מעצר עד תום ההליכים בגין נהיגה בשכרות

דיון והכרעה עילת מעצר: ברע"פ 8649/10 רמי שמעונוב נ' מדינת ישראל מיום 1.12.10, קבע כב' השופט רובינשטיין כך:             " הצורך להגן על הציבור מפני תופעת השכרות, שהפכה למכת מדינה ומעמידה בסיכון לא רק את הנהג אלא גם את סביבתו, מחייב-בין היתר-הרחקת נהגים פורעי חוק מהכביש" בע"פ 5002/94 בן איסק נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (פסק הדין צוטט במספר רב של פסקי דין לאחר מכן) נכתב כך:             "נהיגה בשיכרות המכונית הופכת למכונת מוות נעה, האסון כימעט מוכתב מראש ויש להחמיר גם בתיקי שיכרות ״גרידא" ובודאי בתיקים בהם קרו תוצאות קשות בשל נהיגה בשיכרות".

תנאי חלופת המעצר הראויים במקרה שכזה: אמנם ככלל כאשר מדובר בשיכרות בפעם הראשונה, בד"כ לא נוטה המבקשת להגיש בקשות לקביעת תנאים מגבילים, אלא מסתפקת בבקשה לפסילה של הנהג עד תום ההליכים.

...

לאחר שעיינתי בתיק החקירה, וכן לאור הצהרת ב"כ המשיב, אני קובע  כי קיימות ראיות לכאורה.

בש"פ 10865/06  מ"י נ' אשר ישעיהו , קובע כב' השופט אדמונד לוי : "מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". כפי שעולה מהפסיקה ומתוך מהות העבירה, עבירה של נהיגה בשכרות, היא עבירה שיש בה כדי לסכן חיי אדם וישנה עילת מעצר.

לסיכום: לאור נסיבות המקרה, ולמרות העדר עבר פלילי והעדר עבר תעבורתי חמור, מצאתי כי המסוכנות של המשיב נלמדת מתוך המקרה עצמו אינה נמוכה.

נתון במעצר עד תום ההליכים בגין תיק זה. הנאשם החל מעורבותו בפלילים בגיל 16 והופנה לשירות המבחן לנוער מספר פעמים.

הנאשם הופנה לשירות המבחן למבוגרים לראשונה בשנת 2013, לאחר שהורשע בעבירות תעבורה, כולל נהיגה בשיכרות.

הנאשם היה שותף בתכנון הפגיעה, והסיוע שהגיש התבטא בהסעת המבצעים העקריים ביחד עם נאשם 4 שנהג ברכב, המתנה עד לבצוע התקיפה, ומילוטם לאחר מכן.

...

בסופו של דבר נמלטו נאשמים 1 ו-6 על האופנוע של נאשם 6.

גם אני סבורה כי יש מקום לעשות כן, בשים לב לעברו הנקי של הנאשם, למאמצי השיקום שכללו ניתוק קשריו השוליים ומעבר לעיר אחרת, כמו גם השתלבות בתוכנית שיקום, ליציבות התעסוקתית, ולחלקו המינורי יחסית בעבירות.

לימור ביבי, שופטת סוף דבר: אנו מטילים אפוא, פה אחד, על הנאשמים את העונשים כמפורט בחוות דעתה של השופטת טלי חיימוביץ.

בתיק שלפני הוגשה נגד המבקש בקשה למעצרו עד תום ההליכים נגדו, בד בבד עם הגשת כתב אישום נגדו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, רישיון נהיגה שפקע פחות מששה חודשים ונהיגה ללא ביטוח.

זאת, כשבעברו הרשעות בגין נהיגה בשיכרות ואחריות לתאונה, ונהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

...

לסיכום, השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה למעצרו באיזוק אלקטרוני, תקפים כעת, וסבורה אני שלא חלף זמן ניכר, ולא הוכח שהמסוכנות שנשקפת ממנו פחתה או שחל שינוי נסיבות שיש בו להצדיק קבלת הבקשה.

נוכח האמור לא מצאתי להיעתר לבקשת הסנגור לפתיחת חלון ליציאה לעבודה.

הבקשה נדחית.

בנוסף לארוע המתואר לעיל, נטען כי לחובת משיב זה הרשעה נוספת בעבירה של נהיגה במצב שיכרות (עבירה מיום 12.1.19) לגביה הורשע ביום 2.1.22 ונגזרו עליו עוד שנתיים פסילה וכן מאסר ממותנה נוסף לתקופה של 7 חודשים שגם הוא בר הפעלה בפרשה זו. ב"כ המשיב הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה ולעילת מעצר ובדיון שנערך בפני ביום 19.3.23 דנו הצדדים בשאלת מסוכנותו של משיב זה והיכולת לאיין מסוכנות זו בדרך של חלופת מעצר כזו או אחרת.

דיון והכרעה בבקשה - בית המשפט העליון פסק בבש"פ 2227/08 טראד גריפאת נ. מדינת ישראל את הדברים הבאים: "יתר על כן, הלכה היא כי אין להורות על מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות תעבורה, אלא במקרים חריגים בלבד [ראו למשל: בש"פ 7352/04 מדינת ישראל נ' אבו כואדי (לא פורסם, 9.8.04)]. יש להורות על מעצר כאמור רק במקרים בהם קיים חשש אמיתי שאף חלופת מעצר לא תהווה מענה להגנת הציבור מפני מסוכנות הנאשם. נוכח הלכה זו, משעה שמטרת המעצר הנה מניעת העורר מלנהוג עד לתום ההליכים כנגדו ובכלל, שומה היה על בית המשפט קמא לבחון באופן פרטני האם לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך חילופית, ולא די בקביעה הגורפת לפיה אין באפשרותה של כל חלופת מעצר שהיא כדי להפיג את מסוכנותו". כמו כן נשיאת בית המשפט העליון (בדימ) החליטה בבש"פ 10118/04 נזמי ג'באלי נגד מדינת ישראל את הדברים הבאים: "אכן בימים אלו, כשנגע תאונות הדרכים מישתולל וגובה קורבנות רבים חובה על בתי המשפט לסייע במאבק למניעת המסוכנות הנשקפת מנהגים עבריינים, בין השאר באמצעות הרחקתם מהכביש. יחד עם זאת, משקיימת בשלב זה של ההליכים, דרך שבה ניתן להרחיק את הנהג המסוכן מהכביש מבלי שישהה בכלא, יש לעשות מאמץ להעדפה בדרך זו". מול קביעות אלה של בית המשפט העליון ניצבות גם החלטות אחרות של אותה ערכאה, שם קבע בית המשפט העליון כי בנסיבות בהן עולה מסוכנות חריגה מהתנהגותו של נהג, יהיה מקום להורות על מעצרו עד לתום ההליכים.

...

כתמיכה לעמדתה זו, הגישה ב"כ המשיב אסופת פסיקה ובה אירועים שלשיטה מצדיקים חלופת מעצר בפרשה זו (אתייחס לפסיקה זו ולפסיקות רלוונטיות נוספות בהמשך החלטתי ).

בהתחשב במכלול הנסיבות, מקובלת עליי עמדת המדינה שאין מדובר במי שניתן לתת בו את האמון הבסיסי ביותר הנדרש על מנת לבחון חלופת מעצר.

במצב המתואר לעיל, שליחת המשיב לקבלת תסקיר מעצר מיותרת בעיני שכן אין היא יכולה להוביל לחידוש האמון בו. מכל האמור לעיל, אני מקבל את עמדת המדינה ומורה על מעצרו של משיב זה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

זאת ועוד, צוין כי לאחר ההרשעה בהליך הקודם, הורשע המבקש פעם נוספת, ביום 02.01.2022, בעבירה של נהיגה בשיכרות שהתבצעה טרם ההרשעה בהליך הקודם, ונדון בגין כך לפסילת רישיון הנהיגה שלו למשך שנתיים, לצד מאסר מותנה נוסף בן 7 חודשים – שגם הוא בר הפעלה בהליך דנא (במסגרת תת"ע 12686-02-19).

בית משפט השלום עמד בהחלטתו על הכלל לפיו אין להורות על מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות תעבורה אלא במקרים חריגים; וקבע כי בנסיבות העניין – שליחת המבקש לקבלת תסקיר מעצר מיותרת שכן אין היא יכולה להוביל לחידוש האמון בו. זאת, מכיוון שמדובר ב"עבריין רצדיויסט שאין לו כל מורא מפני החוק, ולא עונשי מאסר בפועל ולא מאסרים מותנים לתקפות ארוכות התלויים כנגדו מיצרים כלפיו הרתעה שתימנע את היתנהגותו".

...

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.