מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות רכוש

בפרשת רוסלן פרנקל (בש"פ 5571, 5431/98, פ"ד נב(4) 268, 271-272) שהתוותה את עקרונות היסוד לעניין מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות רכוש, נימנו לצדו של התחכום גם מאפיינים נוספים: "עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי או בהקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען, לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור. כל המאפיינים דלעיל הם חלופיים ולא מצטברים (שם פסקה 10 סיפה).

...

בנסיבות אלה, ולפי שעילת המעצר המרכזית היא החשש להימלטות מאימת הדין, מצא בית המשפט כי ניתן להפחית מעוצמת החשש על-ידי קביעת תנאי שחרור: התחייבות עצמית בסך 10,000 ש"ח; ערבות צד ג של ערב ישראלי, שכתובתו תשמש להמצאת כתבי בי-דין למשיב, בסך 10,000 ש"ח; הפקדת מזומן בסך 3,000 ש"ח. בית משפט קמא קבע בעניינו של המשיב אלפראחנה כי מדובר במשיב יליד שנת 1996, נעדר עבר פלילי.

"פתאום קם אדם ומוצא כי מכוניתו חלפה עם הרוח...". בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נסיבות תיק זה, לאור המסוכנות הנובעת מנסיבות ביצוע העבירות, יכולות לדור עם ערבויות בלבד ומשכך, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים (שם, עמודים 7-6 לפרטוקול).

החלטת בית המשפט העליון – בבש"פ פרעון לעיל – אשר אישרה את החלטות בית משפט השלום והמחוזי כוחה ותוקפה יפה גם בענייננו אנו, היא מקרינה עליו במלוא עוזה ותומכת במסקנה כי גם כאן דין המשיבים נוכח כל המובא בהחלטה זו, להיות נתונים במאסר עד תום ההליכים.

סוף דבר בבש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.8.11) צוין כלל 'מקבילית הכוחות' החל אף בדיני מעצרים הקובע כי: ככל שעוצמת הראיות קטנה יותר ובחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, כך תגדל הנכונות לשחרר לחלופת מעצר, ולהפך ככל שהראיות לכאורה חזקות וחד – משמעיות יותר, ובהתקיים שאר התנאים להורות על מעצר, כך תקטן הנכונות להסתפק בחלופת מעצר.

במהלך הליכי המעצר עד לתום ההליכים של הנאשם, אסר ביהמ"ש על הנאשם ליצור קשר עם גרושתו.

לבסוף אציין כי מעיון בגיליון הרישום הפלילי (ת/1) עולה כי גזר הדין בגין עבירת הרכוש אותה ביצע קודם להגשת כתב האישום בהליך זה, ניתן לאחר הגשת כתב האישום בהליך זה. היינו, הנאשם נתן את הדין בגין עבירה אחרת, הגם שלא ממן העניין, תוך שהוא ממשיך ומבצע עבירות אחרות.

...

בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם העומד לצד כל אישום בעבירת איומים והאישום בעבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק נע בין חודש מאסר לבין 15 חודשים, ובסופו של דבר גזר על הנאשם, בשים לב לעברו הפלילי ולהיעדר המלצה שיקומית על אף קיומה של נזקקות טיפולית, 9 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות.

בנסיבות ההליך שלפניי אני סבורה כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לבין 10 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.

סוף דבר לאור האמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 45 ימי מאסר לנשיאה בדרך של עבודות שירות.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים ולחילופין ביקשה כי יוארכו עד תום ההליכים התנאים שנקבעו בהחלטה הנ"ל. לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים, קבע בית משפט זה (כב' השופט אלעזר נחלון) בהחלטה מיום 26.2.2023 כי קיימות במקרה הנוכחי ראיות לכאורה נגד המשיב "לכל הפחות בעוצמה שדי בה להורות על הגבלת חירותו בדרך של 'מעצר בית' כפי שנתבקש" (פסקה 9 להחלטה), ראיות שהתבססו בעיקרן על הודעותיו של אבו רג'ב. עוד נקבע בהחלטה האמורה כי קיימת בעיניינו של המשיב חזקת מסוכנות סטאטוטורית, שמתחזקת במידת מסוימת נוכח עברו הפלילי של המשיב (למשיב הרשעה משנת 2016 בגין עבירות רכוש והפרעה לשוטר שביצע בשנים 2009, 2010, בגינה ריצה עונש מאסר בפועל של 20 חודשים; והרשעה נוספת משנת 2011 בגין עבירות דומות שביצע בשנת 2009).

...

עם זאת, סבורני כי יש טעם רב בטענת המבקשת שלפיה עוצמת המסוכנות העולה מן המעשים המיוחסים למשיב ומעברו הפלילי אינה מצדיקה הקלה נוספת לעת הזו, וזאת חרף חלוף הזמן מביצוע המעשים.

ביום 2.4.2023 נדחה הערר על ידי בית המשפט העליון (כב' השופט אלכס שטיין), לאמור: "...כאשר כתב אישום, המאומת כדבעי בראיות לכאורה, מייחס לנאשם בגיר עבירה שמעמידתו בחזקת מסוכן... השאלה שיש לשאול ביחס לאפשרות לשחררו מן הכלא בתנאים מגבילים או להעבירו למעצר בפיקוח אלקטרוני אל מחוץ לכותלי הכלא, היא לא 'למה לא?', אלא 'למה כן?'... חלופה כאמור לא תתאפשר אלא בהתקיים טעמים מיוחדים, והנטל להוכיח את התקיימותם רובץ על הנאשם...

בהתאם לכך אני קובעת כדלקמן: שירות המבחן יגיש תסקיר בעניינו של המשיב עד ליום 20.9.2023.

מדובר, כפי שפורט בהחלטתי מיום 9.8.2023 (שניתנה בהתייחס לבקשה אותה הגיש המבקש בלא ייצוג), בבקשה לערור ב"גילגול שלישי" על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעמ"ת 17151-06-23 מיום 8.6.2023, בה קיבל בית המשפט את הערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה במ"ת 43677-02-23 מיום 6.6.2023, והורה על הותרת המבקש במעצר עד לתום ההליכים בעיניינו.

לכך יש להוסיף גם את עברו הפלילי של המבקש – הכולל עשר הרשעות קודמות בגין עבירות רכוש, מירמה, אלימות וסמים – עבר אשר אף הוא מחזק את המסוכנות הנשקפת ממנו.

...

אני סבורה – גם לאחר עיון מדוקדק בבקשה הנוכחית – כי המקרה דנן אינו אחד מהמקרים החריגים המצדיק מתן רשות ערר בגלגול שלישי (ולאמות המידה לקבלת בקשה כזאת ראו מיני רבים בש"פ 6141/23 פנחסי נ' מדינת ישראל (15.8.2023); בש"פ 5855/23 אבו חמד נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (2.8.2023)).

לכן, לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערר נדחית.

בשנת 2006 נדון בגין עבירת רכוש כלפי כלי רכב, ונדון לענישה הצופה פני עתיד.

אכן, מאז הרשעתו האחרונה חלפו שנים ארוכות, בהן לא הסתבך בפלילים, פרט לפרשה זו. הנאשם שוהה במעצר עד תום ההליכים מזה תקופה ארוכה, ותיאר כי הוא חווה קושי רב. לא נתבקש תסקיר, כך שלא עומדת לפניי תמונה מלאה של דמוית הנאשם, ולא קיימים שקולי שקום.

...

לאור מדיניות הענישה, מידת אשמו של הנאשם, ומכלול הנסיבות, אני קובעת כי המתחם ההולם הכולל נע בין 8 ל-20 חודשי מאסר.

לפני סיום, אציין כי נוכח משך המאסר שיוטל, מורכבות יחסי הנאשם והמתלוננת, והתנהלותה במשפט ממנה ניתן היה ללמוד כי אינה מעוניינת בענישתו, החלטתי שלא להטיל פיצוי.

אני גוזרת את העונשים הבאים: 14 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו מיום 11.7.23 עד היום.