מערער הורשע במעשה סדום והדחה בחקירה

במסגרת האישום השני, הורשע המערער במעשה סדום (ריבוי עבירות), לפי סעיף 347(ב) בנסיבות 345(א)(1) לחוק העונשין; במעשים מגונים (ריבוי עבירות), לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו- 345(א)(1)לחוק העונשין; ובהדחה בחקירה בדרך של איומים (ריבוי עבירות), לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.

...

לאחר שבחנתי את כלל הנסיבות, ואת טיעוני הצדדים בנוגע למידת העונש, לא מצאתי כי גזר דינו של המערער עונה על אחד התנאים המצדיקים התערבות בעונשו.

לאור המפורט לעיל, סבורני, כי בית משפט קמא איזן כראוי בין שיקולי הענישה השונים, טרם שגזר את עונשו של המערער, ולא מצאתי כי נפל כל פגם בגזר דינו, המצדיק את התערבותנו.

סוף דבר לו תשמע דעתי, דינו של הערעור - על כל חלקיו - להידחות.

השופט ג' קרא: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתפ"ח 47784-07-15 (כבוד השופטים ח' סלוטקי; א' אינפלד וא' חזק), מיום 1.11.2016, במסגרתו הוטלו על המערער העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 11 שנים; שנתיים מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שיחרורו עבירות מין מסוג פשע, כמו כן חוייב בתשלום פיצויים בסכום כולל של 175 אלף ש"ח. כתב האישום וההליכים עד כה המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות הבאות: מעשה מגונה בקטין (א) שטרם מלאו לו 16 שנים (מספר עבירות) – לפי סע' 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) – אישום 1; מעשה מגונה בקטין (י.ר) מתחת לגיל 16 שנים לפי סע' 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק (מספר עבירות); בנסיון למעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 16 לפי סע' 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) יחד עם סעיף 25 לחוק (מספר עבירות) – אישום 2; מעשה מגונה בקטין (י) מתחת לגיל 16 שנים לפי סע' 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק (מספר עבירות) – אישום 3; גרם מעשה סדום לפי סע' 347(א)(1) בצרוף סע' 350 לחוק (מספר עבירות) מעשה סדום לפי סע' 347(א)(1) והדחה בחקירה לפי סע' 245(ב) לחוק – העבירות באישום זה בוצעו כלפי קטין שמלאו לו 14 שנים אך טרם מלאו לו 16 שנים (להלן: המתלונן) – אישום 4).

...

מנגד טענה ב"כ המשיבה, כי יש לדחות את הערעור וכי העונש הוא ראוי והולם את חומרת וריבוי המעשים, כאשר הדגש בענישתו של המערער צריך להיות מושם על ריבוי המעשים, משך תקופת ביצועם, ריבוי הנפגעים, גילאי הקטינים שנפגעו והנזקים שנגרמו להם.

לאחר בחינת הטענה לא מצאנו לקבלה.

כאמור, בפתח הדיון לפנינו הודיעה ב"כ המשיבה כי נפלה טעות באישום הרביעי וכי המערער הורשע במעשה סדום בעוד שהיה צריך להיות מורשע בגרם מעשה סדום.

בנסיבות המתוארות סבורני שיהא זה נכון כי נעמיד את עונשו הכולל של המערער על עשר שנות מאסר לריצוי בפועל, כאשר יתר רכיבי הענישה יוותרו בעינם.

]השופט צ' זילברטל: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הכרעת דין מיום 17.4.2013; גזר דין מיום 11.9.2013) שניתן בתפ"ח 26188-11-10 (כב' השופטים ח' סלוטקי, מ' לוי ו-ש' פרידלנדר) בגדריו הורשע המערער בבצוע מעשה סדום, מעשה מגונה והדחה בחקירה, ונגזרו עליו, בין היתר, שלוש שנות מאסר בפועל.

...

סבורני כי גם אם לא נכריע בשאלת הגורם העומד ביסוד השינוי בגרסת המתלונן בסוגיה זו, הרי שאין בסתירה זו כשלעצמה, לפגום במהימנות המתלונן.

כבר נפסק כי: "אין לצפות מאדם כי יזכור פרטי אירוע טראומתי כאילו תיעד אותו בזמן אמת, במיוחד כאשר מדובר בקורבן עבירת מין. לפיכך, השאלה איננה אם קיימים אי דיוקים ואי התאמות בפרטים, אלא אם המקשה כולה היא אמינה ואם הגרעין הקשה של האירועים והתמונה הכוללת המתקבלת מן העדות והחיזוקים לה מאפשרת מסקנה בדבר אשמת הנאשם מעבר לכל ספק" (עניין נור, בעמ' 224)).

סבורני כי בהתאם לאמות מידה אלו אין מקום להתערב בעונש.

ביום 31.12.12 הורשע המערער בגין מרבית המעשים שיוחסו לו במסגרת האישום הראשון, בעבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב), ובנסיבות הסעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1), לחוק העונשין, התשל"ז-1977; בעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב), בנסיבות הסעיפים 345(ב)(1) ו- 345(א)(1), לחוק העונשין; ובעבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.

...

על רקע האמור, הוטלו על המערער העונשים המנויים מעלה.

הכרעה לא בלי התלבטות החלטנו שלא להיעתר לערעור, בנתון לאמור להלן.

אנו סבורים כי התהליך שהחל בו המערער חיוני, וכי אין מקום לקטעו בשלב זה; והדברים נובעים לא מנימה של פטרוניות אלא מהידרשות לתכלית המאסר, בודאי כשהמדובר בקטין, שהשיקום הוא חלק חשוב ביותר בה. ועם זאת, ואחר שאמרנו את אלה, סבורים אנו, כי ככל שיתמיד המערער בהמשך בדרך החיובית בה החל, אמור דבר זה לעמוד לזכותו בעת שיתייצב לפני ועדת השחרורים, בלא שניטע מסמרות.

]השופט ד' מינץ: ] ערעור על הכרעת דינו מיום 30.5.2021 וגזר דינו מיום 20.7.2022 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיאה א' ואגו והשופטים א' אינפלד ו-א' חזק) בתפ"ח 24552-05-17, בהם הורשע המערער בעבירות של מעשה סדום, מעשה מגונה בכוח והדחה בחקירה, והושתו עליו חמש וחצי שנות מאסר בפועל לצד עונשים נלווים.

...

גם אין לקבל את טענת המערער כי שעה שהמתלוננת חצתה את סף דלתו היא העידה על עצמה כי איננה מקבלת על עצמה איסורים הלכתיים, וכי יש בעובדה זו כדי ללמד כי לא היה מאום בטענת היותה "שומרת נגיעה". ראשית ייאמר, כי בית המשפט מצא את דבריה של המתלוננת כי מסרה למערער שהיא "שומרת נגיעה" כמהימנים.

כמו כן, גם בקשתה של המתלוננת לצו הרחקה מחזקת את המסקנה כי חששה מהמערער, וכך גם עדותו של בן זוגה ממנה עלה כי רק לאחר שהסיר את חששה כי המערער מקורב למשפחת פשע, הסכימה להגיש נגדו תלונה במשטרה.

טענות המערער, ביניהן כי אמירה זו שיוחסה לו נראית "נטולת הקשר"; כי תיאור הדברים שמסר לה בסוף האירוע לא בא לידי ביטוי ביתר העדויות; וכי מסרה את מספר הטלפון שלו לש.ל. כאשר לא יעלה על הדעת שהייתה עושה כן אם אכן היה מדובר באדם מסוכן – אינן משנות ממסקנה זו אליה הגיע בית המשפט המחוזי כי מדובר בנסיבות מהן עולה כי הוכח מעבר לספק סביר ביצוע עבירת הדחה בחקירה בדרך של איומים.