מערער סחר בסמים ונהג ללא רישיון

" וכן בע"פ 4484/05 גונן נ' מדינת ישראל (8.8.2006), אליו הפנה ב"כ המאשימה, בו הדגישה השופטת ד. ברלינר: "נגע הסמים מכלה בישראל כל חלקה טובה. כמות המילים שהושמעו באשר לצורך להלחם בנגע זה היא אין סופית. אין לך בית משפט בכל ערכאה שהיא, שלא חוזר על האמירות שעניינן המילחמה שהוקדשה לביעור התופעה, ענישה מחמירה ככלי מרכזי במילחמה זו, והצורך להכות בכל אחת מחוליות הפצת הסם בין אם מדובר בבלדר, ובין אם מדובר במי שמעמדו בהירארכיה באותה פעולה ספציפית שעליה נסוב הדיון, גבוה יותר." בע"פ 6747/11 מדינת ישראל נ' אבו רקייק (3.1.13), הדגיש בית המשפט העליון את מטרות הענישה בעבירות סמים: " הענישה בעבירות מסוג זה נועדה, קודם לכל, לשרת את מטרת הגמול לעבריין על עיסוק בסם העלול לסכן חיי אדם ולפגוע בבריאות המשתמשים בו, שנית, על העונש להעביר מסר חד-משמעי של הרתעה ביחס לעבריינים פוטנציאליים, ולשמש אות אזהרה אפקטיבי לכל מי שמתכוון לקחת חלק במערכת ההעברות והסחר בסמים..." על החומרה היתרה הטמונה בעבירות של סחר בסמים ועל תפקיד בית המשפט במילחמה בסוחרי הסמים עמד גם השופט מ' חשין בע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' שמאי (9.2.2004): "בבואו לגזור עונשים על סוחרי הסמים כמערערים שלפנינו, שומה עלינו, על בית המשפט, לשוות נגד עיניו את צרכני הסמים הפגועים, את משפחותיהם המפוררות ואת הנחיית המחוקק מה עונש ראוי להטיל על מי שהביא כל אלה. לביעור נגע הסמים אין די ברטוריקה. נדרשים אנו למעשים של ממש. חובה היא המוטלת על בית המשפט להעלות את תרומתו למלחמה של החברה במשחיתיה..." (ההדגשות אינן במקור – ע.מ).

במקרה שלפנינו סחר הנאשם בסמים מסוג קוקאין ומסוג MDMA, המכונים "סמים קשים". על מדיניות ההחמרה בענישה ועל היד הקשה שיש לנקוט נגד הסוחרים בסמים מסוג זה עמד בית המשפט העליון בע"פ 7952/15 מדינת ישראל נ' שץ (15.2.2016) , בו קבע השופט נ. סולברג, בפיסקה 42: "בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הרבה הטמונה בעבירות סחר והפצה של סמים, לא כל שכן סמים מסוכנים המוגדרים 'קשים' (ראו למשל: ע"פ 6747/11 מדינת ישראל נ' אבו רקיק [פורסם בנבו] (3.1.2013)), ועל הצורך להאבק בהן באמצעות ענישה משמעותית ומרתיעה (ע"פ 9482/09 ביטון נ' מדינת ישראל, פסקה 24 [פורסם בנבו] (24.7.2011)). זאת, לאור הנזק הרב שהן מסבות לא אך למשתמשים הישירים בסם, אלא לחברה כולה, הסובלת מעבירות רכוש ואלימות מצד העוסקים בסחר ומלקוחותיהם..." לפירוט התופעות הנילוות לשימוש בטבליות MDMA ראו ת"פ (מח' ב"ש) 8113/08 מדינת ישראל נ' בודרם (30.11.2008), שהוגש מטעם המאשימה, פסקות 1 ו-2 לפרק "הכרעה ודיון". בכל הנוגע למידת ההתחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם, נקבע בע"פ 7070/03 זניד נ' מדינת ישראל (5.9.2005): "החברה בישראל נאבקת מזה שנים רבות בהתפשטותו של נגע הסמים ולצורך כך היא משקיעה מאמצים רבים וממון רב. המערער ואחיו דוגמתו מבקשים לסכל מאמץ זה ומכאן הצורך לנהוג בהם וכנגד כל חוליותיה של שרשרת הפצת הסם ביד קשה. בתחום זה של עבריינות קובעת ההלכה הפסוקה כי תהיינה נסיבותיו של העבריין חמורות וקשות ככל שתהיינה, הן נדחות מפני האנטרס הציבור" (ההדגשות אינן במקור – ע.מ).

בת"פ (חי') 4201-03-18 מדינת ישראל נ' רוימי ואח' (28.11.2018), הורשעו הנאשמים, על יסוד הודאתם, בעבירות סחר בסם מסוכן, נהיגה ללא רישיון בתוקף וסיוע לסחר בסם מסוכן (לנאשם 1); סיוע לסחר בסם מסוכן (לנאשם 2).

...

לא מצאתי להיעתר לבקשות אלו משני טעמים.

סוף דבר אשר על כן, בשים לב לנימוקים עליהם עמדתי לעיל, כמו גם לעונשים שנגזרו על נאשמים אחרים בפרשיה, ופרק המן בו היה נתון במעצר באיזוק אלקטרוני, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 26 חודשים, בניכוי הימים בהם ישב במעצר בין תאריכים 10.10.2018-14.11.2018.

בהתאם לסמכותי לפי סעיף 37א(א2) לפקודה, אני קובע שהפסילה תיכנס לתוקף ביום גמר ריצוי עונש המאסר.

אין להקל ראש גם בעברו הפלילי של המערער בגין סחר בסמים, עבירות אלימות חמורות, נהיגה ללא רישיון תקף ובזמן פסילה ועבירות רכוש, אשר מצדיקות את עונשי המאסרים שהוטלו בשני התיקים ואת הפעלת עונשי המאסר על תנאי.

...

אנו דוחים את טענת ב"כ המערער לפיה המאשימה גרמה למערער שלא להשתלב בהליך טיפולי לפני שנאסר, כפי שהמליץ שירות המבחן לאור נתוניו השליליים כפי שהיו בפני בית משפט קמא.

מכל האמור לעיל עולה שבית משפט קמא לקח בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים בקביעת עונשו הכולל של המערער, שכן השיקולים לחומרה עולים עשרות מונים על השיקולים לקולא, לרבות הסדר הטיעון בתיק העיקרי ונסיבותיו האישיות של המערער.

אנו דוחים את הערעור.

במסגרת הקשר, המערער והאחר קבעו לבצע עבירות סחר בסמים מסוכנים, זאת באופן הבא: האחר מקבל הזמנות מאנשים המעוניינים לרכוש סמים מסוכנים (להלן: "הקונים").

הוא מוכר לשירות המבחן לנוער משנת 2018, כשהופנה ללא הרשעה בדין בגין עבירת נהיגה ללא רישיון.

...

נמצא כי בעניינו של המערער מתקיימים חלק מהפרמטרים שהותוו בפסיקה המבססים את המסקנה כי קיים "סיכוי של ממש שישתקם" – המערער נעדר עבר פלילי, שיתף פעולה באופן מלא עם רשויות החקירה, הביע מוטיבציה לשיקום והתגייס להליך הטיפולי שהוצע לו על ידי שירות המבחן.

דיון והכרעה סעיף 40ד(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") קובע כי: "קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה ומצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם..." סעיף 40ד(ב) לחוק העונשין קובע כי: "היו מעשה העבירה ומידת אשמתו של הנאשם בעלי חומרה יתרה, לא יחרוג בית המשפט ממתחם העונש ההולם, כאמור בסעיף קטן(א), אף אם הנאשם השתקם או אם יש סיכוי של ממש שישתקם, אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, לאחר שבית המשפט שוכנע שהן גוברות על הצורך לקבוע את העונש במתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון המנחה, ופירט זאת בגזר הדין". לטעמנו, ענייננו של המערער נכנס תחת כנפי סעיף 40ד(ב) הנ"ל, הן בשל חומרת מעשה העבירה והן בשל מידת אשמו של המערער.

לאחר ששקלנו את כל האמור ובחנו בעיון את חוות הדעת בעניינו של המערער; ולאחר שהשתכנענו כי מדובר במקרה חריג ויוצא דופן, המצדיק קביעת מתווה עונשי שיתמוך בתהליך השיקומי העמוק והממושך שעבר המערער, ויכלול גם רכיב כספי משמעותי (בשים לב למוטיבציה לביצוע העבירות), אנו מורים כדלקמן: הערעור מתקבל באופן שתחת המאסר בפועל שהושת על המערער, אנו מטילים על המערער צו מבחן למשך שלוש שנים מהיום, וזאת על מנת לעקוב אחר השתלבותו בשירות הצבאי.

" נהיגה בפסילה - מדיניות ענישה בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל (9.10.12), בהתייחסה למיתחם הענישה, בעבירות של נהיגה בפסילה, ציינה כב' השופטת ט' חיימוביץ': "מיתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה." בעפ"ת (ב"ש) 43966-08-13 חאלד זידאן נגד מדינת ישראל (21.1.14), ציין בית המשפט את מיתחם הפסילה ביחס לעבירה של נהיגה בפסילה : "הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הנו בתוך מיתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים." בעפת 10656-12-12 עאדל חמידי נ' מדינת ישראל (13.5.13) - בעבירות של נהיגה בפסילה, בפעם הראשונה, כשלצדו עבירות של רישיון שפקע 3 שנים, ללא רישיון רכב וללא תעודת ביטוח, הפסילה מקורה בשני הליכים, לחובתו 22 הרשעות תעבורה, ורישום פלילי בעטיו נשא מאסר בשל סחר בסמים, בעירעור קוצרו 3 חודשי מאסר בעבודות שירות ו – 43 ימי מאסר בפועל, אותם ריצה כבר במסגרת המעצר, והועמדו על 80 יום, בנכוי 43 ימי המאסר, המאסר המותנה הועמד על 4 חודשים, ויתר הרכיבים, פסילה לשנתיים, פסילה מותנית, והתחייבות, נותרו על כנם.

...

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, בחנתי את עברו של הנאשם, ועיינתי בתסקירי המבחן, אני סבורה שבמקרה שלפני אין מנוס מהשתת רכיב של מאסר.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני משיתה על הנאשם 4 חודשי מאסר.

אני דנה את הנאשם ל-7 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, או של נהיגה בזמן פסילה.

על המערער נגזרו העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל בנכוי ימי מעצרו, הופעל עונש מאסר מותנה בן 45 ימים מת"פ (כ"ס) 12490-04-19 לגביו נקבע שירוצה בחלקו באופן חופף ובחלקו במצטבר לעונש המאסר, כך שבסך הכל יישא המערער ב- 25 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה למשך 8 חודשים לבל יעבור המערער עבירת סמים מסוג פשע למשך 3 שנים מיום שיחרורו ממאסר, מאסר מותנה למשך 3 חודשים, לבל יעבור המערער עבירת סמים מסוג עוון למשך 3 שנים מיום שיחרורו ממאסר, קנס בסך 15,000 ₪, או 150 ימי מאסר תמורתו, פסילה על תנאי למשך 12 חודשים, לבל יעבור המערער עבירות של נהיגה ללא רישיון, או עבירת סמים מסוג פשע, למשך 3 שנים מסיום הפסילה בפועל.

בית משפט קמא סקר את הפסיקה הנוהגת וציין כי הענישה בתחום סחר ותיווך לסחר בסמים קשים, אף בכמויות קטנות, נסובה דרך כלל על עונשי מאסר לריצוי בפועל, ונתן דעתו גם לגזרי דין שניתנו נגד מעורבים אחרים שהורשעו בפרשה זו. אשר לקביעת מיתחם הענישה הראוי, בשים לב לעתירתם המשותפת של הצדדים לקביעת מיתחם כולל, בהיתחשב בכך שעבירת התיווך פחותה מעבירת סחר סמים, ובראי הענישה הנוהגת, קבע בית משפט קמא מיתחם עונש הולם כולל הנע בין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל.

...

בסופו של דבר, המערער לא שינה מדרכיו וחטא בשנית, באופן שמצדיק הטלת עונש בעל אפקט הרתעתי".

אלא שמתסקירי שירות המבחן עולה שהמערער השתמש שימוש אינטנסיבי בסמים ובנסיבות אלו מקובלת עלינו מסקנת בית משפט קמא לפיה המערער לא עבר הליך שיקומי של ממש.

" לנוכח כלל האמור, אנו דוחים את הערעור.