מעצר עד תום ההליכים על סמך ראיות לכאורה

בטרם אפרט מה הן אותן ראיות איחזור על מושכלת יסוד לפיה ההחלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים נעשית על סמך חומר הראיות הגולמי, כאשר חומר הראיות טרם עבר את "מסננת" החקירה הנגדית.

בהתאם לפסיקה בשלב זה בית המשפט בוחן רק האם חומר הראיות מצביע על סיכוי סביר להרשעת הנאשם ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים: "כידוע, בשלב הארכת המעצר עד תום ההליכים כל שעל בית המשפט לבחון הוא האם קיימת תשתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. תשתית לכאורית כאמור אינה דורשת הוכחת אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר כי אם בחינת הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה. ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן אפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, ותוך קביעת אמינותן ומשקלן - יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אנהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל - גם לאחר "עיבודו" בעתיד והעברתו בכור המבחן של ההליך הפלילי - להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהא לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה ועל כן אין מקום למעצרו עד תום ההליכים (ראו למשל: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל.

...

עוד יפים לעניינו הדברים האמורים מהעת האחרונה בבש"פ 8934/23 איאד חמד ואח' נ' מדינת ישראל [פסקה 13 להחלטתה של כב' הש' רות רונן](פורסם באר"ש, 15.1.24): "כפי שהובהר לעיל, כאשר המארג הראייתי הכולל מביא למסקנה על אודות תרחיש עובדתי אשר טמון בו פוטנציאל ראייתי להרשעה, יש לבחון את טענות הנאשם ואת התרחיש העובדתי האלטרנטיבי. יש לבחון האם טענות הנאשם ביחס לראיות "סותרות", שוללות מיניה וביה את גרסת המאשימה (כמו למשל ראיות ברורות לנוכחות של הנאשם במקום אחר); או שישנם הסברים אפשריים לראיות אלה.

מתאר כי ביום שבת לילה ביקשה שיגיע לעזור כי שוברים להם את חלונות הבית ומיידים עליהם אבנים "אני הלכתי לבית שלה, הינו כמה חברה משהו כמו 8 או 10 אנשים היינו איפה שהמשאית של ראאד. אח"כ היו אנשים ממשפחת אבו מדיגם שהיו מפרידים, פתאום שמענו ירי מהצד של הקראוון וגם מהחצר. שני מקומות, ברחנו לכיוון הבית של סלאמה ככה. איך שברחנו מצאנו את הילד שנפטר שמה..." (עמוד 2 להודעה מיום 19.4.23).

לסיכום – כלל השגות הסנגורים שמצאו ביטוי רחב בכתובים, לצד טבלאות, ומנגד, הפניות המאשימה לדברי העדים כמענה להשגות הסנגורים בכתובים – שוב, מעיון ובחינה של כלל השגות הסנגורים, אין המדובר בפרכות מהותיות המצביעות על כרסום ממשי בראיות, ואין בהם לקעקע את גרסאות עדי הראיה באופן שלא יאפשר ליתן בהן כל אמון ויציגן כמשוללות יסוד.

דיון והכרעה בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים, מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בהליך העקרי תלוי בהתקיימותם של שלושה תנאים ואלה הם: קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה; קיומה של עילת מעצר; והעדר חלופה אשר הולמת את מטרת המעצר תוך פגיעה פחותה בנאשם.

כידוע, ניתן להורות על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים על סמך ראיות נסיבתיות, ובילבד שיש בהן להוביל למסקנה ברורה בדבר סיכוי סביר להרשעה ולא קיים הסבר חלופי הגיוני המתיישב עם חפותו של הנאשם ואשר עשוי להיתקבל בסופו של ההליך הפלילי.

...

במובן זה ההסבר החלופי עליו נסמך בא כוח המשיב אינו מופרך על פניו, אולם הסבר זה נעדר אחיזה ראייתית ממשית ולו בראשית ראיה ובכך עומד כהסבר תיאורטי ורחוק שאין בו לשמוט את הבסיס מתחת למסקנה המפלילה לכאורה.

סוף דבר, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות הסמים המיוחסות לו בשלושת האישומים נוכח ההסכמה וכי על יסוד האמור לעיל קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו גם בעבירות הנשק המיוחסות לו באישום הראשון.

נוכח סוג העבירות המיוחסות למשיב, ריבוי מקרים של סחר בסמים מסוכנים, החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית בכמות מסחרית והחזקה ונשיאה של נשק רב הכולל תת מקלע, פצצת מרגמה וחמישה רימונים שבכוחם להמית אדם, תוך סיכון דיירי בניין ועוברי אורח ברחוב, אני קובע כי מתקיימת עילת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים.

בנוסף נטען כי מדובר בתביעת השתקה והפחדה על רקע העובדה שהוא זה שהצית את הרכב וכעת עצור עד לתום ההליכים ומנסה להניא אותה מלמסור עדות בהליך הפלילי.

דיון והכרעה: בהתאם לתקנה 95 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט 2018 (להלן: "התקנות") , רשאי בית המשפט לתת סעד זמני אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בהתקיימותם של התנאים למתן הסעד, כאמור בפרק ט"ו בתקנות , ובנחיצות הסעד הזמני לצורך השגת המטרה.

...

כל זאת נאמר מעבר לנדרש, שכן סבורני שישנם בקיעים רבים בגרסה העובדתית של סמיר והעדים מטעמו.

אשר על-כן אני מקבל בקשת ביטול העיקול הזמני מורה על ביטול הצו שניתן במעמד צד אחד.

מקרה זה הוא דוגמא מובהקת לצידוק שבפסיקת הוצאות משפט, ובפרט עת אני סבור כי התביעה נולדה במטרה לפגוע במשיבה עקב השתלשלות העניינים ביניהם (התובע עצמו לא שלל סברה זו במהלך הדיון), בהביאי בחשבון את כל האמור אני מחייב את סמיר לשלם לאינאס הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 3500 ₪ וכן מחייבו בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1000 ₪.

] לפניי עררים על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט שמואל מלמד) מהימים 16.6.2022 ו-15.9.2022 במ"ת 14741-05-21: האחת, החלטה הקובעת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של שני העוררים בעבירת קשירת קשר לבצוע פשע, וכן כי ישנה חולשה ראייתית ביחס להוכחת אשמתם בעבירות רצח וניסיון לרצח; והשנייה, החלטה אשר הורתה על מעצרם של שני העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

בצורה ציורית ניתן לומר, כי הראיות שבידי המדינה מאפשרות לבסס מספר נקודות על פני הדף הלבן, וטענתה היא כי חיבורן על סמך השכל הישר מאפשר לצייר תמונה אחת בלבד, המלמדת מעבר לכל ספק סביר כי העוררים היו שותפים לבצוע הרצח והניסיון לרצח.

...

סבורני, כי למקרא הדברים האמורים לעיל, ברור שנשקפת משני העוררים מסוכנות משמעותית, הנלמדת הן מהעבירות החמורות שבהן הם מואשמים והן מנסיבות הביצוע שלהן: מעורבות לכאורית בתכנון התנקשות באחד מראשיה של כנופיה יריבה, אשר יש תשתית ראייתית (עם חולשה ראייתית) כי הבשילו לכדי מעשה רצח מתוחכם, אשר בוצע על ידי מתנקשים קרי רוח באמצעות נשק חם, בטבורה של עיר ולאור יום.

על כן, יש לקבל את בקשת המדינה, ולהותיר את שני העוררים מאחורי סורג ובריח לעת הזו.

סוף דבר: העררים בבש"פ 6466/22 ובש"פ 6477/22 נדחים בזאת.

מכוח סעיף 255 לחוק יש לידון בהליך דנן "בדרך ובמועדים שבהם נדונים הליכים פליליים מאותו סוג, בשינויים המחויבים". סבורני כי שעה שמדובר בהליך שמידת ההוכחה הנדרשת בו היא ראיות לכאורה, ניתן ככלל להקביל את סדרי הדין לאופן שבו מתבררות בקשות למעצר עד תום ההליכים, דהיינו דיון על סמך מסמכים וטיעונים, ללא חקירת עורכי המסמכים.

...

מכוח סעיף 255 לחוק יש לדון בהליך דנן "בדרך ובמועדים שבהם נדונים הליכים פליליים מאותו סוג, בשינויים המחויבים". סבורני כי שעה שמדובר בהליך שמידת ההוכחה הנדרשת בו היא ראיות לכאורה, ניתן ככלל להקביל את סדרי הדין לאופן שבו מתבררות בקשות למעצר עד תום ההליכים, דהיינו דיון על סמך מסמכים וטיעונים, ללא חקירת עורכי המסמכים.

לעיצומו של עניין: לאחר עיון בכלל החומר ושמיעת טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להתקבל ולהלן נימוקיי.

בסיכום בינים סבורני כי הוכח ברמה הלכאורית שהנכס משמש דרך קבע למגורי פועלים, ובהתאם למספר המיטות, המקררים, אמצעי הבישול, כמות החפצים והציוד שתועדה בנכס וכמות האנשים הגדולה שנצפתה יוצאת לעבודה בשעת בוקר (כ-100 אנשים שיצאו משלושה בתים סמוכים) – ניתן לקבוע כי מתגוררים לכאורה בנכס 20 דיירים, לכל הפחות, וכנראה למעלה מכך.

בהינתן ראיות לכאורה לשימוש חורג, ונוכח העובדה ששימוש חורג זה מכביד על התשתיות במקום ומהווה מפגע תברואתי ומטרד לשכנים, כלומר קיים אינטרס ציבורי לאכיפה והסרת המפגע בהליך מהיר כפי שסעיף 236 לחוק מאפשר – מצאתי כי דין הבקשה להתקבל ולפיכך ניתן צו המורה למשיבים להפסיק את השימוש האסור המתבצע במקרקעין הידועים כחלקה 1 בגוש 3938, ברחוב נוה ציון 3 בראשל"צ. כדי לאפשר היערכות, ומיצוי האפשרות לערער למי שיחפוץ בכך - הצו ייכנס לתוקפו ביום 16.4.2023.