קבעתי כי הממצאים שעלו מעדותו של נורלן, כמו גם העובדה שהוכרז עד עוין, אינם הופכים את הקערה על פיה ומשמיטים את המסד הראייתי באופן המצדיק היסתכלות מחודשת על הצורך במעצר עד תום ההליכים.
בשל כך, נטען כי לא נשקפת עוד מסוכנות מהמבקש, כדלקמן: "המסוכנות שנשקפת ממנו לצורך קביעת חלופת מעצר כימעט ולא קיימת כי כפי שהיום מצטיירת התמונה המשפטית והראייתית ואין בילתה, לכל היותר מרשי חרג בתגובתו. אם אפשר לומר שהיריה הראשונה היתה מוצדקת, שהוא משתלט על אקדח תוך כדי מאבק ויתר היריות לכאורה לא היו אמורים להיות, זו סוגיה של סבירות שההרכב צריך לקבוע בה". עוד נטען כי על אף המועדים הקרובים לסיום, בכוונתו של ב"כ המבקש להעיד עדים מבני מישפחת המנוח אשר נמצאים באזרבייג'ן, הגם שאין הם תומכים בגירסת בנו של המנוח, בשלב זה.
תמצית מענה המשיבה
ב"כ המשיבה טען כי לא חלה כל נסיגה בתשתית הראייתית, ואין מקום לשנות מהחלטת המעצר.
...
בשים לב לנימוקי הבקשה, מצאתי לבחון האם חלה נסיגה משמעותית בראיות בעקבות עדות בנו של המנוח, כזו אשר מובילה למסקנה בדבר הפחתה במסוכנות ומצדיקה בחינת אפשרות שחרור ממעצר או המשך מעצר בפיקוח אלקטרוני.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי, לבקשת ב"כ המבקש, בפרוטוקול עדות בנו של המנוח, דעתי הנה כי אין מקום לשנות מהחלטת המעצר.
מכל האמור- הבקשה נדחית.
