מעצר עד תום ההליכים לתושב שטחים הנאשם בהובלת נשק וכניסה לישראל

על-פי כתב האישום המתוקן, אסעד סתייתי, תושב שטחי הרשות הפלסטינית, יצר קשר עם אחד בשם פתחי סעיד על מנת שהאחרון יוביל עבורו כלי נשק משטח הרשות אל תוך שטח ישראל.

העורר ופתחי נעצרו עם כניסתם לשטח ישראל, כשהנשק מוסלק במכונית, כשהיו בדרכם להביא את הנשק אל נאשם 2 בכתב האישום המתוקן.

המסוכנות בכגון דא מחייבת בדרך כלל מעצר עד תום ההליכים, לבד ממצבים חריגים אשר בהם מציג נאשם טעמים כבדי משקל המאפשרים להפיג את המסוכנות במידה המניחה את הדעת באמצעות חלופת מעצר (ראו למשל בש"פ 3099/12 מדינת ישראל נ' אבו כליב (19.4.2012) (להלן: עניין אבו כליב); בש"פ 6209/07 מדינת ישראל נ' יאסין (25.7.2007)).

...

לטענתו, הקביעה כי עוצמת הראיות חלשה בעניינו של הנאשם 2 מחייבת את המסקנה כי גם הראיות לכאורה לחובתו-שלו אינן מספיקות.

לגבי נאשם אחר בפרשה, נאשם 2, מצא בית המשפט המחוזי כאמור חולשה בחומר הראיות.

אשר על כן, הערר נדחה.

בקשת מעצר עד תום ההליכים של המשיבים כנגדם הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות נשק.

סמוך לשעה 18:50 חזרו המשיבים 1,2 ו-4 משטחי הרשות, כשהם נושאים ומובילים בתוך שקית אותה אחז המשיב 4- 4 כלי נשק, מחסניות ומכלול של m16.

דיון – בהליך זה, מכוח סעיף 21 לחוק המעצרים, אין בית המשפט מכריע בדין אם להרשיע נאשם או לזכותו, ואין להדרש לבקשה למעצר כמו שהייתה הכרעת דין.

הפורד מתחיל בנסיעה אחרי הרכב, פונים לכביש 57, כביש מס 6 לכיוון מחלף באקה ג'ת. 19:13 רכב הפורד נראה נוסע בכביש 6 מכיוון כביש 57 לכיוון מחלף יקנעם 19:37 רכב הפורד נעצר ע"י ימ"ר. הרכב נראה ממשיך בנסיעה בכביש 6, פונה לכביש 77 ובהמשך לכביש 75 רח' השיקמה ברמת ישי, ומיד חוזר על עקבותיו, פונה לכביש 75 19:42 הרכב נראה נוסע לכיוון בית שערים 19:43 הרכב נעצר ע"י ימ"ר 19:53 המשיב 4 נראה יושב בתחנת אוטובוס בכביש 75 סמוך לרח' דקל ברמת ישי, ובהמשך נראה עולה על אוטובוס 332 19:54 המשיב 4 נעצר ע"י ימ"ר 22:02 רכב מזדה 7968754 נראה נוסע בכביש 75 וממשיך בנסיעה לכיוון רח' הערבה ברמת ישי 22:09 רכב המזדה נראה נוסע מכיוון רח' הערבה לכביש 75 22:19 רכב המזדה נראה נוסע ברח' אלון רמת ישי ופונה בכביש 75 לכיוון רח' השיקמה 22:20 רכב המזדה נעצר ע"י ימ"ר דוח צפיה במצלמות כביש נתיבי ישראל ברמת ישי – שעה 19:41 נראה הרכב נוסע במהירות מיקנעם לכיוון רמת ישי, ואז נראה פונה ימינה ברמזור וניכנס לרמת ישי.

ראיות מעידות כי משיבים 1,2 ו- 4 נסעו יחד ברכב ביום הארוע, ניכנסו לשטחי הרשות וחזרו לכיוון צפון, ואילו המשיב 3 הגיע לאזור האירוע סמוך לשעה 17:40, ובהמשך נסע אחרי הרכב עד מעצרו לאחר מחלף אליקים – מנוי המשויך למשיב 1 מאוכן בשעה 14:46 בקבוץ מגל מנשה, בדומה למשיב 2 שהמנוי שלו מאוכן באותו המקום בשעה 14:44; מנוי המשויך למשיב 2 מאוכן בין השעות 17:06 עד 18:03 באיזור השטחים, ומנוי של המשיב 1 ב 17:54 בשומרון; מנויים של המשיבים 2 ו- 4 מאוכנים בשעות 19:27, 19:29 בהתאמה, בגבעת ניל"י. די באיכונים שבוצעו למנויים המשויכים לכאורה למשיבים, כדי לקבוע את קיומה של תשתית ראייתית לכאורית ברמה הנדרשת לשלב זה של ההליך.

אשר לטענת אכיפה בררנית משלא הוגש כתב אישום כנגד מעורבים נוספים כפי שעלה מהאזנות סתר וממצאים פורנזיים, הרי שעיון בחומר החקירה וכפי שפורט בהרחבה לעיל מעלה שוני בתשתית הראייתית בין המשיבים וחשודים נוספים, כגון – ארגילה או תושב השטחים מוחמד קטאוי (אותו המישטרה, כך אליבא המבקשת, לא הצליחה כלל לאתר), ולא הוכח כי ההבחנה ביניהם שרירותית או מפלה באופן המחייב הכרעה בעיניין כבר בשלב המעצר.

...

לאור האמור, אני קובע קיומה של תשתית ראייתית לכאורית בעוצמה נאותה להוכחת העבירות המיוחסות למשיבים בכתב האישום.

מדובר במצלמה המשקיפה על הרחוב המוביל לחניית ביתם של האחים מוחמד ואחמד יונס, הגם שכניסה זו מצויה כימעט בקצה הטווח אותו קלטה המצלמה.

בשלב זה, של מעצר עד תום ההליכים, יש לבחון האם קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה בסיום המשפט, בהתבסס על חומר החקירה כולו, לרבות זה התומך בעמדתו של הנאשם.

כפי שנקבע בבש"פ 1748/11 יחזקאל נ' מ"י, 10.3.11:"עבירה בנשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין היא עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב)(1) לחוק המעצרים, ומכאן שקמה חזקת מסוכנות סטאטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, חזקה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים בכפוף לחריגים המופעלים בנסיבות מיוחדות . . ." ובבש"פ 5518/13 אבו עראר נ' מ"י, 12.8.13 צוין כי:". . כידוע, עבירות נשק ועילת המסוכנות הולכות יד ביד, והשגת מטרת המעצר על דרך של חלופה שמורה למקרים חריגים . . .". לכן, נקודת המוצא היא איפוא מעצר והחריג הוא חלופת מעצר.

מדובר בפרשה בה היו מעורבים מספר נאשמים, ביניהם תושבי שטחים שחברו לגניבת טרקטורים מקיבוץ רמת השופט.

אפנה בהקשר זה לבש"פ 5295/13 סמיון נ' מ"י, 4.8.13 שם נקבע כי:"בנדוננו קבע בית המשפט המחוזי, כי מסוכנותם של העוררים אינה מאפשרת דיון בחלופת מעצר. ואולם, בית המשפט המחוזי לא פירט מדוע אין ניתן להפיג את מסוכנותם . . .בבש"פ 6707/09 קגדי נ' מדינת ישראל (2009) היזדמן לי לציין, כי "חסיד אנוכי של סיוע שירותי המבחן לבתי המשפט, ושל הזמנת תסקיר כדי שתמונתו הכוללת של הנאשם תהא לנגד עיני בית המשפט", וזאת אף בעבירות בהן חלופה תהא בגדר היוצא מן הכלל, אלא אם אין כל טעם בכך; ראו גם בש"פ 5414/13 מדינת ישראל נ' פלוני (2.8.13), פסקה ט', שם ציינתי כי "זו ככלל עמדתי העקבית, הן כשמדובר בערר נאשמים, והן בערר המדינה, למעט כאשר אין לתסקיר כל תוחלת על פי הנסיבות". עוד אפנה לבש"פ 8822/13 אבו נג'אמה נ' מ"י, 5.1.14 שם צוין כי:". . . לצורך שקולי החלופה על בית המשפט להיות מודע לתמונה בכללותה, והתסקיר עשוי לכלול נתונים שאחרת לא היו מגיעים לידיעת בית המשפט (כגון נתונים אישיים או משפחתיים מיוחדים וכו') ושיש בכוחם להשפיע על שיקול דעתו. לא ניתן מראש לדעת אילו נתונים יוצגו בתסקיר המעצר, ועל כן ניתן (ולעיתים אף צריך) להורות על הגשתו גם במקרים בהם המעשה מעיד על מסוכנות ניכרת." בטרם סיום אציין, כי על פני הדברים ראוי שב"כ המשיבים ישקול אם נכון יהיה מצדו לייצג את שני הנאשמים בהליך העקרי (אפנה לדוגמה להבדלי הגרסאות בין הנאשמים בנוגע לשיחת הטלפון ביניהם).

...

"שקלול" כלל הנתונים לעיל מוביל למסקנה כי עוצמת הראיות, בשים לב לנתוני התיק ולנתוני המשיבים מצדיק שקילת חלופה.

" לכן, בשקלול כלל נתוני התיק סבורני כי יש מקום להסתייע בשירות המבחן, כדי שכלל הנתונים אודות המשיבים יהיו פרוסים לפני.

סוף דבר, אני מורה לשירות המבחן להכין תסקירים בעניינם של המשיבים.

אף המשיב 4 הסכים לקיומן של ראיות לכאורה בעיניינו, ובתום דיון שהתקיים ביום 25.11.2019, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, לאחר שניתנה הסכמת בא כוחו לכך.

נוסף על כך, טוענת באת כוח המבקשת כי מאחר שהמשיב 4 תושב השטחים, קיים חשש ממשי כי שיחרורו יביא לשיבוש הליכי משפט ולהימלטותו מהדין.

כידוע, במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות, נוכח חזקת החפות העומדת לו עד שיוכרע דינו, לבין אינטרס השמירה על שלום הציבור ובטחונו והצורך להגן על תקינות ההליך הפלילי (בש"פ 3847/18 מדינת ישראל נ' דסוקי (22.5.2018)).

במקרה דנן, בחינת מכלול הנסיבות מובילה למסקנה כי יש להורות על הארכת מעצרם של המשיבים.

כך, למשיבים 1 ו-3 הרשעות קודמות ב בעבירות אלימות, סמים ורכוש בגינן נגזרו עליהם עונשי מאסר בפועל; למשיב 2 הרשעה קודמת בעבירת גניבה והסגת גבול 2; והמשיב 4 אף הורשע בעבירות נשק, כניסה שלא כדין והשלכת בקבוק תבערה בגינם הושתו עליו עונשי מאסר בפועל.

...

מנגד טוענים באי כוח המשיבים כי אין להיעתר לבקשה.

במקרה דנן, בחינת מכלול הנסיבות מובילה למסקנה כי יש להורות על הארכת מעצרם של המשיבים.

אולם, בנסיבות העניין, אני סבור כי בשלב זה אין בכך כדי להטות את הכף לשחרור המשיבים ממעצר.

אני מורה אפוא על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים החל מיום 20.10.2020, או עד למתן פסק דין בת"פ 30032-10-19 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

לפני בקשת המבקשת לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

סיכון זה נובע מכך שהמשיבים, אשר ריצו 9 שנות מאסר בגין עבירות בטחוניות (ולמשיב 2 מב"ד בגין עבירות נשק), ניכנסו לישראל ללא אישור, במיוחד בתקופה זו, בה כוחות הבטחון עמלים למנוע כניסת תושבי שטחים לישראל.

ב"כ המבקשת טענה כי לא אפליה או אכיפה בררנית היא שהניעה אותה לשחרר את השניים האחרים אלא שמארג הראיות הוא שהוביל לשיחרורם.

באשר לעילת המעצר טענה ב"כ המבקשת כי המסוכנות מעצם הכניסה לישראל היא אינהרנטית.

בית המשפט אמנם אינו דן בעונש הצפוי למשיבים, אך  די אם נבחן את ת"פ 70735-09-16 שבו הודה הנאשם, נעדר עבר פלילי, במסגרת הסדר טיעון, כי שהה בישראל שלא כחוק וכי הציג לשוטרים תעודה מזויפת, עבירה על סעיף 441 לחוק העונשין וסעיף 420 לחוק העונשין - שימוש במסמך מזוייף.

...

העובדה שצוינה פעולה 4 כפעולה שניתנת לשיבוש אין משמעותה שלא נקבעה באופן כללי עילת מסוכנות, מבלי להיכנס לפרטים, כאשר בכך נעתר המותב לבקשה שלפיה יש גם מסוכנות, כפי שגם הוזכר בהחלטה.

מכל האמור לעיל עולה כי קיימת עילת מעצר נגד שני המשיבים, הן בשל החשש להימלטות ואי התייצבות לדיון בעניינם והן בשל המסוכנות הנובעת מהם לאור עברם הביטחוני והעובדה כי עבר זה, והעדר תעודות מתאימות, לא מנעו מהם לעבור את הגבול ולהגיע לאילת והם אף ההינו להציג תעודות הרשומות על שם אחרים בפני השוטרים שבקשו מהם להזדהות.

יחד עם זאת, מבלי לקבוע כי קיים קשר בין החלטתי ובין העונש ההולם, מצאתי לנכון לקצוב את תקופת מעצרם של המשיבים עד ליום 26.11.2023  על מנת שלא יווצר מצב בו תקופת מעצרם של המשיבים  תהיה ארוכה מתקופת גזר הדין שיגזר עליהם אם יורשעו  (ראה החלטת כב' השופט כבוב בבש"פ 5407/23 מתאריך  20.7.2023 וכל ההחלטות שצוטטו בהחלטתו).