אשר לעילת המעצר, קבע בית המשפט קמא כי שעה שמדובר באיום להרוג את המתלוננת, תוך שהמשיב מדמה לכאורה תנועת חניקה בידיו וכאשר בנו שומע את האיום, הרי שקיימת בנסיבות אלה עילת מעצר נוכח טיבו של האיום.
עוד נטען, כי אחותו של המשיב מוכנה לחתום על ערבות אך "היא לא מוכנה לקחת אותו אליה הביתה". נטען, כי המדינה מלכתחילה הגישה בקשה לשיחרור בתנאים, כך שלא מדובר בתיק מעצר עד תום ההליכים.
עיינתי בחומר הראיות ואכן, האמור בסעיפים 2 ו- 3 לכתב האישום לעניין האיומים על המתלוננת, מבוסס על תשתית ראייתית לכאורית שיש בה להקים את הבסיס לבקשת העוררת מושא תיק זה. בהיעדר מחלוקת, לא מצאתי לפרט את הראיות יתר על המידה, אך די אם נפנה לעדותו של רמונד אשר פירט את דבריו של המשיב לפיהם: "יכול להיות שהשתחררו לי החוטים בראש", ושמע אותו אומר ומאיים על המתלוננת "שהוא יכול להרוג אותה". לאחר שהמתלוננת יצאה מהחדר, אמר המשיב בפני רמונד "שהוא יחנוק את אימא ועשה סימן של חניקה עם הידיים שלו והכל שהוא צועק...". דבריו אלה של רמונד מחזקים את עדותה של המתלוננת, שאף היא העידה כי המשיב התחיל לצעוק ולאיים כי יחנוק אותה.
...
צוין, כי לאחר שעיין בחומר ראיות, מצא בית המשפט קמא כי קיימת תשתית ראייתית המבססת לכאורה את האישום המיוחס למשיב.
קבעתי כי החלטתי זו תינתן ללא קשר לתסקיר, אך באותה נשימה ציינתי, כי יהיה ראוי שתסקיר כאמור יוגש לתיק בהקדם האפשרי וככל האפשר עד מועד הדיון.
דיון והכרעה
לאחר שנתתי דעתי להודעת הערר על צרופותיה, לטיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בתיק בית המשפט קמא ובחומר הראיות שבתיק העוררת שנמסר לעיוני, נחה דעתי כי דין הערר להתקבל באופן שהדיון יוחזר לבית המשפט קמא אשר יקיים דיון בבקשה, לאחר שיונח בפניו תסקיר מעצר שיבחן את מכלול נתוניו של המשיב ושל חלופות המעצר השונות, ויניח בפני בית המשפט את המלצותיו בעניין המשך מעצרו של המשיב או בתנאים לשחרורו ממעצר ככל שימצא לנכון להמליץ על כך.
כאמור, אין חולק בדבר קיומן של ראיות לכאורה לעניין העבירה המיוחסת למשיב.
