מעשה בית דין דוקטרינה המושתתת על עקרון סופיות הדיון

תורת השתק הפלוגתא הנה חלק מהדוקטרינה של מעשה בית דין המבוססת על עקרון סופיות הדיון ומניעת הטרדה חוזרת ונשנית של בעל דין באותה פלוגתא שכבר נידונה בפני ביה"מ. השתק פלוגתא, מיתקיים בהתקיימם של מספר תנאים מצטברים.

...

לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה בחלקה וזאת כדלקמן: אני מורה כי ההליך לבחירת מומלצי האגודה להקצאת מגרשי המגורים בהרחבה בפטור ממכרז שעל בסיסו רשימת המומלצים, נתבעים 5-49, והחלטת האגודה המאפשרת הסבת הזכות להיות מומלץ, מבוטלים.

לא מצאתי להיעתר לסעדים הנתבעים ביחס לאגודה הקהילתית- כפי שנקבע, הגורם הממליץ הוא האגודה החקלאית.האגודה הקהילתית אינה רשאית לבצע הקצאה בעצמה, או לקבוע את המומלצים והמדובר בגוף שהוקם ע"פ הוראות רמ"י לצורך הקצאה בפטור ממכרז גרידא.

אשר להוצאות- שוכנעתי כי הגורם המרכזי לפעילות להקצאה במסלול ללא מכרז באופן שאינו בהתאם לנהלים ובניגוד לכללים של שוויון ותקינות, הינו האגודה.

שונים הדברים, לטעמי, ביחס לטענה בדבר תחולתו של כלל "השתק עילה". דוקטרינת מעשה בית דין מבוססת, ככלל, על עיקרון סופיות הדיון.

...

אין כל הגיון בטענה שבית המשפט הגדיל את סכום דמי השכירות על יסוד טענות המשיב להפרות ההסכם, כחלופה לסעד של פינוי המושכר, רק כדי שמיד לאחר מכן יחדש המשיב את תביעתו לפינוי המושכר, על בסיס אותן עילות והפרות בדיוק.

בע"א 8273/16 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (פורסם בנבו 11.07.2021) עמד בית המשפט על כך שהבחינה בדבר זהות העילות היא בחינה מהותית של האינטרס המוגן בשני ההליכים (עמ' 181): "כאשר צד להליך מעלה טענה בדבר השתק עילה בשל עילות תביעה זהות, על בית המשפט לבחון מבחינה מהותית האם הזכות או האינטרס המוגן שנפגעו בשני ההליכים זהה ואת מידת הדמיון בתשתית העובדתית הניצבת ביסוד שני ההליכים (ע"א 1545/08 מוסקונה נ' סולל בונה בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 7 (4.3.2010) (להלן: עניין סולל בונה)). בהקשר זה נקבע בע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166 (2003) כי: "מבחן 'זהות העילות' בהקשר של עקרון מעשה-בית-דין זכה לפירוש רחב למדי בפסיקת בתי-המשפט. הוא מתקיים מקום ששתי התביעות מבוססות על עילות זהות בבסיסן, גם אם בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ומרכיבים נוספים שלא פורטו בתביעה הקודמת." אשר על כן, מכל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העילה לפינוי המבוססת על הפרת הסכם השכירות כפי שהפרות אלה נטענות בתביעה הראשונה להידחות על הסף.

סוף דבר מהטעמים האמורים, הבקשה מתקבלת באופן שהעילות לפינוי המושכר המבוססת על הפרות שנטענות בתביעה הראשונה נדחות על הסף.

על-פי הפסיקה, "מעשה בית דין" הנה דוקטרינה משפטית הבנויה על שני עקרונות מרכזיים - "השתק עילה" ו"השתק פלוגתא", ודוקטרינה זו מבוססת על עיקרון סופיות הדיון: "עקרון זה מעוגן בשני שיקולים עקריים שבטובת הציבור: טעם אחד עניינו בהפעלה יעילה של מערכת המשפט ובמניעת הכרעות סותרות העלולות לפגוע ביציבות המשפט וביוקרת בתי-המשפט (שם בעמ' 14). טעם שני עניינו באנטרס כי ייעשה צדק עם בעל-הדין האחר, כך "שלא יהא נטרד פעמיים או יותר בשל אותה עילה או אותה פלוגתא..." (ראו: ע"א 5610/93 זלסקי ואח' נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה, ראשון לציון, נא(1) (1997) 68, 97).

...

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל עולה, כי על הנתבעת 1 להשיב את הסכום ששולם על-ידי מר ברזילי על-פי הקבלות שצורפו בסך של 3,818 ₪.

לפיכך, מדובר בהרחבת חזית אסורה, ואין מקום להיזקק לטענה הכספית הנטענת ולא לסעד הכספי המבוקש, ומכאן שדין סעד זה להידחות.

סוף דבר אשר על-כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, על הנתבעות 1 ו-3 לשאת, ביחד ולחוד, בסכומים הבאים: פיצוי מוסכם בסך כולל של 42,252 ₪.

דחיית התביעה על הסף – כנגד הנתבעים 1 – 2: על אף מסקנותיי דלעיל, לא אעשה מלאכתי קלה, ואדון להלן גם בטענות הנתבעים 1 - 2 לדחיית התביעה על הסף מאחר ומצאתי כי בדין נטענו הן; מעשה בית דין: השאלה בעניינינו היא, איפוא, כיצד משליכות קביעות בית הדין הרבני האיזורי (שאומצו ע"י בית הדין הרבני הגדול) על ענייננו? על מהות הטענה של "מעשה בית דין" והאינטרסים הציבוריים העומדים בבסיסה, כתב כב' בית המשפט העליון בפסק הדין שניתן ב - רע"א 8793/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' גולייט [פורסם בנבו], שם נכתב כהאי לישנא: "הדוקטרינה הרלבנטית לסוגיה זו היא כמובן מעשה בית דין. דוקטרינה זו מבוססת על עיקרון סופיות הדיון ונועדה לקדם את האנטרס הצבורי ולייעל את ההליך המשפטי תוך הקטנת העומס המוטל על בתי המשפט ועלויות ההיתדיינות ובמטרה להמנע מהכרעות שיפוטיות סותרות. כמו כן, נועדה דוקטרינה זו למנוע הטרדה חוזרת של בעל דין בגין אותה עילה או פלוגתא שכבר נדונה לפני בית המשפט [ראו: ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ([פורסם בנבו], 8.9.2005), בפיסקה 7 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (להלן: עניין גורה); נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך האזרחי 20-12 (1991) (להלן: זלצמן)]. דוקטרינת מעשה בית דין מתחלקת לשני ענפים: השתק עילה מונע קיום היתדיינות נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם בעילה זהה שכבר נדונה בהליך קודם. השתק פלוגתא, לעומת זאת, מונע היתדיינות נוספת באותה פלוגתא שנדונה והוכרעה בפסק דין קודם, גם כאשר ההיתדיינות השנייה מבוססת על עילת תביעה שונה [ראו: זלצמן, בעמוד 9; ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 584-583 (1968)]. מעשה בית דין, על שני ענפיו, קם רק כאשר מדובר בהכרעה משפטית סופית שניתנה על ידי בית משפט מוסמך (ראו: זלצמן, בעמוד 11)." לאור הקביעות לעיל, נאמר כבר עתה – ללא צורך להרחיב, כי אין מיתקיים בעניינינו השתק עילה, שעה שההליך שבכותרת מיתנהל בין צדדים שונים ובעילה שונה, מזה אשר היתנהל בבית הדין הרבני.

...

או אז, הורה ביה"ד הרבני הגדול לבית הדין האזורי ברחובות "לשחרר את מסמכי העסקה לצורך השלמת העברת הבעלות בלשכת רישום המקרקעין על שם המערערים". מן הנימוקים המפורטים לעיל, אני מקבלת טענת הנתבע 3, כי דינה של התביעה כנגדו שתימחק על הסף, מחמת העדר עילה.

סוף דבר: טענות הנתבעים מתקבלות, באופן שהתביעה כנגד הנתבע 3 נמחקת על הסף, והתביעה כנגד הנתבעים 1 ו – 2 נדחית על הסף.

עוד אני מורה, בהתאם לסמכותי עפ"י תקנה 41(ג), כי ככל שתוגש תובענה חדשה כנגד הנתבע 3, לא יהא זה מן השלב בו נמחקה התובענה שבכותרת, אלא היא תוגש כתביעה חדשה על יסוד המצב העובדתי והמשפטי העדכני נכון למועד הגשתה.

נערוך להלן את ההבחנות המשפטיות הנדרשות, ואחר נעבור ליישמן על נסיבות המקרה שלפנינו; על מהות הטענה של "מעשה בית דין" והאינטרסים הציבוריים העומדים בבסיסה, כתב כב' בית המשפט העליון בפסק הדין שניתן ב - רע"א 8793/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' גולייט [פורסם בנבו], שם נכתב כהאי לישנא: "הדוקטרינה הרלבנטית לסוגיה זו היא כמובן מעשה בית דין. דוקטרינה זו מבוססת על עיקרון סופיות הדיון ונועדה לקדם את האנטרס הצבורי ולייעל את ההליך המשפטי תוך הקטנת העומס המוטל על בתי המשפט ועלויות ההיתדיינות ובמטרה להמנע מהכרעות שיפוטיות סותרות. כמו כן, נועדה דוקטרינה זו למנוע הטרדה חוזרת של בעל דין בגין אותה עילה או פלוגתא שכבר נדונה לפני בית המשפט [ראו: ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ([פורסם בנבו], 8.9.2005), בפיסקה 7 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (להלן: עניין גורה); נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך האזרחי 20-12 (1991) (להלן: זלצמן)]. דוקטרינת מעשה בית דין מתחלקת לשני ענפים: השתק עילה מונע קיום היתדיינות נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם בעילה זהה שכבר נדונה בהליך קודם. השתק פלוגתא, לעומת זאת, מונע היתדיינות נוספת באותה פלוגתא שנדונה והוכרעה בפסק דין קודם, גם כאשר ההיתדיינות השנייה מבוססת על עילת תביעה שונה [ראו: זלצמן, בעמוד 9; ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 584-583 (1968)]. מעשה בית דין, על שני ענפיו, קם רק כאשר מדובר בהכרעה משפטית סופית שניתנה על ידי בית משפט מוסמך (ראו: זלצמן, בעמוד 11)". בעיניין השתק פלוגתא קבעה כבוד הנשיאה א' חיות, בפיסקה 15 בפסק דינה בעיניין רע"א 9771/16 נובל אנרג'י מדיטרניאן לימיטד נ' משה נזרי (פורסם בנבו, 28.09.2017) כך: "השתק הפלוגתא הוא ראש אחד של הכלל הדיוני בדבר "מעשה בית דין" ולפיו לא ניתן לשוב ולדון בפלוגתא שכבר נדונה והוכרעה בהתדיינות קודמת בין בעלי דין אף אם עילות התביעה שונות זו מזו בכל אחת מן ההתדיינויות, וזאת משקולי יעילות ועל מנת למנוע הכרעות סותרות בפסקי דין שונים (נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 137 (1991) (להלן: זלצמן)).

...

אך הנתבע טעה לחשוב כך ולדאבון הלב, גם ניהול התביעה השנייה כנגדו לא הובילה אותו למסקנה המתבקשת שעליו לפעול באופן אקטיבי להסרת כלל התמונות שפרסם ולהציג ראיותיו כדבעי לעניין זה. נדגיש, כי בסופו של דבר הוסרו התמונות, רק בעקבות התערבות בית המשפט, הצעתו במסגרת קדם משפט שהתקיים ביום 03.07.18 שיינתן שיופנה לפייסבוק להסרתן, ומתן הצו ביום 03.09.18.

במסגרת אותו הליך, מצא בית המשפט להתחשב בנתבע והורה על הפחתת שיעור הפיצוי המוסכם, מסך של 60,000 ₪ ל – 40,000 ₪.

סוף דבר: לאור מסקנתי, כי הנתבע הפרה את הוראות פסק הדין המוסכם 11 הפרות (בפרסום ובאי הסרה של תמונות מס' 1 – 9, 18 – 19), אני מחייבת אותו לשלם לתובע פיצוי מוסכם ע"ס 110,000 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה, שישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.