מעצר עד תום הליכים בגין עבירות תעבורה

דיון והכרעה בבקשה - בית המשפט העליון פסק בבש"פ 2227/08 טראד גריפאת נ. מדינת ישראל את הדברים הבאים: "יתר על כן, הלכה היא כי אין להורות על מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות תעבורה, אלא במקרים חריגים בלבד [ראו למשל: בש"פ 7352/04 מדינת ישראל נ' אבו כואדי (לא פורסם, 9.8.04)]. יש להורות על מעצר כאמור רק במקרים בהם קיים חשש אמיתי שאף חלופת מעצר לא תהווה מענה להגנת הציבור מפני מסוכנות הנאשם. נוכח הלכה זו, משעה שמטרת המעצר הנה מניעת העורר מלנהוג עד לתום ההליכים כנגדו ובכלל, שומה היה על בית המשפט קמא לבחון באופן פרטני האם לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך חילופית, ולא די בקביעה הגורפת לפיה אין באפשרותה של כל חלופת מעצר שהיא כדי להפיג את מסוכנותו". כמו כן נשיאת בית המשפט העליון (בדימ) החליטה בבש"פ 10118/04 נזמי ג'באלי נגד מדינת ישראל את הדברים הבאים: "אכן בימים אלו, כשנגע תאונות הדרכים מישתולל וגובה קורבנות רבים חובה על בתי המשפט לסייע במאבק למניעת המסוכנות הנשקפת מנהגים עבריינים, בין השאר באמצעות הרחקתם מהכביש. יחד עם זאת, משקיימת בשלב זה של ההליכים, דרך שבה ניתן להרחיק את הנהג המסוכן מהכביש מבלי שישהה בכלא, יש לעשות מאמץ להעדפה בדרך זו". מול קביעות אלה של בית המשפט העליון ניצבות גם החלטות אחרות של אותה ערכאה, שם קבע בית המשפט העליון כי בנסיבות בהן עולה מסוכנות חריגה מהתנהגותו של נהג, יהיה מקום להורות על מעצרו עד לתום ההליכים.

...

בהתחשב במכלול הנסיבות, מקובלת עליי עמדת המדינה שאין מדובר במי שניתן לתת בו את האמון הבסיסי ביותר הנדרש על מנת לבחון חלופת מעצר.

שעה שלא קיים אמון בסיסי במשיב כי יקיים תנאי שחרור או מעצר באיזוק, הרי שתסקיר הופך למיותר ולכן אני דוחה את בקשת ההגנה לקבלת תסקיר בעניינו של משיב זה. אני קובע כי רף המסוכנות של משיב זה גבוה מאד, ובהיעדר אמון בסיסי בו, אין אני מוצא חלופה שיכולה לאיין מסוכנות זו, שכן פוטנציאל ההפרה מצדו של כל מגבלה עליה יורה בית המשפט גבוה מאד בעיני עד כדי סכנה ממשית לשלום הציבור.

אשר על כן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו בתיק העיקרי הצמוד לבקשה זו. ניתנה היום, ט"ז אייר תשפ"ג, 07 מאי 2023, בנוכחות הצדדים.

דיון והכרעה בבקשה - בית המשפט העליון פסק בבש"פ 2227/08 טראד גריפאת נ. מדינת ישראל את הדברים הבאים: "יתר על כן, הלכה היא כי אין להורות על מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות תעבורה, אלא במקרים חריגים בלבד [ראו למשל: בש"פ 7352/04 מדינת ישראל נ' אבו כואדי (לא פורסם, 9.8.04)]. יש להורות על מעצר כאמור רק במקרים בהם קיים חשש אמיתי שאף חלופת מעצר לא תהווה מענה להגנת הציבור מפני מסוכנות הנאשם. נוכח הלכה זו, משעה שמטרת המעצר הנה מניעת העורר מלנהוג עד לתום ההליכים כנגדו ובכלל, שומה היה על בית המשפט קמא לבחון באופן פרטני האם לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך חילופית, ולא די בקביעה הגורפת לפיה אין באפשרותה של כל חלופת מעצר שהיא כדי להפיג את מסוכנותו". כמו כן נשיאת בית המשפט העליון (בדימ) החליטה בבש"פ 10118/04 נזמי ג'באלי נגד מדינת ישראל את הדברים הבאים: "אכן בימים אלו, כשנגע תאונות הדרכים מישתולל וגובה קורבנות רבים חובה על בתי המשפט לסייע במאבק למניעת המסוכנות הנשקפת מנהגים עבריינים, בין השאר באמצעות הרחקתם מהכביש. יחד עם זאת, משקיימת בשלב זה של ההליכים, דרך שבה ניתן להרחיק את הנהג המסוכן מהכביש מבלי שישהה בכלא, יש לעשות מאמץ להעדפה בדרך זו". מול קביעות אלה של בית המשפט העליון ניצבות גם החלטות אחרות של אותה ערכאה, שם קבע בית המשפט העליון כי בנסיבות בהן עולה ומתבררת מסוכנות חריגה של נהג, יהיה מקום להורות על מעצרו עד לתום ההליכים וכך החליט בית המשפט העליון רק ביום 4.2.20 בבש"פ 1248/20 מיכאל שרו איפרח נגד מדינת ישראל שם נהג המשיב בזמן פסילה: "אכן, בעינייני תעבורה הכלל הוא שיחרור הנאשם לחלופת מעצר, להבדיל ממעצר עד תום ההליכים (ראו, למשל: בש"פ 2227/08 גריפאת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.3.2008)); אולם, כמו בהרבה עניינים אחרים, גם כאן יש לבחון את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם הספציפי לציבור הנהגים והולכי רגל (ראו, למשל: בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 12 (‏20.5.2015)). במקרה דכאן, המבקש מהוה סכנה ממשית לציבור המשתמשים בכבישים – זאת ניתן ללמוד מעברו התעבורתי המכביד, אשר כולל, בין היתר, הרשעות בגין נהיגה בפסילה ונהיגה ללא רישיון. סכנה זו הולכת ומתעצמת לנוכח העובדה שהמבקש הפר את האמון שניתן בו בעבר: מחומר הראיות עולה, כי הוא ביצע את העבירות מושא כתב האישום הנוכחי כשמעל ראשו מרחף מאסר מותנה למשך 8 חודשים. בנסיבות אלו, הנני סבור – כפי שסברו הערכאות קמא – כי החלופות שהלה הציע אינן יכולות להגשים את מטרות מעצרו. גם בהליך השקום שהמבקש עובר אין כדי לשנות מקביעתי זאת בשים לב לצורך המיידי להגן על בטחון הנהגים והולכי הרגל. " גם בבש"פ 5493/21 שלמה גבאי נגד מדינת ישראל עסק בית המשפט העליון בשאלת האמון אותו ניתן או שלא ניתן לתת במי שלכאורה נהג רכב בזמן פסילה, וכך קבע: "אכן, מעצר עד תום ההליכים של נאשם בעבירות תעבורה הנו בגדר חריג, אולם נקבע לא אחת כי יש לבחון את מסוכנותו של הנאשם הקונקרטי לפי נסיבות העניין, וכי ככלל, יש לראות בנאשם הנוהג בזמן שרישיונו נפסל כמי שמהוה סכנה של ממש לציבור המשתמשים בכביש ואף מבטא במעשיו זילזול בהוראות החוק (ראו: בש"פ 2173/12 אל גניני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 (22.3.2012); בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 12 (20.5.2015)). נוסף לכך, כלל הוא כי לבית המשפט שמור שיקול הדעת האם להורות על הזמנת תסקיר מעצר (ראו: בש"פ 27/15 יונס נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 10 (15.1.2015)). כן נקבע כי הזמנת תסקיר מעצר מתאימה, ככלל, למקרים שבהם "לא ברור אם חלופת מעצר תסכון או שבית המשפט מתקשה לעמוד על קנקנה של החלופה הקונקרטית" (ראו: עניין יונס, בפיסקה 9), ונדמה כי הדברים יפים לענייננו, זאת, בין היתר, לנוכח עברו התעבורתי המכביד של המבקש, אשר נצבר לו חרף גילו הצעיר, וכן לאור היתנהגותו המסכנת חיי אדם, עת המשיך לנהוג בזמן פסילה ובמהירות מופרזת.

...

בהתחשב במכלול הנסיבות, מקובלת עליי עמדת המדינה שאין מדובר במי שניתן לתת בו את האמון הבסיסי ביותר הנדרש על מנת לבחון חלופת מעצר.

אני סבור כי מדובר במקרה קיצוני של מסוכנות חריגה, ולא ניתן לתת במשיב זה, לאור התנהגותו הכוללת ניסיון התחזות, כל אמון בסיסי כי יכבד החלטות נוספות של בית המשפט.

אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו בתיק העיקרי הצמוד לבקשה זו. ניתנה היום, י"ב טבת תשפ"ד, 24 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.

דיון והכרעה בבקשה - בית המשפט העליון פסק בבש"פ 2227/08 טראד גריפאת נ. מדינת ישראל את הדברים הבאים: "יתר על כן, הלכה היא כי אין להורות על מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות תעבורה, אלא במקרים חריגים בלבד [ראו למשל: בש"פ 7352/04 מדינת ישראל נ' אבו כואדי (לא פורסם, 9.8.04)]. יש להורות על מעצר כאמור רק במקרים בהם קיים חשש אמיתי שאף חלופת מעצר לא תהווה מענה להגנת הציבור מפני מסוכנות הנאשם. נוכח הלכה זו, משעה שמטרת המעצר הנה מניעת העורר מלנהוג עד לתום ההליכים כנגדו ובכלל, שומה היה על בית המשפט קמא לבחון באופן פרטני האם לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך חילופית, ולא די בקביעה הגורפת לפיה אין באפשרותה של כל חלופת מעצר שהיא כדי להפיג את מסוכנותו". כמו כן נשיאת בית המשפט העליון (בדימ) החליטה בבש"פ 10118/04 נזמי ג'באלי נגד מדינת ישראל את הדברים הבאים: "אכן בימים אלו, כשנגע תאונות הדרכים מישתולל וגובה קורבנות רבים חובה על בתי המשפט לסייע במאבק למניעת המסוכנות הנשקפת מנהגים עבריינים, בין השאר באמצעות הרחקתם מהכביש. יחד עם זאת, משקיימת בשלב זה של ההליכים, דרך שבה ניתן להרחיק את הנהג המסוכן מהכביש מבלי שישהה בכלא, יש לעשות מאמץ להעדפה בדרך זו". מול קביעות אלה של בית המשפט העליון ניצבות גם החלטות אחרות של אותה ערכאה, שם קבע בית המשפט העליון כי בנסיבות בהן עולה מסוכנות חריגה מהתנהגותו של נהג, יהיה מקום להורות על מעצרו עד לתום ההליכים.

...

אני סבור כי רף מסוכנותו הספציפי של משיב זה בנסיבות לעיל גבוה, ולצורך שאלת איון מסוכנותו נדרשת זהירות רבה מאד, בין היתר על ידי קבלת תסקיר מעצר שיבחן אפשרות איון המסוכנות באיזוק אלקטרוני (כפי שקבע בית המשפט העליון בפרשה עם נסיבות דומות – ראה לעיל את פרשת גבאי).

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע קבע רק לאחרונה בעמ"ת 50648-01-19 מד"י נג ד אחמידי עזמי את הדברים הבאים: "לא מצאתי לקבל את ההנחה לפיה עצם הנהיגה בזמן פסילה פוסלת מני ובי, מתן אמון כי המשיב יקיים אחר תנאי שחרורו, הגם שבית המשפט מבין את הרציונל העומד מאחורי טיעון שכזה. ודוק, לא אחת בשעה שמדובר בנהיגה בזמן פסילה בפעם הראשונה ללא עבירות נלוות, ללא עבר תעבורתי, לא מוגשת בכלל בקשה למעצר, וגם כאשר מוגשת בקשה שכזו במקרים חמורים לאין ערוך מהמקרה שבפניי, בתי משפט מורים על שחרור. אלה כאלה, מלמדים כי אין לומר באופן קטגורי שנהיגה בזמן פסילה שוללת מתן אמון כי הנאשם לא יקיים אחרי תנאי שחרורו, ובכל מקרה נקבע בהתאם לנסיבות הנוגעות למיהות המעשה ומיהות העושה. " אשר על כן, אני קובע כי במקרה זה יגיש שירות המבחן למבוגרים תסקיר מעצר אשר יבחן את שאלת יכולתו של המשך מעצר בתנאי איזוק לאיין את מסוכנותו הספציפית של משיב זה. לעמדת שירות המבחן יינתן משקל רב בהחלטתי הסופית שכן על שירות המבחן לבחון בחינת עומק גם את הערבים המוצעים לפיקוח על המשיב מעבר להערכת מסוכנות למשיב עצמו ומתן תשובה לשאלת פוטנציאל הציות של המשיב לתנאי מעצר באיזוק.

כך למשל בבש"פ 2227/08 טראד גריפאת נ' מדינת ישראל : "יתר על כן, הלכה היא כי אין להורות על מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות תעבורה, אלא במקרים חריגים בלבד [ראו למשל: בש"פ 7352/04 מדינת ישראל נ' אבו כואדי (לא פורסם, 9.8.04)]. יש להורות על מעצר כאמור רק במקרים בהם קיים חשש אמיתי שאף חלופת מעצר לא תהווה מענה להגנת הציבור מפני מסוכנות הנאשם. נוכח הלכה זו, משעה שמטרת המעצר הנה מניעת העורר מלנהוג עד לתום ההליכים כנגדו ובכלל, שומה היה על בית המשפט קמא לבחון באופן פרטני האם לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך חילופית, ולא די בקביעה הגורפת לפיה אין באפשרותה של כל חלופת מעצר שהיא כדי להפיג את מסוכנותו". וראה גם בבש"פ 10118/04 נזמי ג'באלי נ' מדינת ישראל: "אכן בימים אלו, כשנגע תאונות הדרכים מישתולל וגובה קורבנות רבים חובה על בתי המשפט לסייע במאבק למניעת המסוכנות הנשקפת מנהגים עבריינים, בין השאר באמצעות הרחקתם מהכביש. יחד עם זאת, משקיימת בשלב זה של ההליכים, דרך שבה ניתן להרחיק את הנהג המסוכן מהכביש מבלי שישהה בכלא, יש לעשות מאמץ להעדפה בדרך זו". המשיב, בחור צעיר בן 21.

...

ואולם, לא שוכנעתי כי ניתן להורות בשלב זה על מעצרו באיזוק אלקטרוני בהיעדר מפקחים אפקטיביים.

לאור האמור, אני מורה על מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת.

על מנת שלא לסתום את הגולל, אני קובע דיון ליום 25.2.24 בשעה 10:00 על מנת לבחון מפקחים נוספים.

ב"כ המדינה עמד על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, טען כי בידי המדינה ראיות בעוצמה המספיקה לקבוע כי יש ראיות לכאורה ללא כירסום כנגד המשיב ובשל עברו התעבורתי והפלילי החריג הכולל עבירות של נהיגה פוחזת, נהיגות קודמות בזמן פסילה, שלושה מאסרים מותנים התלויים כנגדו והעובדה כי כבר ריצה מאסרים ארוכים בגין עבירות זהות ללא יצירת הרתעה כלפיו, הרי שלא ניתן לתת אמון בסיסי במשיב ויש לעצור אותו עד לתום ההליכים ללא כל חלופת מעצר.

...

אין אני סבור כי ניתן לתת אמון בסיסי במשיב זה כי יכבד חלופה כזו או אחרת של מעצר, בין אם המדובר בהמשך מעצר באיזוק ובין אם בדרך אחרת של הוצאתו למעצר בית בפיקוח כזה או אחר.

משהגעתי לכלל מסקנה כי שום חלופה לא תסכון, לא מצאתי הצדקה לבחון חלופות מעצר קונקרטיות או להזמין תסקיר משירות המבחן (ראו בעניין זה את את בש"פ 45/10 פאדי מסארוה נ' מדינת ישראל(8.1.10) בש"פ 27/15 יונס נ' מדינת ישראל (15.01.2015); בש"פ 4513/16 דומראני נ' מדינת ישראל (22.06.2016); בש"פ 1495/17 מדינת ישראל נ' זאודי (‏21.02.2017)); בש"פ 5462/17 לוי ואח' נ' מדינת ישראל (15.8.17).

אני מורה על מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו בתיק העיקרי הצמוד לבקשה זו. ניתנה היום, כ"א אדר ב' תשפ"ד, 31 מרץ 2024, בנוכחות הצדדים.