מעצר עד תום ההליכים בגין אלימות

מדובר בערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופטת אחינעם צוריאל) מיום 14.04.24 בתיק מ"ת 34236-02-24, במסגרתה נעצר העורר עד תום ההליכים.

הסניגור טען כי בבימ"ש קמא דנו שני שופטים כאשר מעצר העורר היה בגין עילות שונות, הנוגעות לאלימות במשפחה, עילה שהמדינה כלל לא טענה לה. הסניגור טען כי מדובר בהורים לשני ילדים והמתלוננת מעולם לא התלוננה במישטרה ואין לה טענות נגד העורר בגין אלימות.

...

מסקנה זו מתחזקת כאשר הערבים שהוצעו אינם מתאימים לשמש כערבים.

לאור זאת אני מורה לשירות המבחן לתאם לעורר ראיון קבלה בבית נועם ולהגיש תסקיר משלים עד ליום נקבע לדיון בפני ליום 07.05.2024 בשעה 15:00.

בגין אלימות זו, אימה של הנאשמת חסרת דיור קבוע, מצויה במצוקה גבוהה וחסרת אונים מול היתנהגותה האלימה של הנאשמת.

במהלך תקופת הדחייה שבה הנאשמת לסורה, לא שתפה פעולה עם שירות המבחן והמשיכה בבצוע עבירות אלימות כלפי אחיה ואימה, עד למעצרה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדה (אישומים ראשון, שני, שלישי ורביעי בתיק העקרי).

...

דברי הנאשמת טרם גזר הדין באשר לאופן בו היא רואה את עתידה לאחר שחרורה ממאסר, אינם עולים בקנה אחד עם המציאות המשתקפת מהתסקירים, כמו גם עם העובדה שבמהלך הדיונים שהתנהלו בתיק העיקרי אף אחד מבני משפחתה לא התייצב בבית המשפט כדי לתמוך בה. לאור כל האמור, יש להטיל על הנאשמת מאסר בחלקו התחתון של מתחם העונש ההולם ולא למצות איתה את הדין, לאור הנסיבות לקולה שנימנו ומאחר שמעולם לא ריצתה עונש מאסר.

החלטתי להימנע מהטלת קנס או פיצוי על הנאשמת, וזאת על אף שקורבנות העבירות זכאים לפיצוי, מתוך התחשבות בכך שמדובר בבני משפחתה, העובדה כי מוטל עליה בגזר הדין מאסר וכן בהעדר יציבות תעסוקתית, מקורות הכנסה אחרים כלשהם או מקורות תמיכה אחרים.

סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל שימנו החל מיום מעצרה לפי רישומי שב"ס. מאסר על תנאי למשך 8 חודשים, והנאשמת לא תישא בעונש זה אלא אם כן תעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורה ממאסר כל עבירת אלימות מסוג פשע.

ואולם, עיון בצרופות לבקשה שלפניי מעלה, כי בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה בגדרי התיק המקורי, נטען כי "המבקש סובל ממחלת נפש מזה שנים רבות ... וכיום הוא עצור עד תום ההליכים עקב אלימות במשפחה ומאושפז בבית חולים זה מתאריך 12.6.2013 ועד היום. היינו המבקש אינו מסוגל לדאוג לעצמו ולנהל את ענייניו וקיימת סכנה לשלום המשפחה" (סעיף 7 לבקשה).

...

כבר עתה אומר, כי לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה, בתגובות הצדדים לבקשה זו, ובתיק המתנהל לפני בית המשפט קמא, ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים - באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הנה כי כן, מטעמים אלו ועוד, לא מצאתי עילה להתערב במסקנתו של בית המשפט קמא, ואף כשלעצמי ועל יסוד הנתונים הקיימים בשלב זה (ועל יסודם בלבד), סבורני כי סיכויי הצלחת התביעה אינם מטים את הכף אל עבר קבלת צו המניעה במלואו.

בעניין זה יודגש כי קביעותיו של בית המשפט קמא, כמו גם קביעותיי לצורך החלטתי זו, מצויות בדלת אמות ההכרעה בנוגע לבקשה לצו מניעה, ואין בהן ללמד כהוא זה על התוצאה בתום ההליך.

" לסיכום, בהינתן הכלל בדבר אי התערבות בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים, ובשים לב שאף לגוף הדברים סבורני כי אין מקום להתערב באיזון שערך בית המשפט קמא, ובנותנו צו מניעה אך ורק בנוגע לחלקה 74 - השורה התחתונה, היא כי בקשת רשות הערעור נדחית.

בהליך שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי, המשיבים הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והמשיב 2 אף הסכים למעצרו עד לתום ההליכים לנוכח אי-קיומה של חלופת מעצר מספקת.

למשל, ביחס למשיב 2 נכתב כי: "קיימת רמת סיכון בינונית להישנות היתנהגות אלימה, אשר חומרתה צפויה להיות גבוהה" וכי "אין במתוה חלופת המעצר על אף ההרחקה, בכדי לתת מענה לרמת הסיכון בעת הנוכחית". כמו כן, בתסקיר המשלים שהוגש בעיניינו של המשיב 5 צוין כי: "קיים סיכון בלתי מבוטל להישנות עבירות דומות" וכי "אין באפשרותינו לבוא בהמלצה [...] על מעצרו באיזוק אלקטרוני". על רקע זה, יש להזכיר את הכלל לפיו בית המשפט לא יסטה מהמלצה שלילית של שירות המבחן אלא במקרים חריגים ובהתקיים טעמים כבדי משקל (ראו: בש"פ 1280/19 מדינת ישראל נ' בדראן, פסקה 14 (27.2.2019)).

...

אף תסקירי המעצר שהוגשו מלמדים על מסוכנות המשיבים ואני סבור כי נקודת האיזון בעניינם טרם השתנתה.

נוכח כל האמור, בנקודת הזמן הנוכחית, האיזון שבין האינטרס הציבורי בהארכת מעצרם של המשיבים, לבין זכותם לחירות על רקע התמשכות ההליכים – אינו מאפשר להורות על שחרורם ממעצר.

סוף דבר: אני מקבל את הבקשה ומורה על הארכת המעצר המבוקשת ביחס לכלל המשיבים.

במסגרת הליך המעצר עד תום ההליכים, שירות המבחן התרשם שהנאשם נזקק להתערבות טיפולית בשל העובדה שמחזיק בעמדות מגדריות נוקשות סביב תפקידי הגבר והאשה ושבמצבים בהם חש חוסר שליטה באישתו, עלול להתנהג בתוקפנות.

המתלוננת שתפה שנכנסה להריון עוד קודם ללידת בנותיה אך ההיריון נפל בשל אלימות הנאשם כלפיה.

בנוסף, גם הוריו של הנאשם השפילו אותה ונהגו כלפיה באלימות לאחר שהאשימו אותה בחוסר יכולתה להביא בן. המתלוננת תארה כיצד היתאוששה משני הניתוחים הקיסריים שעברה כאשר הנאשם דרש ממנה לחתום על מסמכים להליכי פוריות שיעברו בירדן ויבטיחו הריון עם בן ובשל סרובה, תקף אותה, זרק עליה ריהוט והכה אותה באגרופים בגופה ובפניה.

...