מערכת יחסים משפטית בספק רכבים ישראלי ללקוח בחו"ל

האם הנתבעת היא בעלת הדין הנכונה – תפקידו של "מתווך" עסקה צרכנית מול הספק בפועל במסגרת מערכת היחסים המשולשת של ספק-מתווך-לקוח, אין ספק ואין מתווך יכול להיתנער מחבותו כלפי צרכן בתואנה כי האחר הוא אשר ביצע את העסקה עם הצרכן וכל חבותו של הספק מסתכמת מול המתווך בלבד.

וכן ראו לעניין זה דברים שנאמרו אומנם בעיניין אחר, אך ברוח דומה: "בימינו אלו, עידן הטלפוניה הזולה והאינטרנט, אין למעשה כל צידוק לספק שירות שכל תפקידו הוא קבלת הזמנות. הרי בקלות יכלו התובעים לשכור רכב ישירות דרך החברה הפורטוגזית. אם באמצעות האנטרנט ואם באמצעות טלפון לחו"ל שמחירו פוחת והולך. כל היתרון בהזמנה דרך ספק שירות ישראלי הוא בכך שיש לצרכן עם מי לדבר, למי לבוא ולהתייעץ, ואל מי לפנות במקרה של תקלה" (תק 4184/06 ברודנר נ' קשר ראנט בע"מ (17.1.2007)).

באותו מקרה, ביקשה "המיכרז של המדינה" לאפיין את מערכת יחסיה עם לקוחותיה באמצעות התוית המשפטית "תיווך". לשיטתה, כמתואר גם בתקנון, היא "פועלת בדרך של תיווך בין הזוכים במכרזים לבין המשווקים של המוצרים, שהם האחראים הבלעדיים על המוצרים". אל מול זאת, ב"כ היועץ המשפטי לממשלה דחתה פרשנות משפטית זו למודל העסקי של הנתבעת שם. לשיטתה "המשיבה אינה מתווכת, אלא היא המוכרת ללקוחות את המוצרים, וחלים עליה כלפי הלקוחות המבקשים להישתתף ולזכות במכרזיה הדינים החלים על מוכר". בית המשפט, כבעניינינו שלנו, נאלץ להיתמודד עם שתי פרשנויות משפטיות קיצוניות לאותו מודל עסקי ונידרש לבחור ביניהן.

...

סוף דבר.

התביעה מתקבלת במובן זה שלנתבעת ישנה אחריות לוודא שהמחיר המוצע יהיה גם המחיר הסופי עת הצרכן החל בביצוע העסקה.

על כן, ומשהתובענה זו הייתה נדרשת ובמקומה מבחינה מהותית, אני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובע עבור השבת הסכום שנגבה ממנו "ביתר" וכן הוצאות משפט, סך כולל של 800 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

במערכת היחסים המשפטית בתחום השכרת רכבים – בין לקוח ישראלי וספק ישראלי של שירותי השכרת רכבים בחו"ל. מעצם היותו של הספק תאגיד ישראלי, הרוכש בעצמו את השירותים מגורמים אחרים, הוא נוטל לעצמו אחריות גם ביחס לנושאים המצויים מחוץ לתחום שליטתו הישירה.

...

" " מה כוללת קבלת רכב מחברת ההשכרה " עוד אני קובע כי קבלת רכב היא קבלתו עם אביזריו ושירותיו המלאים בכל ימי ההשכרה באופן מלא לרבות מוסך לתיקון תקר – שהוא עניין שכיח ואלמנטרי ולא ניתן להשבית תיירים בשל תקר , משום שאין מוסך פתוח ומתן שירות מינמאלי זה – יש לוודא רכיבים פשוטים הכרחיים אלה המובנים יחד עם ההגדרה " רכב " .

לאור האמור, הגדרת השירות בחוזה המסתכם בקבלת הרכב ותו לא , חסרה במהות הציפייה הצרכנית של שירות זה , ואין בידינו לקבלה ומחובתם של בתי המשפט להבהיר כי האחריות בהזמנה מחייבת ידע וגילוי נאות בכל התקלות המוכרות בתחום זה , והחוזרות על עצמן, ויש רק ללקט מפסקי הדין קורות המטיילים, כדי לרכז את מתן המידע השלם בקרות אלו .

לאור האמור הריני מורה כדלקמן : הנתבעת תשלם לתובעים יחד פיצוי בסך : 1,100 ₪ וכן 50 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה עד מועד פסק הדין .כמו כן , תשלם סך של 500 ₪ הוצאות משפט .

הנתבעת 4 הנה חברת הביטוח ממנה רכשו התובעים ביטוח לנסיעתם לחו"ל. התובעים טוענים כי רכשו מהנתבעת 1 חבילת נופש לאיטליה שכללה טיסות, מלון ורכב.

מערכת יחסים זו נדונה באריכות במסגרת ח"א( י-ם) 804-07 דיזנהויז-יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו), בה גדר ביהמ"ש את הקף האחריות של ספקי נסיעות דוגמאת הנתבעת 1 ביחס ללקוחותיהם.

ביחס לענייננו קבע ביהמ"ש כדלקמן: "המהלך השני בבצוע ההזמנה הוא מתן השרות ללקוח על ידי ספק השרות. בשלב זה תפקידה של המבקשת הוא אומנם משני, אולם לא חסר נפקות משפטית. מחויבויותיה הן בעיקר בהעברת מידע ללקוח מספק השירותים, ובטיפול בתלונות שיש ללקוח אל מול ספק השירותים. ודוק, היתחייבותה המשפטית של המבקשת היא להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת השרות מספק השירותים, ולהבטיח כי שירות כזה אכן יינתן. אין היא נוטלת על עצמה אחריות לאיכותו של השרות האמור, ואף לא לליקויים העלולים ליפול בו (למעט כאלה בהם ניתן לייחס לה אשם)." כעולה מפסק הדין, בשלב ביצוע ההזמנה ע"י המוביל האוירי ממנו הזמין הספק את הטיסות, אחריותו של הספק מוגבלת למקרים בהם ניתן לייחס לספק אשם ביחס לליקוי שנפל בשירות המוזמן.

דברי ביהמ"ש בעיניין דיזנהויז יפים הם מקרה בו נפל פגם בשירות אותו קיבל הלקוח, אולם לדידי יש לסייגם במקרה בו לא קיבל הלקוח כל שירות (וכך בעניינינו בטיסה חזור מנפולי לישראל) בנוסף, בהתאם לפסיקת ביהמ"ש, הגם שביטול הטיסה נבע כנראה מקיומו של מבצע צוק איתן, אין בכך כדי לאיין לחלוטין את זכותם של התובעים לשוב אל הנתבעת בגין נזקיהם מעבר לעלויות הקבועות בחוק.

...

הנתבעת 3 אף לא טרחה להגיש כתב הגנה או להתייצב לדיון ומשום כך אני מקבלת את התביעה כנגדה, וזאת בכפוף לאמור להלן.

לעניין הנזק הישיר- אני סבורה כי על הנתבעות 1 ו-3 לפצות את התובעים בגין הוצאותיהם ביחס לטיסה החלופית, כאשר הנתבעת 1 תחוב בהחזר בגובה 1417.7 ₪ והיתרה בסך 3,363.3 ₪ תחול על הנתבעת 3.

התביעה כנגד הנתבעות 2 ו-4 נדחית והתובעים יישאו בהוצאותיהן בסך 300 ₪ כל אחת.

כן טען, כי המסמך הנושא כותרת "תנאים כלליים" איננו חתום על ידי המשיב (נספח 5) והמסמך עליו חתום המשיב (נספח 4) כתוב באותיות קטנות כי המשיב מאשר כי קרא את "התנאים הכלליים". לטענתו, על פי הוראות ב' 5(א) ו-4(9) לחוק החוזים האחידים, החוזה הוא הסכם אחיד וכאשר מצויה תניית שיפוט זר בחוזה אחיד, הפסיקה נוהגת לראות בה כנוגדת את ס' 5 לחוק החוזים האחידים, מאחר שבעצם מהותה, היא מגבילה את זכות הלקוח לפנות לערכאות משפטיות.

מדובר ביחסי ספק –צרכן ובהסכם אחיד, במצב בו לצרכן אין כל יכולת מקוח, במיוחד כאשר חתם על ההסכם ושילם את התמורה בישראל.

לטענתו, לא יעלה על הדעת כי אזרח ישראלי שוכר רכב בחו"ל ונידרש לקיים הליכים יקרים בחו"ל ולבזבז זמן.

למעלה מכך, האנטרס של מערכת המשפט בישראל בבירור סיכסוך מעין זה לא רב. הסעד המבוקש, להצהיר כי המשיב "פטור מחוב" למבקשת, שהינה חברה זרה, אינו מצדיק לטעמי הידרשות לתביעה זו בישראל, הואיל ואין בה להעלות שאלה שלבית המשפט יש עניין אמיתי לעסוק בה. המשיב יצא את גבולות הארץ, שכר רכב לשימושו הפרטי, מהי התקלה והנזק שניגרם לרכב שם, נכון לברר במקומו הטבעי, היכן שקרה המקרה.

...

סוף דבר, על פי מכלול הנסיבות, מבחן מרב הזיקות, תניית השיפוט והסעד התיאורטי, נחה דעתי, כי הפורום הנאות לבירור התובענה הוא הפורום הזר ולפיכך, נוכח המסקנות לעיל, הבקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד המבקשת – מתקבלת.

על כן, אני מורה על דחיית התביעה כנגד המבקשת/נתבעת 2.

אני קובעת את ההליך בין המשיב לאופרן לישיבת קדם משפט ליום 23/5/18 שעה 9:00.

הגדרה זו מורכבת למעשה משלושה רכיבים: הרכיב הראשון, כי מדובר בסכומים המשתלמים על ידי חברה החייבת בניהול מערכת חשבונות כפולה; הרכיב השני, כי הסכומים משתלמים "בעד שירותים, בעד נכסים או בעד שירותים ונכסים"; הרכיב השלישי, כי הסכומים שולמו "בין במישרין ובין בעקיפין, בין בתשלום חד-פעמי ובין בשיעורים, בין על חשבונם הם ובין מטעמו או על חשבונו של אדם אחר, והכל בין בכסף בין בשווה כסף". בעניינינו, אין ספק כי המערערת ניהלה מערכת חשבונות כפולה ועל כן מיתקיים הרכיב הראשון.

ואולם, ברור כי עצם הענקתם של תמריצים מעין אלו אין בה כדי לשנות את טיב מערכת היחסים בין היצרן לבין הסוחר – במסגרתה היצרן מוכר סחורה לסוחר (בהיקפים גדולים יותר או פחות), והסוחר מוכר את הסחורה שרכש מהיצרן ללקוחותיו (בהיקפים גדולים יותר או פחות).

בין האפשרויות העומדות לפני הסוחרים לצורך מימוש נקודותיהם: המרת הנקודות למזומן; רכישת מוצרים מהמערערת; לבסוף, הטבה בשווה כסף, דוגמאת נסיעה לחו"ל על חשבון המערערת, רכישת מחשב נייד, רכישת רכב, שפוץ חנויות, הוצאות פירסום וכיו"ב. כמו כן, לצד צבירת הנקודות, כלל הסוחרים אשר התקשרו עם המערערת לצורך רכישת מוצריה נהנו מתנאי תשלום מיוחדים והנחות על פי סוג פריט.

לפיכך, אף אם נניח איפוא כי שיטת התמריצים שהנהיגה המערערת פעלה בתחכום רב או אף יצרה "תלות" מסוימת מצד הסוחרים, אין בכך כדי להשליך על הגדרת פעולות הסוחרים כמעניקי "שירות" החורג ממסגרת היחסים המקובלת בין יצרן לסוחר עצמאי המפיץ את סחורתו (למאפייני מערכת היחסים בין יצרן למפיץ עצמאי, ראו: ע"א 442/85 משה זוהר ושות' נ' מעבדות טרבנול (ישראל) בע"מ, פ"ד מד(3) 661, 680-677 (1990)).

כמו כן כמו שציינתי בעבר בעיניין ע"א 7204/15 פקיד שומה תל אביב 4 נ' עזבון המנוחה דפנה לשם ז"ל (2.1.2018) (עניין לשם)): "חובתה של רשות מינהלית שלא לכבול את שיקול דעתה אף מקבלת משנה תוקף שעה שעסקינן בעניינים פיסקליים. מערכת מס שמגשימה את תכליתה ואת האנטרס הצבורי בבסיסה, היא כזו המביאה לגביית מס אמת ומתייחסת באופן שוויוני לנישומים בעלי נתונים זהים [...]. כמו כן, ענף משפטי זה מאופיין במעין "משחק סכום אפס", במובן זה שמתן הטבת מס לנישום אחד מגדילה מיניה וביה את נטל המס בו יישאו יתר הנישומים [.

...

טענות נוספות כאמור, המערערת טענה כי יש לקבל את הערעור מאחר שבעבר קיבל המשיב את עמדת המערערת בסוגיה זו. נוכח האמור לעיל, אין צורך לדון בטענה זו. אומר רק כי בעניין זה וכפי שציין בית המשפט המחוזי, הלכה היא שכל שנת מס עומדת בפני עצמה ופקיד השומה אינו כבול להחלטותיו בשנים קודמות (ע"א 4525/13 אחים דויטש תעשיות טקסטיל בע"מ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פסקאות 22-21 (17.8.2016)).

גם טענה זו אינה דורשת הכרעה נוכח התוצאה, אך אציין כי גם לו היה נדחה הערעור, דינה היה להידחות ולו מפני שמדובר בטענה אשר לא הועלתה על ידי המערערת בבית המשפט המחוזי, לא במסגרת נימוקי הערעור ולא בסיכומיה.

סוף דבר: אציע לחבריי כי נקבל את הערעור ונחייב את המשיב בהוצאות המערערת בסך של 30,000 ש"ח. השופטת י' וילנר: אני מסכימה.