מעקב אחר מיקום עובד איתוראן

באופן ספציפי בסוגיית המעקב האלקטרוני אחר מיקומם הפיזי של עובדים, עוד קודם שניתן פסק הדין בעיניין איסקוב דן בית דין זה בפרשת רובין (בש"א (ת"א) 5298/09 עודד רובין נ' חברת תשתיות נפט ואנרגיה (9.8.09), מותב בראשות סגנית הנשיא (כתוארה אז) אורלי סלע) בקבילותה כראייה של "רשימת מיקומים" של עובדי הנתבעת שם, אותה קיבלה המעבידה שם ממכשירי איתור ("איתוראן") שהוצמדו לרכב המעבידה, רכב שנימסר לעובדים לצורך שימוש מעורב, לצרכי העבודה כמו גם לשעות הפנאי.

...

דיון והכרעה סגנית הנשיא (כתוארה אז) אלישבע ברק התוותה בפרשת וקסמן (עע (ארצי) 122/03 אבנר וקסמן נ' "אי.טי.סי" (7.1.03)) את ההלכה הרלוונטית לצורך הכרעה בתיק זה: "סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים קובע את הזכות לקבל פיצויי פיטורים למי שעבד ברציפות שנה אחת לפחות ופוטר. סעיף 3 לחוק זה מהווה חריג לכלל זה. הסעיף קובע חזקה כי מי שפוטר סמוך לסיום שנת עבודתו הראשונה יראוהו כאילו פוטר מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. חזקה זו ניתנת לסתירה כאשר מוכח היפוכו של דבר... החזקה נסתרת רק אם עולה בידי המעסיק להוכיח כי לא היתה לו כוונה להתחמק מתשלום פיצויי הפיטורים, בין אם הפיטורים נעשו על רקע ענייני-מקצועי ובין אם לאו... עלינו לבחון אם כן האם הוכח בפני בית הדין האזורי שהפיטורין לא בוצעו על מנת להשתמט מתשלום פיצויי פיטורין, שאם לא כן לא נסתרה החזקה שבסעיף". לאחר שעיינו בכתבי הטענות ובמכלול חומר הראיות שבתיק, ועל יסוד התרשמותנו מעדותו של התובע מצד אחד, ושל מר אלון אלימלך מנכ"ל הנתבעת מצד שני, מסקנתנו היא שהנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה שהוטל עליה, כי לא הייתה לה כוונה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים לתובע.

להלן הטעמים שהובילו אותנו למסקנה זו: ראשית במכתב הפיטורים שהוגש לנו על ידי התובע (נ/3) נימקה הנתבעת את פיטורי התובע ב"שינויים ארגוניים בחברתנו".

זאת, בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מופחתים בסך 1,500 ₪ (לא מצאנו לנכון לפסוק פיצויי הלנה מלאים בנסיבות).

נוכח כל האמור, אנו קובעים שהתובע זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת בסך 1,960 ₪ (9,000+720-7,760).

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע: פיצויי פיטורים בסך 8,500 ₪ פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 1,500 ₪.

(ב) במשאית עליה נהג התובע הותקנה מערכת איתוראן, באמצעותה ניתן היה לעקוב אחר מיקומה המדוייק של המשאית (עדות מנהל הנתבעת, עמ' 16 לפרוטוקול).

...

הנתבעת תשלם לתובע סך של 5,000 ₪ בגין הפרת החובה למסירת תלושי שכר.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: בגין גמול שעות נוספות סך 18,594 ₪ בגין פיצוי על עצם הפיטורים סך 10,000 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת סך 2,520 ₪ בגין העדר הפרשה לפנסיה ופיצויים סך 4,728 ₪ בגין פדיון חופשה סך 2,520 ₪ בגין הפרשי שכר סך 1,673 ₪ בגין פיצוי אי מתן הודעה לעובד סך 5,000 ₪ בגין פיצוי לפי חוק הגנת השכר סך 5,000 ₪ כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 17/7/13 ועד למועד התשלום בפועל, למעט התשלום בסעיף 94(ו) אשר לגביו יישא הסכום פיצויי הלנת שכר בשיעור 3%, לכל חודש, החל מיום 17/7/13 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף לאמור, תשלם הנתבעת לתובע סך של 7,500 ₪ בגין הוצאות.

בנוסף, במשאית עליה נהג התובע הותקנה מערכת איתורן, באמצעותה ניתן היה לעקוב אחר מיקומה המדויק של המשאית.

...

מתלושי השכר שהוצגו בפנינו עולה, כי התובע קיבל ברכיב הפרמיה סך כולל של 31,200 ₪ לפיכך, קיבל את כל המגיע לו תמורת השעות הנוספות שביצע, הנתבעת לא נותרה חייבת לו תשלום בגין שעות נוספות ודין תביעתו ברכיב זה להידחות.

התובע לא נחקר בעניין זה. לאחרונה קבע בית הדין הארצי כי "יש לבחון בכל מקרה אם בהסכם המחייב את העובד בתקופת העסקה מינימאלית כתמורה להכשרה, או בתשלום תמורתה ככל שיפר את התחייבותו, נערך איזון ראוי בין זכות העובד לחופש העיסוק לבין האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק". (ע"ע 38834-10-10 טמיר נתיבי אויר בע"מ נ' רונן קמחי - מאגר נבו 08.11.2015) משהנתבעת כלל לא הציגה הסכם המחייב את התובע בתקופת העסקה מינימאלית או כל ראיה אחרת בעניין זה, והתובע הכחיש הסכמה כאמור, אנו מקבלים טענות התובע וקובעים כי על הנתבעת להשיב לתובע את הסך של 800 ₪ שקיזזה משכר חודש יולי 2013.

לנוכח האמור, לא נותר דבר לפסוק לתובע ברכיב זה. סיכום תביעת התובע להפרשי שעות נוספות נדחית.

הנתבע היה עובד במשכורת והסכום נטו הנקוב בתלושי השכר שולם לו. במשאית שבה נהג הנתבע הותקנה מערכת מיגון בפני גניבות שכללה מערכת GPS, שאיפשרה לעקוב אחר מיקום המשאית.

שנית, חזוק לכך ניתן למצוא גם בהודעת הנתבע במישטרה (שורות 10-13), שם נישאל מדוע חיבר את המשבש, והשיב "שלא יבדוק איפה אני" וכן הוסיף "פשוט מכניסים במצית וזהו". אילו נכונה היתה גרסת הנתבע כי לא השתמש במשבש, ניתן היה לצפות כי יאמר זאת בעת ההודעה שמסר במישטרה שם נחקר כחשוד בשימוש במשאית ללא רשות התובעת ושיבוש מערכת האיתוראן שבה.

...

אני דוחה את טענת הנתבע כי במקום העבודה קיים היה נוהג שאיפשר לנהגים להשתמש במשאיות התובעת לצרכיהם הפרטיים, וכי שימוש זה היה חלק בלתי נפרד משכרם של הנהגים (סעיפים 4-9 לתצהיר הנתבע).

משכך, אני דוחה את טענת הנתבע בדבר קיומו של נוהג במקום העבודה.

לאור כל האמור לעיל, באתי לכדי מסקנה כי יש לשלול מהנתבע 30% מפיצויי הפיטורים להם הוא זכאי.

על אף שויטלי והנתבע השתמשו, כל אחד, במשאית של מעסיקתם ללא רשות ביום 8.4.17 לצורך ביצוע הובלה פרטית, אני קובע כי אין להחיל על עניינו של הנתבע את שנקבע בעניינו של ויטלי.

אין מדובר במקרה בו קיימת הפרדה בין מטיל הסנקציה לבין הנפגע (השוו: ההבדל בין קנס לבין פיצוי בהליך פלילי, סעיפים 71 ו- 77 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977) משכך, בבואי לקבוע את זכאות התובעת לפיצוי בגין נזק לא ממוני, הבאתי בחשבון את הכספים האמורים שנשללו מהנתבע ובאתי לכדי מסקנה כי אין לפסוק לתובעת פיצוי כספי נוסף.

מר טל, סדרן העבודה, אישר כי הוא אינו עורך מעקב אחר שעות העבודה ומיקומו של התובע לאורך היום.

הלכה למעשה, התרשמנו מעדותו של מר ליבוביץ כי לא היתה מניעה שהנתבעת תבקש מהתובע לדיווח על הפסקות או תברר עמו את שעות עבודתו באמצעים שונים כגון שיחות טלפון, איתורן או בירור עם המדריך אם התובע אכן עומד לרשות הקבוצה.

...

על כן, טענת התובע להפרשים בגין דמי חופשה דינה להידחות.

סיכום בהתאם לכל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 73,205 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, החל מיום 15.12.16 ועד למועד התשלום בפועל.

לעניין ההוצאות, שקלנו את העובדה כי התביעה התקבלה בחלקה וכן את הפער בין סכום התביעה לבין הסכומים שנפסקו לעיל, ובהתאם לכך תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחר יתווספו לסכומים הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.