מעצר עברייני סחיטה באיומים

על פי הנטען בכתב האישום, קשרו העורר ושני נאשמים נוספים – אנטונוב ומיליאבסקי (להלן יחד: הנאשמים), קשר ביניהם וכן עם גורמים עברייניים מליטא לסחוט באיומים קשישים דוברי רוסית המתגוררים בישראל.

עוד צוין בתסקיר כי אין כל מתוה של חלופה או פקוח שיוצע אשר יכול להוות מענה לרמת סיכון זו. שירות המבחן בחן את חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר וציין כי מאפייני אישיותו, נטייתו להפעיל מניפולציות על סביבתו לצורך קידום צרכיו, קשייו בעבר לקבל תנאים מגבילים והקושי של המפקחים המוצעים לבחון באופן ביקורתי את מאפייניו האישיותיים שהובילו להסתבכותו בפלילים, מעמידים בספק את יכולתם של המפקחים המוצעים להציב לו גבולות.

...

בית המשפט המחוזי סבר כי העורר לא הצליח להוכיח כרסום מהותי ומשמעותי כזה בתשתית הראייתית ולאחר שבחנתי את מכלול החומר הצריך לעניין אני סבורה כי במסקנתו זו של בית המשפט המחוזי אין מקום להתערב.

טענת העורר כי יש לגזור גזירה שווה בינו ובין מיליאבסקי אין בה ממש ודינה להידחות.

מטעמים אלו כולם, הערר נדחה.

לא ניתן להקל ראש במיוחס למשיב ולו בחלק זה. תוכן הדברים שמועברים לפינטו, הצגת האיומים תוך הוצאת פלפונים וכן הרצון להוציא כספים גם מאביו של פינטו (לנוכח ידיעה כי בהיותו בעל תחנת דלק, ככל הנראה בכיסו ממון)- מלמדים על היתנהלות עבריינית, וסחיטה באיומים שלא ניתן להקל בה ראש.

ככל שבשלב זה, הוסיף במימוש האיומים והסחיטה, מחמת חשש מבוהדאנא, ניתן יהא לראות בכך אולי גורם מפחית מסוכנות, אך מכאן ועד לאמירה כי קיים כירסום בראיות - המרחק רב. משהסתיים הדיון בשאלת הראיות לכאורה, יש לפנות לשאלת עילת המעצר; נראה כי אין צורך להרחיב במילים באשר למסוכנות הכרוכה בעבירות של סחיטה באיומים.

...

ב"כ המשיב לא הקלה ראש במעשי המשיב ,שהיה נוכח בשני מפגשי הסחיטה אך סבורה שחלקו קטן, הוא לא נטל חלק פעיל במעשי האיומים כלפי המתלונן, נסיבותיו חיוביות וחלופת המעצר אחראית ורצינית.

סיכומם של דברים, התמונה המצטיירת בנוגע למשיבים 3 ו-4 היא של שניים הנטועים עמוק במעשי סחיטה באיומים, חלקו של משיב 3 בנוכחותו במפגשים והתנהלותו המאיימת, חלקו של משיב 4 כמי שמעל באמון קורבן הסחיטה, חבר לקבוצה עבריינית כדי לסוחטו והוכיח עצמו כחייל נאמן של משיב 1, ראש הכנופיה.

...

אין בידי לקבל את טענת ב"כ המבקשת, כי חלקו של משיב 3 דומה לחלקם של משיבים 1 ו-2, משיב 1 עמד בראש הקבוצה, משיב 2 כיד ימינו דרש, הנחה וחילק הוראות, גם לאחר שקיבלו את התמורה מהמתלונן, לא ידע שובע והמשיך לסוחטו בעזרת משיבים 6-8.

אני סבורה כי התייחסות שירות המבחן לנסיבות מעצרו שטחית ומצומצמת, המשיב עצמו לא הסביר את הרקע לביצוע מעשיו.

אין בהם התייחסות מעמיקה לנסיבות המעצר, המשיבים לא מסרו כל מידע על הרקע לביצוע העבירות והיכרותם עם המשיבים האחרים, מסוכנותם הוערכה כבינונית ולא שוכנעתי שניתן לתת בהם אמון, מבלי קשר לטיבה של חלופת המעצר המוצעת.

לפיכך אני מורה על מעצרם עד תום ההליכים.

הוסכם כי ביחס לאישום הסחיטה שיוחס לנאשמים מלכתחילה, הם יזוכו מאישום זה. אשר לעונש הוסכם כי על נאשם 1 יוטל מאסר החופף את תקופת מעצרו בתיק ומאסר על תנאי לשיקול דעת בית המשפט.

לטענת ב"כ נאשם 2: היתנהל משפט ארוך מאוד בגין כתב אישום שהוגש במקור בגין עבירות של סחיטה באיומים, ותקיפה הגורמת חבלות.

שרותו הצבאי הופסק מיד עם מעצרו, הוא הובהל למעצר כאחרון העבריינים, הופשט מהמדים הצבאיים אשר היו על גופו, נשקו נילקח ממנו ורוב מפקדיו נתקו איתו קשר מתוך חשש כי אכן מדובר באותה מפלצת שציירו שותפיו לשעבר בפני חוקריהם.

...

ב"כ המאשימה טען כי אין במכתבה של החברה כדי לשנות מעמדת המאשימה ומהמסקנה המשפטית כי עניינו של נאשם 2 אינו בא בגדר חריגים המצדיקים ביטול הרשעה, ונוכח נסיבות העבירות בהן הורשע.

יש להוסיף כי גם כאשר מתמלאים שני המבחנים אשר נקבעו בהלכת כתב, אין משמעות הדבר מסקנה אוטומטית של ביטול ההרשעה.

לאור כל האמור, אני מורה על ביטול הרשעת נאשם 2.

לאור האמור, אני גוזר על נאשם 2 את העונשים הבאים: שירות לציבור - נאשם 2 יבצע של"צ בהיקף של 150 שעות, וזאת על פי תוכנית שיכין שירות המבחן כפי האמור בתסקיר.

בנוסף, העליב המשיב את חאלד ואיים עליו בכך שאמר לו "בן זונה, אני אזיין אותך ואת המשפחה שלך והילדים שלך אני אגע בך ובהם יא ערבי, אני אזיין אותך אני אקח אותך פרויקט אישי". המשיב המשיך באיומיו ועלבונותיו נגד חאלד, ואיים עליו כי יתלונן עליו במח"ש, וזאת לאחר שיורה לעצורים בתא המעצר שירביצו לו כדי שיהיו עליו סימנים, כאשר הוא ממשיך לתקוף את המתלונן תוך שהוא מנסה לבעוט בו בגופו.

וראה לעניין זה בש"פ 8915/00 מיקי בן אלישע נ' מ"י, תק-על (4), 3: "הכלל הוא כי בהיעדר נסיבות מיוחדות, מן הדין להורות על מעצר של הנאשמים בסחר בסמים או בהחזקת סמים מסוכנים בכמויות מסחריות, חלופת מעצר המשחררת את הנאשם לביתו, בדרך כלל, אין בה תועלת באותם מקרים בהם יבצע הנאשם את העבירות בביתו או מתוך ביתו". וכן ראה דבריה של השופטת בייניש בבש"פ 5616/99 ליאת קשמה נ' מ"י (פורסם בנבו): " בכל הקשור למעורבות בביצוע עבירות סמים, עמדתו של בית משפט זה ברורה היא, ולפיה בדרך כלל הסיכון הנובע מעבירות הסמים וממבצעיהם, מחייב מעצרם של עברייני סמים כדי לבלום את הסחר בסם. בית משפט זה חזר ואמר פעמים רבות, כי המאבק בסחר בסמים מקיף את כל החוליות השותפות בסחר זה, ובהם גם בלדרים, מחזיקים ומפיצים של הסם, ולא רק סוחרים ויזמים". בנוסף לכך, מואשם המשיב גם בעבירת תקיפת שוטר.

על הנאשם הוטלו מאסרים על תנאי פעם אחר פעם – אחד מהם תקף גם היום, אך לא היה בו כדי לגרום למשיב לשנות מדפוסי התנהגותו כלפי השוטרים.ב לחובת המשיב עשרות רבות של הרשעות קודמות המשתרעות על פני שנים רבות, בתחומי הסמים, הרכוש, האלימות, סחיטה באיומים, תקיפת שוטרים ואחרות.

...

לסיכום הדברים, לא מצאתי בהודעתו של המשיב דבר שיש בו כדי לסתור את החזקה שקמה כלפיו ולשכנעני-לצורך שלב זה של ההליכים, כי אין לו כל קשר לסמים.

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי קיימת תשתית ראייתית מספקת כלפי המשיב לביסוס עבירת החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

המסקנה היא, אפוא, כי מדובר באדם המהוה סכנה של ממש לשלום הציבור, הן ברמה העקרונית בשל טיב העבירות המיוחסות לו, והן ברמה הקונקרטית, נוכח עברו הפלילי והתנהגותו במהלך האירוע נשוא כתב האישום.