מעצר עד סיום ההליכים בגין שוד חמור

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ב' צ' גרינברגר) מיום 19.7.2016 בתה"ג 4807-07-15, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לסיום הליכי ההסגרה בעיניינו, בעקבות ההכרזה על העורר כבר-הסגרה לפי סעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: החוק).

בית המשפט נעתר לבקשה, תוך שהוא מציין כי על אף שהעורר שהה במעצר בית באותה העת, בהתאם להוראת בית המשפט העליון (בש"פ 5524/15 שלעיל), "לאחר שניתן פסק הדין המכריז על המשיב כבר-הסגרה, השתנתה נקודת האיזון אשר עליה מושתתת החלטת בית המשפט העליון האמורה, והחשש מפני המלטות חמור יותר מאשר בעבר". בהקשר זה, ציין בית משפט קמא כי העורר כבר נימלט בעבר מישראל לבלגיה בעקבות שלושה מעשי שוד שביצע בארץ.

...

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), מצא בית המשפט כי יש לעצור את הנאשם, לא יוטל מעצר בפיקוח אלקטרוני לגבי מי שנאשם בעבירות המפורטות להלן, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי בשל נסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, ובכלל זה היותו של הנאשם קטין, ניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני: (1) עבירה מהעבירות המנויות בסעיף 21(א)(1)(ג); (2).

אך בהינתן עברו של העורר, הכולל מעורבות בביצוע מספר עבירות פליליות; נוכח מעורבותו הלכאורית בביצוע עבירות ברמת תחכום גבוהה תוך התחזות לאדם אחר; בהינתן שהעורר נמלט בעבר מישראל (וכך אישר בפני שירות המבחן כפי שעולה מהתסקיר) ונוכח העובדה שההוכרז כבר-הסגרה ומתעצם החשש להימלטותו מן הדין (השוו עניין אוזיפה, שם הורה בית המשפט על מעצרו של העורר במסגרת סעיף 15 לחוק, על אף שקודם לכן היה משוחרר) – נוכח כל האמור, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

אשר על כן, הערר נדחה.

עוד טוענת המשיבה, כי המעשים המיוחסים לעורר חמורים, וכי חלקו בבצוע השוד היה משמעותי מאד.

לאור זאת, ולאור עברו הפלילי, סבורה המשיבה כי צדק בית המשפט בכך שדחה את המלצת שירות המבחן והורה על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים המתנהלים בעיניינו.

בעניינינו, אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר לאור מסוכנותו, אשר נלמדת הן מתסקיר שירות המבחן, הן מהמעשים החמורים המיוחסים לו, והן מכך שביצע עבירה חמורה נוספת זמן קצר לאחר המעשים המיוחסים לו בכתב האישום בתיק זה. לאור האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי והערר נדחה.

...

אף את טענותיו של העורר בעניין האפשרות לשחררו לחלופת מעצר, אין בידי לקבל.

אמנם, נכונה הטענה שלפיה גם כאשר קיימת עילת מעצר יש לשקול את האפשרות לחלופת מעצר, אך בנסיבותיו של מקרה זה מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה אין לשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה, וזאת אף בהתחשב בנסיבותיו האישיות ובהמלצתו של שירות המבחן.

בענייננו, אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר לאור מסוכנותו, אשר נלמדת הן מתסקיר שירות המבחן, הן מהמעשים החמורים המיוחסים לו, והן מכך שביצע עבירה חמורה נוספת זמן קצר לאחר המעשים המיוחסים לו בכתב האישום בתיק זה. לאור האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי והערר נדחה.

המדינה בקשה את מעצרו עד תום ההליכים של המשיב נוכח חומרת עבירת השוד המיוחסת לו, ולאור עברו הפלילי העשיר, והעובדה כי עומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה.

בנסיבות אלה, ההגנה על שלום הציבור מחייבת את השארת המשיב במעצר עד לסיום משפטו.

...

הערר מתקבל, החלטת בית המשפט המחוזי מתבטלת, והמשיב ייעצר עד תום ההליכים נגדו.

בית המשפט מצא כי אין להחיל חלופת מעצר בנסיבות מקרה זה לאור מסוכנות העורר כפי שעולה מנסיבות עבירת השוד, שנתלווה לה גם איום בסכין שלופה ואיומי אקדח.

שירות המבחן העריך את חומרת העבירות המיוחסות לעורר בהליך זה, ונתן משקל גם לעובדת השמוש בסמים ברקע עברו.

5) פקוח מעצר של שירות המבחן עד לסיום הליכי המשפט.

...

בית המשפט מצא כי אין להחיל חלופת מעצר בנסיבות מקרה זה לאור מסוכנות העורר כפי שעולה מנסיבות עבירת השוד, שנתלווה לה גם איום בסכין שלופה ואיומי אקדח.

חרף התלבטות לא קלה, נראה לי כי פתרון זה עשוי לתת מענה הן לאינטרס הציבורי בהגנה על שלום הציבור, והן לעניינו של העורר בהקלה על המגבלות המוטלות על חירותו האישית, ואקווה כי לא יוכח בעתיד כי הסיכון הנילקח כאן לא היה ראוי.

לאור האמור, אני מחליטה לקבל את ערר, ומורה על שחרור העורר בחלופת מעצר בתנאים הבאים: 1) מעצר בית מלא בבית אמו של העורר, כאשר המפקחים עליו הם האם גב' פנינה כהן, ואחיו שמעון, סיגל ואברהם.

הערר מתקבל, איפוא, על פי האמור לעיל.

הבקשה למעצר עד לסיום ההליכים בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

עוד טענו ב"כ שני המשיבים, כי מדובר ברף נמוך של עבירת השוד וכי במקרים חמורים בהרבה, הסתפקו בתי המשפט בחלופות מעצר.

חלופת מעצר אף על פי כן, לא יכול להיות ספק כי גם כשקיימות עילות מעצר כנגד המשיב, על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל, אם לאו כקבוע בסעיף 21(ב) לחוק, וכך נקבע בש"פ 4414/97 מדינת ישראל נ' סעדה ואח' (פורסם במאגרים): "האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם – על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור – אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות.

...

סוף דבר אני מורה לשרות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינם של שני המשיבים, בגדריו יבחנו נתוניהם האישיים של המשיבים, וטיבן של חלופות המעצר המוצעות בעניינם.

אני קובעת דיון בפני שופט המעצרים ליום 19.9.11 שעה 09:00 (או מועד אחר שיקבע ע"י שופט המעצרים, ויודע לצדדים).

אני מורה על מעצרם של המשיבים עד להחלטה אחרת.