מעקב ובקרה של המדינה על גופים המספקים שירותי רפואה

בפניי תביעה לפיצויים בגין נזק גוף אשר ארע לתובע בתקיפה, כאמור, שמייחסת לנתבעת, המעסיקה, התרשלות במחדלים שמתאפיינים בשיטת העבודה שבה פעלה, בנהלי העבודה – ככל שהועברו לעובדים, בהעדר הדרכה ואזהרה מספקת, ובאי-התאמת אמצעי המגן והבטיחות שספקה - שלא מנעו את הטעות או את תוצאותיה; זאת, בין אם מקורה של הטעות - בהנחיות שקבל התובע "בזמן אמת", ובין אם היא תולדה של ניווט שגוי – פעם ראשונה בחשיכה בעקבות קריאה ללקוח שמעולם לא ביקר אצלו.

עניין זה נדון בהרחבה בפסיקה; כך, למשל: ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו פ"ד לו (2) 595, בעמ' 604; ע"א 3463/95 מדינת ישראל נ' יצחק דרעי פ"ד נ (3) 433, בעמ' 436-437 בעמ' 439 ובעמ' 436; ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם פ"ד לה (2) 211; ע"א 59/77 חיים למיפרט נ' מדינת ישראל פ"ד לג (3) 649, בעמ' 652; ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון פ"ד מז (3) 225, בעמ' 229; ר' גם ע"א 477/85 בוארון נ' עריית נתניה ואח' פ"ד מב1 415, עמ' 420 (להלן: "ענין בוארון").

לאחר עיון במכלול הראיות אני מוצא כי על הנתבעת, שהנה חברה שמירה שמספקת שירותי התרעה ובקורת (ולא - הגנה פיזית מפני פריצות), היה לצפות שצדדים שלישיים יתנגדו לבצוע פעולות הסיירים או לא ישתפו עימם פעולה.

בחוות דעתו תחת תת-הכותרת 'סיכום ודיון' קבע, בין היתר: "למיטב הכרתי, שפוטי הקליני וניסיוני הרב אני קובע שלפנינו גבר בן 42, נ+3, עובד כשליח על קטנוע. בעבודתו הקודמת כסייר הותקף בצורה קשה בלילה. ניחבל בחלקי גוף שונים. התפתחה הפרעת סטרס פוסט טראומטית. היה בטיפולים פסיכיאטריים בקופ"ח ובתרצ"ו. טופל בתרופות שונות. כיום מטופל ב-30 גרם קאנביס. זה גרם לשפור ניכר במצבו. כיום מרגיש די טוב. עובד יום מלא. נוהג בזהירות. מנהל שיחות נפש עם ילדיו. יחסיו עם אישתו השתפרו... בבדיקתו, התרשמתי שלאחר ת.ע. התפתחה הפרעת סטרס פוסט טראומטית. אך לאחר מספר שנים של טפול בתרופות פסיכוטרופיות שונות ולאחר שהחל להשתמש בקאנביס רפואי חל שיפור במצבו הנפשי, ביחסיו עם סביבתו, עובד יום מלא כשליח על קטנוע במשך מספר שנים. לא נמצא במעקב פסיכיאטרי. בבדיקתי, מצאתי סימנים קליניים שאריתיים של הפרעת סטרס פוסט טראומטית" תחת תת-הכותרת 'מסקנות' קבע המומחה: "שיעור הנכות הנפשית... הוא בשיעור 5%, לפי סעיף ביניים, 34 ב (1-2), על פי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1965, תיקון 2012". לאור הפערים בהערכת הנכות על פי חוות הדעת מטעם הצדדים, מינית כמומחה מטעם בית המשפט את ד"ר אלכס קליין, שיחווה דעתו בתחום הפסיכיאטריה באשר לשעור הנכות הרפואית שיש לייחס לתובע כתוצאה מהארוע (להלן: "המומחה").

...

התביעה הנדונה נגד הנתבע 2 - נדחית בזאת.

גם התביעה שכנגד שהגיש הנתבע 2 - נדחית בזאת.

התובע ישלם לנתבע 2 הוצאות משפט והחזר שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪.

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 12291-07-19 ניתנה ביום 08 יולי 2019 אירית בן עמרם ויגוצקי המבקשת 1.מדינת ישראל 2.מדינת ישראל- נציבות שירות המדינה 3.אסתר סבן המשיבים בשם המבקשת – עו"ד דורית שרי החלטה

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת הבכירה חנה טרכטינגוט; סע"ש 25154-06-19), בגדרה נדחתה בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבות לאייש את משרת מנהל תחום רשוי בקרה ופניות הציבור במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים (להלן – המשרה או התפקיד).

ההחלטה בית הדין האיזורי קבע כי בנסיבות בהן ידעה המדינה על הכוונה להגיש את הבקשה לצוו מניעה, איוש המשרה מהוה, כמפורט בפתח הדברים, "מחטף בלתי ראוי" ואף עמד על כך שגיבוש התשובה להשגה ארך 77 ימים (וההחלטה בהשגה אף הוּדיעה בסמוך לפני נסיעתה של המבקשת לארה"ב לחתונת בנה), אך "מיד עם תשובתה להשגה שינתה המדינה את התייחסותה לציר הזמן וממניין ימים החל מניין דקות שאינו ראוי". לפיכך, בחן בית הדין את הבקשה כבקשה לצוו מניעה ולא נתן משקל לאיוש המשרה טרם ההליך.

עם זאת צוין, כי בנסיבות בהן נבחר מי שנתוניו המספריים נחותים וכאשר ציונה של המשיבה 3 בפרמטר של ניסיון ושל ניהול עובדים היה גבוה יותר למרות שדוקא ניסיונה של המבקשת רב יותר, ראוי כי הנמקת ועדת הבוחנים תהיה מפורטת על מנת שניתן יהיה לעקוב אחר הנימוקים הענייניים.

בית הדין האיזורי קבע, לפיכך, כי יש לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני לאיוש המשרה לאור הנחיצות באיוש המשרה, אך הורה כך: "בנסיבות אלה, משמדובר בהנמקה שאינה מספקת, אין מקום להורות על ביטול המיכרז ואנו מחזירים את הענין לועדת המכרזים אשר תנמק את החלטתה לבחור בגב' אתי סבן בצורה מפורטת.

ההחלטה אם ליתן סעד זמני – אם לאו – מסורה, לפיכך, לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וערכאת העירעור תתערב בהחלטה במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בלבד (בר"ע (ארצי) 23207-02-14 פיאטיגורסקי – כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (12.2.2014)), כאשר שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה מתוך טעות של הדין או העובדות (דב"ע (ארצי) נה/3-247 המרכז הרפואי שערי צדק – ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244, 254 (1995)).

בהקשר זה, ומבלי להביע בשלב זה עמדה על היתנהלות המדינה אציין, כי ספק אם בהתנהלות שאינה ראויה של המדינה אגב ביצוע "מחטף לא ראוי" לכאורה, יש כדי לפגוע בזכויות המשיבה 3 אם יוחלט בתיק העקרי כי אין להתערב בתקינות המיכרז ובתוצאתו, מבלי לגרוע מסעדים אחרים של המבקשת כלפי המדינה, אך לא כלפי המשיבה 3, ומזכותה לפנות בתלונה לגורמים המתאימים.

הינה כי כן, דין בקשת רשות העירעור להדחות על יסוד הלכת אי ההתערבות בהחלטות הערכאה הדיונית שעניינן סרוב ליתן סעד זמני ובהסתמך על מאזן הנוחות, מבלי שאדרש לממצאים כאלה או אחרים ביחס לטענות המבקשת לגוף העניין ואלה ילובנו בבוא העת.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת ההחלטה, בקשת רשות הערעור וכלל חומר התיק הגעתי למסקנה לפיה אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור, אף ללא קבלת עמדת המשיבות, ויש לאפשר למצות את מנגנון בירור החלטת ועדת הבוחנים בהתאם למתווה שבהחלטת בית הדין האזורי.

הנה כי כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות על יסוד הילכת אי ההתערבות בהחלטות הערכאה הדיונית שעניינן סירוב ליתן סעד זמני ובהסתמך על מאזן הנוחות, מבלי שאדרש לממצאים כאלה או אחרים ביחס לטענות המבקשת לגוף העניין ואלה ילובנו בבוא העת.

סוף דבר – הבקשה נדחית ועמה מתבטלת החלטת עיכוב הביצוע של בית הדין האזורי.

עוד מצאתי כי עדותו בכל הנוגע לטפול בתלונות קטינים חוסים, שהוא אמון על שלומם ורווחתם, מעוררת יותר מאשר אי נוחות בשים לב למעמדו ותפקידו: ש: "האם אתה קובע כאן שאם הילד הספציפי טוען שהכו אותו בהכרח הטענה מנותקת מהמציאות ומצבו הרפואי הוא כזה שבהכרח זו טענת שוא?

הפיקוח על המעונות כולל הרכיבים הבאים: (1) פקוח, בקרה וייעוץ למעון שמירת רמת תיפקוד נאותה של המעון; (2) מעקב אחר הילדים למען הבטחת שלומם הגופני והנפשי ולמען הבטחת התפתחותם התקינה.

משהגיע לאוזני הנתבעת מידע (ללא קשר למידת מהימנותו הראשונית) אודות התובע המשמש כמנהל הפנימייה בדבר שימוש באלימות כלפי הקטינים וקיום אקט מיני עם אחת העובדות במקום העבודה שאליו היה חשוף אחד הקטינים - הרי שלטעמי לא רק שהנתבעת הייתה רשאית אלא הייתה חייבת לברר אודות המידע הנטען מתוקף תפקידה ואפשר והייתה מועלת בתפקידה אילו לא עשתה כן. בת.א. (חיפה) 865/08 ד.ד. ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, פסק דין מיום 7.11.13) נפסק כי: "כאשר הורים אינם ממלאים חובותיהם כלפי ילדיהם כראוי ובכללן החובה הטבעית והמשפטית להחזיק בילדיהם, לגדלם ולדאוג לצרכיהם הפיזיים והנפשיים, על המדינה מוטלת החובה להגן על אותם ילדים, לדאוג לשלומם ולרווחתם (סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב –1962; רע"א 5587/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (קטין), פ"ד נא(4) 830, 861-860)". שוכנעתי כי כל פעולות הנתבעת נעשו על מנת לברר כל נושא שיש בו כדי לפגוע בבטחונם, רווחתם והתפתחותם התקינה של הקטינים השוהים בפנימייה שתחת פיקוחה.

האם נתוני פתיחה קשים אלה צריכים להביא להסרת כל ההגנות שהמסגרות אמורות לספק לאותם חסרי ישע ? האם יש להותיר אותם להיתמודד לבדם עם כל הנקרה בדרכם ללא גורם מכוון או מקשיב ולהעמיד בפניהם חסמים שונים שימנעו מהם לחשוף את צפונות לבם בפני גורמים טפוליים אחרים חצוניים בפניהם הם חשים בטוחים? התשובה לטעמי לא רק שצריכה להיות שלילית בפן המשפטי אלא חייבת להיות שלילית גם בפן המוסרי והטיפולי.

כך נקבע ברע"א 7205/16 ד"ר סיגל שוורץ נ' ד"ר לילך צולר (פורסם בנבו, 9.4.17) : " במקרה דנא השאלה היא, האם לגבי פירסום אשר הותר על פי ס"ק (9) ניתן לתבוע בנזיקין. במקרה דנא עסקינן בתביעה בעקבות דברים קשים – לטעמה של המבקשת – שנאמרו עליה על-ידי המשיבה 1, בחוות דעת מקצועית... טוענת המדינה, כי כשהמדובר באותו פירסום עצמו, שהוא חסין מכוח סעיף 13(9) אין הוא יכול להוות בסיס לתביעה בעילה אחרת. ספציפית נטען, כי אין מקום לחשוף עובד ציבור – למשל – לתביעה מצד עובד כפוף לו על הערכה שאינה לרצונו. כדי שלא "לצנן" את השרות הצבורי.

...

גם אם היה מוכח הפרסום הפוגע הרי שקמה לטובת הנתבעות ההגנה האמורה לעיל ועל כן דין התביעה בין כך ובין כך: דחייה ביחס לכל העילות והנזקים הנטענים ביחס לשתי הנתבעות.

למען הסר ספק, כל טענות התובע בכתב התביעה ובסיכומיו (לרבות לעניין היות הישיבה מיום 9.11.14 משום ישיבת שימוע וכיו"ב טענות החורגות מעילת התביעה כאן והנזק) - נדחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

בית משפט השלום בבת ים ת"א 56233-07-14 תיק חצוני: בפני כבוד השופט שי משה מזרחי תובעים: פלונים ע"י ב"כ עוה"ד לויט ועוה"ד לוי נתבעים: 1.בית חולים פוריה 2.מרכז רפואי "העמק"- פשרה 3.בית חולים לוינשטיין- פשרה 4.מדינת ישראל משרד הבריאות ע"י ב"כ עוה"ד כצנלסון 5.שירותי בריאות כללית מס' תאגיד 589906114-פשרה פסק דין

הרושם מהתעוד הוא כי המעקב לקה בחסר ונוהל בשיטת "שגר ושכח". קל וחומר שזו הייתה חולה בהשמנת יתר קיצונית עם קשיים סוצאליים מוכרים, הזקוקה ללווי מעקב ותמיכה פעילים מצוות המחלקה, תוך בקרה אקטיבית אחרי האישפוז.

אין לבצע ניתוח בריאטרי המשנה את חילוף החומרים בגוף, מלווה כפי שהיה כאן בהקאה חוזרת ונשנית ללא כניסת מזון למערכת העיכול לתקופה מתמשכת, בלי השגחה רפואית מתמשכת וזמינה.

בסיכומיהם טוענים כי התובעים מתעלמים מהעובדות ובפרט מן העובדה שכבר פוצו בסכום כולל של 809,183 ₪ ולמעשה תביעתם "נבלעת". הנתבעים מתנגדים להרחבת חזית- ציינו כי התובעים יכולים להעלות כלפיהם טענות באורח מצומצם, שעיקרן כי בית החולים פוריה היתעלם מבצוע מעקב קפדני אחר המנוחה ולא סיפק השגחה רפואית מתמשכת וזמינה.

...

יובהר כי גם לו שוכנעתי כי לא ניתנו ההסברים הנטענים בענייננו (ואין אלו פני הדברים), היה על התובעים להראות בנוסף כי לו הוסברו לה מלוא הסיכויים והסיכונים- הרי שהמנוחה הייתה מסרבת לעבור את הניתוח.

סוף דבר: לבי עם משפחת המנוחה על האובדן הטרגי שחוו.

התביעה נדחית מן הנימוקים שפורטו לעיל.

היבטים אחרים הקשורים לתכנית – ובכללם אופן גיוס המשתלמים במדינות המוצא, מרכיבי ההכשרה בישראל, אופן בחירת מרכזי ההשתלמות וכן כלי הבקרה על פעילותם – התנהלו ללא הסדרה ממשלתית ייעודית (בהקשר זה ראו גם: עע"ם 6629/21 אטלנטיס מרכזי הכשרה לחקלאות בע"מ נ' משרד החוץ – אגף מש"ב, פסקה 3 (14.3.2022)).

על כן, העותרת סבורה שהמרכזים מהוים לשכות פרטיות העוסקות בתיווך עבודה בין-ארצי, ונידרש כי פעילותם תהא כפופה להסדרה החלה על גופים מסוג זה בחוק שירות התעסוקה.

העותרת טוענת כי פגם מרכזי במישור שיקול הדעת, המעיד על אי-סבירותה וחוסר מידתיותה של התכנית נוגע לכך שהיא נוגדת את מחויבותה של מדינת ישראל למניעת תופעות של סחר בבני אדם, וזאת נוכח שני היבטים שנשתמרו בה אף לאחר הסדרתה – הראשון, כבילת המשתלמים למעסיקיהם; והשני, העסקתם בתנאי "שיעבוד חוב". אשר להיבט הכבילה, העותרת טוענת כי הוראות התכנית המונעות מעבר חופשי של משתלמים בין מעסיקים בענף החקלאות פוגעות בזכות היסוד של המשתלמים לאוטונומיה ולחירות.

לפיכך, איני סבורה כי העותרת הציגה תשתית ראייתית מספקת לביסוס טענתה בדבר פגיעה בזכויות המשתלמים כתוצאה מגביית שכר הלימוד, אשר מצדיקה את בטלות ההסדר כולו (לעניין הנטל המוטל על העותרת בהקשר זה ראו והשוו: בג"ץ 8150/98 תיאטרון ירושלים לאמנויות הבמה נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד נד(4) 433, 449-445 (2000); בג"ץ 6190/21 פואה נ' משרד הבריאות, פסקה 14 (22.2.2022)).

תכנית מסוג זה ובסדר גודל כזה מחייבת מעקב הדוק, באופן שיאפשר מניעה של הפרות מראש, בין היתר על ידי סיום ההיתקשרות במדינות שבהן הליך הגיוס פוגעני וכן סיום היתקשרות עם מרכזי הישתלמות ומשקים שלא עומדים בחובותיהם.

...

עם זאת, אין להסיק ממסקנה זו כי די בצעדים שננקטו עד כה וכי ניתן לנוח על זרי הדפנה.

סוף דבר הידע שנצבר בישראל בתחום החקלאות הוא מקור לגאווה עבורנו ברמה העולמית, ואחת המטרות שהתכנית נושא העתירה הציבה לעצמה היא כי משתתפיה "יהפכו עם שובם למדינות מוצאם ל'שגרירים של ישראל'" (פסקה 4 להודעת משיבי הממשלה מיום 19.7.2022).

על כן, ואף שבשלב זה לא מצאתי שיש להיעתר לסעד הגורף שנתבקש ולהורות על ביטול התכנית כולה, מן הטעמים שפורטו ראיתי להדגיש כי ראוי שמשיבי הממשלה יתייחסו בכובד ראש ובשימת הלב הנדרשים להערות בדבר הסוגיות הטעונות תיקון, בעיקר בכל הנוגע ליישום הוראות התכנית ולקיום מעקב ופיקוח אפקטיביים.