הדעת שלהם. כמו שבית המשפט לא תמיד מיתערב בכל דבר שהוא במסגרת שיקול דעת של גורם מקצועי, כנ"ל אני. יש החלטות, מנכ"ל נושא באחריות כוללת על כל הראיה, יש לו ראיה כוללת, יש לו היסתכלות מסוימת, יש לו סטאנדרטים, יש לו ערכים מסוימים והוא מנכ"ל וזה במסגרת שיקול הדעת שלו. וזה, אין פה עניין, אני לא מחליפה את שיקול דעתי בשקול דעתו" (עמ' 904 לפרו' שו' 18-25); זו פעם ראשונה שהתלוותה למנכ"ל ערייה להגשת תלונה במישטרה, והיא בעצמה לא הגישה במסגרת תפקידה תלונה נגד מישהו (עמ' 905 לפרו' שו'1-6); משכך נישאלה, אם מדובר באירוע כה חריג, האם לא ראתה לנכון להתריע בפני זגדון ולחקור אותו על הסיבות שגרמו לו להחליט על הגשת תלונה ועל מה הוא מתבסס, השיבה: "כמו שאמרתי ערב העניין הזה כן עמדה אמירה של, לפחות בידיעה שלי, של בר זיו שיש חשש, חשד לדיווחים כוזבים בגלל עניין של פערים בכמויות. עכשיו עוד פעם במסגרת שיקול הדעת, אני לא יודעת איזה מידע נוסף הועבר למנכ"ל ומה הוא בדק. אני יוצאת מנקודת הנחה שהוא ביסס את זה על החשדות האלה ומבחינתי זה שיקול דעת שאני לא מחליפה אותו. אני לא מחליפה את שיקול דעתי בשקול דעתו" (עמ' 905 לפרו' שו' 11-15); היא לא זוכרת ששאלה את זגדון, טרם הגשת התלונה, אם נפגש עם רמי חסון, היא לא מצאה לנכון להחליף את שיקול דעתו בשקול דעתה, מה גם שבאותה עת: "... כבר היה תחילת מידע של בר זיו על דיווחים כוזבים וברור באותה נקודת זמן שאם לאחר מכן יסתבר שאכן היו דיווחים כוזבים אז היו באים ושואלים למה לא הוגשה תלונה? הרי חברי מועצה בעצמם שאלו את..." (עמ' 905 לפרו' שו' 24-26; כן ראו עמ' 919 לפרו' שו' 11-13); לשאלה למה לא המתינו עם הגשת התלונה עד לאחר קבלת ממצאים יותר מבוססים מבר זיו, השיבה כי את השאלה הזאת יש לשאול את זגדון שהחליט על הגשת התלונה, אבל הוסיפה כי: "העניין הוא שוב, אני אומרת ההתייחסות למידע שהיה שם, עוד פעם זה, עוד פעם זה חוכמה שבדיעבד כי כשאתה נושא באחריות ובמשרה ויכול להיות שחלק מהעניין זה היה באמת הרצון שלו לדיווח במיידית כדי שלא יהיה אחר כך כל מיני שינויים וכל מיני השפעות על התהליכים. יכול להיות שהוא רצה שהדברים מלכתחילה יהיו במישטרה כדי שלא יהיו אחרי זה דברים שאולי ישבשו את היכולת של הבדיקה של המישטרה. זאת אומרת מיד לערב אותה בתחילת התהליך ולא להמתין שיהיו כל מיני אולי תיאומי גרסאות. אני לא יודעת. זה באמת צריך לשאול אותו" (עמ' 908 לפרו' שורות 13-18); וכן: "ת: ...ובנסיבות האלה כשהתקבלה ההחלטה, היו דברים חמורים. וכמו שאני אומרת ואני חוזרת ואומרת, בדיוק, בדיוק יכול היה להיות מצב, שכשהדברים היו מתפתחים ואם לא היה המנכ"ל הולך למישטרה, היו אומרים לו בסוף, כן? חבל שלא באת קודם כי עכשיו כבר הדברים הושמדו,

...

סיכום התביעה העיקרית לאור כל המפורט לעיל, ובהתייחס לתביעה העיקרית, אני קובע כדלקמן: התביעה האישית נגד הנתבע 1 (גנדלמן) בעילה הראשונה – נדחית בזאת; העילה השנייה התקבלה בחלקה (הוצאת פרויקט עמל מידיה של התובעת שלא כדין); העילה השלישית (ועדת השלושה) – נדחית בזאת; העילה הרביעית התקבלה בחלקה (דחייתה לעניין עצם הגשת התלונה, וקבלתה בכל הקשור לפרסומים הנובעים מהודעת הדוברות); העילה החמישית (עיבוי התלונה מיום 31.3.2014 ופרסום הדבר) – נדחית בזאת; בגין חלק התביעה שהתקבל, אני מחייב הנתבעת 2 (העירייה) לשלם לתובעים, באמצעות בא כוחם, סך של 1,000,000 ₪ תוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה. לא ישולם הסכום במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסק דין זה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בסופו של יום הוגשו סיכומי העירייה והפניקס בהודעה לצד ג', ללא שמיעת עדים בה. לגופם דברים שוכנעתי לדחות את ההודעה לצד ג' מטעמים כדלקמן: א. העילה השנייה התקבלה בחלקה וציינו כי עסקינן בעילה חוזית (ראו לעיל).

על כן אני מורה על דחיית ההודעה לצד שלישי.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9211/09 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל המערערת איזוטסט בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. ד"ר אורנה דריזין 2. הרשות הלאומית להסמכת מעבדות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.9.09 בת"א 13601-11-08 שניתן על ידי כבוד השופט ב' ארנון תאריך הישיבה: כ"ג בתמוז התשע"א (25.7.2011) בשם המערערת: עו"ד אסף שרעף בשם המשיבות: עו"ד אהרון מיכאלי; עו"ד יהודה רוזנטל ][]פסק-דין

]השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בת"א 13601-11-08 מיום 23.9.2009 (כבוד השופט ב' ארנון), שבמסגרתו התקבלה בקשת המשיבות לסלק על הסף תביעה שהגישה נגדם המערערת מחמת קיומו של מעשה בית דין.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי כאמור, המערערת הגישה תביעה נגד המשיבות בבית המשפט המחוזי שבמסגרתה תבעה מהם פיצוי כספי בגין נזקים והפסדים שנגרמו לה לטענתה כתוצאה מהתנהלותן הרשלנית וחסרת תום הלב בכל הקשור לתהליך החזרת ההסמכות למעבדה שברשותה.

כל שנכתב לעניין זה הוא כי "התובעת תטען כי מעשיה ומחדליה של הנתבעת 1 עולים כדי עוולות גרם הפרת חוזה ו/או התרשלות מקצועית, באשר היא לא פעלה כמצופה ממנכ"ל רשות ממשלתית סביר ונכון". בטרם התייחסה המערערת לעילה זו היא העלתה טענות משפטיות אחרות, הנוגעות לעקרון תום הלב, לכך שעל הרשות כגוף צבורי החובה לנהוג בהגינות, בסבירות, במידתיות, וללא משוא פנים, וכן לכך שהרשות פעלה משיקולים זרים ומאינטרסים פרטיים ונהגה כלפיה ברשעות ובאטימות.

...

יחד עם זאת, אין להקיש מכך כי המסקנה בנוגע להתרשלותה של אותה רשות במסגרת בחינת עוולת הרשלנות תהיה, בהכרח, זהה.

יחד עם זאת, בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, יש לטעמי לקבוע כי צדק בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי יש לדחות את תביעתה האזרחית של המערערת על הסף מחמת קיומו של מעשה בית דין.

לפיכך, לו תישמע דעתי, בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, ולנוכח הקביעות החד משמעיות שנקבעו בבג"ץ 2445/06 וזהות הטענות בשני הליכים, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הדוחה את תביעת המערערת על הסף, ויש לדחות את הערעור.

רקע עובדתי לפני בקשתן של המבקשות 1-2 לסילוקה על הסף של התביעה אשר המשיבה הגישה כנגדן מחמת קיומו של "מעשה בית דין". המבקשת 1 ד"ר אורנה דריזין, שימשה במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה כמנכ"ל הרשות הלאומית להסמכת מעבדות (להלן: המבקשת 1 או ד"ר דריזין).

המבקשות התנגדו למחיקת העתירה בטענה כי למעלה משנתיים לאחר החזרת מלוא ההסמכה לא ביקשה המשיבה את מחיקת העתירה וכי בקשה המחיקה נועדה למנוע את תוצאות ההכרעה בה באופן שלא תשמש כמעשה בית דין בתביעה האזרחית לסעדים כספיים המונחת לפני.

...

במצב דברים זה אני סבור כי מתייתר הצורך לדון בשאלת היקף ופירוט הנזקים וההפסדים הנטענים על-ידי המשיבה בתביעתה.

בנסיבות אלה, ומאחר והגעתי למסקנה כי המשיבה מנועה מלטעון כנגד המבקשות לקיום אחריות כלפיה בגין נזקים והפסדים שנגרמו לה עקב השעיית ההסמכה והתמשכותו של תהליך החזרת הסמכותיה על ידי המבקשות-הנני סבור כי יש לקבל את בקשתן של המבקשות לדחייה על הסף של התובענה הכספית שבפני.

כפועל יוצא מכך, הנני מורה על דחיית התובענה על הסף מחמת קיומו של מעשה בית דין.

וכן בדברי בית הדין בפס"ד זעפרני שלעיל, שם נאמר כי: "הפסיקה קבעה את מידת הנטל ומידת ההוכחה במקרים האמורים: "מעביד הטוען כי אינו חייב בתשלום פצויי פיטורים כאשר פיטר את העובד בשל מעשה פלילי, צריך להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה (ראה דב"ע לו/1-3 הלמן-וישנגרד, לא פורסם; הובא בדב"ע מז/4-3 שלפי-אגד בע"מ, פד"ע י 49, 56).

ביום 7/6/09 הוגש לבית דין זה כתב האישום המתוקן כנגד מר גורן, בו הואשם מר גורן כי, יחד עם מר אבישי שפירא, הורה לעובד לבצע שינוי ברישומי תעודות נטילה שנתפסו על ידי הרשות (ס' 22 לכתב האישום המתוקן).

כך במכתבו של מנכ"ל הנתבעת, מר הראל בר, אל מנכ"ל הרשות מיום 31/3/06 (נספח יג' לתצהירו של מר הראל בר): "לא זאת ועוד, השעייתה של המעבדה חייבה אותה בבחינה ובניתוח יסודי ומעמיק של הגורמים שהביאו להשעיה וכיצד ניתן יהיה בעתיד למנוע מצב זה..

אי הפרשות לקופת גמל: ביום 2/9/07 קבע בית דין זה כי ב"כ הנתבעת יודיעו היכן ומתי שולמו לתובע הכספים הנתבעים, בין היתר, בגין הפרשות לגמל.

כך בעדותו של מר מוטי להב בפרוטוקול הדיון מיום 15/3/09, עמ' 13 ש' 17 עד עמ' 14 ש' 6: "ש. אתה צירפת לתצהירך את הדו"ח של הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, דו"ח הביקורת בחב' איזוטסט. למיטב זכרוני, הדו"ח של הרשות כלל 19 סעיפי אי התאמה לחב' איזוטסט, זה נכון? ת. לא זוכר להגיד לך בדיוק מה כלל הדו"ח. אם יש 19, אז 19.

...

דברים דומים טען התובע בעדותו, בפרוטוקול הדיון מיום 14/9/08, עמ' 17 ש' 18 עד עמ' 18 ש' 3: "ת. קראתי את החומר יותר מפעם אחת. אני חושב שהנהלת הרשות ביססה את השלילה של הרישיון על שני דברים עקריים, א' – חוסר הרצון של הנתבעת לעמוד אחרי הטעויות ולתקן אותם ו ב' – המעורבות הגדולה של ההנהלה בכל מה שקשור להטיית התוצאות. אם היו בסניף ירושלים ממצאים כל כך חמורים, אז הרשות היתה טוענת לגבי סניף ירושלים. אם הרשות היתה טוענת שהטענות רק נגדי, היא היתה סוגרת רק את סניף ירושלים, אבל הרשות ביקשה שהראל בר יפסיק את מעורבותו בתוצאות, ביקשה שהסמנכ"ל יפסיק את מעורבותו, והשעתה את הרישיון של כל החברה מדן ועד אילת, וזה אומר שכל בר דעת יבין שזה לא קשור אלי באופן אישי". משכך, הגענו למסקנה כי הנתבעת לא הרימה כלל את הנטל המוטל עליה להוכיח כי היה זה מר גורן אשר במעשיו גרם לה לנזקים כבדים להם טענה בכתב תביעתה שכנגד.

לאור כל האמור לעיל, התביעה שכנגד נדחית.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 17,500 ₪, כפיצויי פיטורין (ברוטו).