מעצר מיותר לצורך המשך החקירה

סנ"צ מרדכי, אשר מטבע הדברים נחקר לפשר הדבר, השיב בחקירתו בעמ' 36 לפרוטוקול: "...התקבלה החלטה בעקבות המחאה שציינתי קודם במוצ"ש, על אף שהבנו את פסה"ד של בג"צ שמאפשר לנו לא לקיים שם את המחאה אלא להעתיקה למשרדי היועמ"ש, המשרדים הרישמיים בירושלים, אנו המשכנו לקיים את הסטאטוס קוו של המחאות בכיכר גורן, אבל אחרי האירועים של אותו מוצ"ש התקבלה החלטה במישטרה שלא לאפשר יותר את המחאות ולהיצמד לפסה"ד כפי שאנחנו הבנו אותו אז ... אני הבנתי שהוא הגיע לכיכר על אף שאנו יודעים שהיו לו כוונות להגיע, ביקשתי ממי שהיה אז קצין תורן או קצין משמרת להגיע לכיכר ולפנותו. הוא הגיע לשם... אנו קיבלנו החלטה לא לאפשר שם יותר את המחאה. עצם קיום המחאה שם, יש לו פוטנציאל להסלים את הארועים, כפי שראינו שקרה במוצ"ש. שאנו מבינים שהתושבים טעונים כי יש אווירה לא טובה שעלולה לייצר ארוע ואגב זה שגם הוא ייפגע מזה... אנו יצרנו מתוה אשר נדחה ע"י העותרים ובפסה"ד של בגצ עצמו לא היתה היתייחסות למתווה. אז גם אנחנו וגם היועמ"ש של המישטרה הבנו שהעתירה נדחתה כולל המתוה... המפכ"ל הנחה להצמד לבג"צ ככתבו וכלשונו ולא לאפשר מחאות בסביבת הבית אלא אך ורק מול המשרדים שזה בירושלים..." (הדגשה שלי- א.ב) באשר לאותה שיחת אזהרה אשר נועדה למנוע הגעתו למשמרת המחאה, העיד סנ"צ מרדכי בעמ' 37 לפרוטוקול בזו הלשון: "... כשמדובר באדם נורמאטיבי שהולך לעבור עבירה אני רוצה למנוע ממנו לעבור עבירה, ואנחנו רצינו (למנוע מצב של) של הפרת הסדר הצבורי וכדי למנוע את החיכוך המיותר הזה אנחנו התקשרנו ואמרנו שלא להגיע, וראינו שהוא מפרסם ברשתות החברתיות שיש לו כוונה להגיע. גם אם הוא סבר שהחלטה שלנו לא נכונה בדיוק כמו שהוא ידע לעשות במקרים קודמים היתה פתוחה בפניו דלת ביהמ"ש. המחאה שלו היתה יום יומית והוא יכל לחכות יום אחד ולבקש עתירה...". (הדגשה שלי- א.ב).

אם לא היה צורך בהמשך החקירה, נשאלת איפוא השאלה, מדוע לא הוצעה לו כבר בתחנה חלופה של שיחרור בתנאים? כאשר נישאל על כך ע"י בית המשפט השיב סנ"צ מרדכי בעמ' 38 לפרוטוקול: " מאחר והוא לא רואה בנו סמכות בהתנהלות שלו למרות שאנחנו ביקשנו ממנו לא להגיע, למרות האזהרה, למרות החקירה אני החלטתי להביא בפני שופט בכדי לשחרר אותו בתנאי ביהמ"ש... מאחר והוא לא רואה בנו סמכות והתנאים שאנחנו רוצים לשחרר שהם תנאי ביהמ"ש מאחר ואנחנו לא ראינו שהוא רואה בנו סמכות ובעבר הוצע לו להשתחרר בתנאים והוא סרב והתעקש להגיע לביהמ"ש ואגב, ביהמ"ש קיבל את כל התנאים שביקשנו בארוע הקודם.... אנחנו הבנו שאורן לא רואה בנו סמכות, ואם הוא ישוחרר בתנאים של קצין המישטרה הוא ימשיך לבצע את העבירה..." (עמ' 38 לפרוטוקול הדגשה שלי- א.ב) לשון אחר, הסיבה היחידה להחלטה על מעצרו של התובע עד מחרת היום, חלף שחרורו בתנאים מגבילים, הייתה: רצון המישטרה כי תנאי השיחרור יקבעו על ידי בית משפט ולא על ידי הקצין הממונה בתחנה.

...

דברים אלו מקבלים משנה תוקף בשים לב לנוסח הבקשה שהגישה המשטרה לבית המשפט, במסגרתה כאמור לא עתרה להארכת מעצרו של התובע, אלא הבקשה שהוגשה נשאה כותרת: "בקשה להוצאת צו לשחרור בערובה". תימוכין נוספים למסקנה זו, ניתן למצוא גם בדברי בית המשפט בדיון המעצר, עת ציין כי ההחלטה על הארכת המעצר התקבלה בתחנה מבלי שנבחנה תחילה אפשרות להסתפק בחלופת מעצר.

בנסיבות אשר פורטו לעיל, לא נותר לי אלא להגיע למסקנה כי פועלה של המשטרה אשר הורתה על מעצרו של התובע עד למחרת היום ואשר צפתה או צריכה הייתה לצפות את מפח הנפש שייגרם לאדם נורמטיבי שומר חוק דוגמת התובע דנן בשל כך, אכן עולה כדי התרשלות אשר יש להטיל בגינה אחריות ולחייבה לפצות את התובע על נזקיו.

" לאור כל המקובץ לעיל, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בעניין הפיצוי, ולאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין, בכללם: קלות הדעת בה הוחלט על מעצר בפועל ללא בחינת חלופת מעצר, אורך המעצר, תנאי המעצר ותחושת הפחד, העלבון וחוסר האונים שהיו מנת חלקו של התובע בכל שעות המעצר עד שיחרורו, הריני אומדת את סכום הפיצוי לתובע בסך של 30,000 ₪ סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, הנתבעות תשלמנה לתובע סכום כולל של 30,000 ₪.

אשר על כן, ומשלא מצאתי לייחס לשון הרע לאמירה מס' 1, מתייתר הצורך בשלב הבדיקה הבא, כמפורט לעיל.

אם לאחר הפירסום קרו אירועים שאינם משנים את המסקנה כי הוא היה נכון בעת שנעשה, הם לא ישללו את תחולתה של הגנה זו" בעניינינו, הידיעה בשבועון עסקה במעצרה של התובעת לצורכי המשך חקירה פלילית שהתנהלה נגדה, בשל חשדות שיוחסו לה למעילה בכספי הקבוץ.

...

לאור המפורט לעיל ובהיעדר נזק קונקרטי ובהינתן מסקנתי לעיל, כי בפרסום מושא התביעה כאן לא מתקיים לשון הרע על פי החוק, לא מצאתי כי התובעת זכאית לפיצוי בגין עגמת נפש ודין טענתה זו להידחות.

סבורני כי יש בידיעה כזו עניין לציבור הקוראים של השבועון ובבחינת מעין follow up עיתונאי מתבקש.

סוף דבר התביעה נדחית.

בע"פ (מחוזי חיפה) 38219-07-15 מדינת ישראל נ' חג'אזי פ"מ (19.11.2015) נקבעו הדברים הבאים, בעיניין המנעות הקצין הממונה מהפעלת סמכותו לשחרר חשוד: "חוק המעצרים מסמיך קצין ממונה לשחרר חשוד בתנאים, באופן שייתר את הבאתו בפני בית המשפט, ובדרך זו גם יקצר את משך מעצרו. גם בעיניין זה אי-הפעלת הסמכות והשארת עצור למשך מספר שעות במעצר ללא כל סיבה  ורק לשם הבאתו לבית משפט יכולה, במקרים המתאימים, להקים עילה לפצוי בגין מעצר שוא, ולו למשך מספר השעות אשר ניתן היה לחסוך לו הפעיל הקצין הממונה את סמכותו." העובדה שהיקף סמכותו של הקצין מצומצם מזה המופקד בידיו של בית המשפט, אינה שוללת כשלעצמה את האפשרות, ואף החובה, לשחרר את המבקש בתחנה בתנאי מעצר מהרגע בו התקבלה ההחלטה על ידי היחידה החוקרת כי חקירת התיק אינה מצדיקה המשך מעצרו.

...

איני מקבלת את טענת המשיבה כי המבקש נותר במעצר למשך הלילה רק לשם בקשת מעצר בית ליממה נוספת החורגת מסמכות הקצין.

לאור כל המקובץ לעיל, מצאתי דופי בהמשך מעצרו של המבקש לאחר קבלת ההחלטה לשחררו.

על פי גישה זו, אין בית המשפט מוגבל לסכום הפיצוי הקבוע בתקנה 8(א) לתקנות הפיצוי, הקובעת פיצוי בגין אובדן השתכרות בלבד (מ"י (ב"ש) 12543-01-15 אבו סעלוק נ' משטרת ישראל – תחנת דימונה, 06.12.15; וכן החלטתי בצ"א 24231-06-21 סוויסה נ' משטרת ישראל-תחנת גלילות ופירוט הדוגמאות בסעיף 53).

סוף דבר – המשיבה תפצה את המבקש בסך 750 ₪.

טענת המבקשת לפיה מעצרו של המשיב הסתיים בהגשת כתב אישום היא טענת שאינה יכולה לעמוד, שכן כתב האישום המחודש שהוגש במסגרת ת.פ 26321-08-21 איננו פרי מעצרו של המשיב מיום 10.08.2021, אלא מדובר בכתב אישום שכבר הוגש בהתבסס על החקירה שבוצעה בשנת 2018 ואשר לאחריה לא מצא בית המשפט כי יש מקום להמשך מעצרו.

לפיכך, סבורני כי לא היה יסוד למעצרו של המשיב ומדובר במעצר מיותר אשר לא שימש כל תכלית.

...

אזכיר, כי בסופו של דבר לא עתרה יחידת התביעות להורות על מעצרו של המשיב אלא ביקשה לקבוע תנאי שחרור שכוללים ערבות עצמית וחתימה של ערב צד ג' – תנאים שממילא נקבעו על ידי כב' השופטת דיבון סגל עוד טרם הגשת כתב האישום בעניינו.

לפיכך, מסקנתי היא כי אף נסיבות אלה מצדיקות את פיצויו.

עם זאת, נוכח התנהלות היחידה החוקרת שהביאה למעצר שווא של המשיב והימנעותה מלנהוג לצמצום הנזק מצאתי לחרוג מסכום זה ולפיכך אני מורה למשטרת ישראל לפצות את המשיב בסכום של 1,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

בבקשה להוצאת צו מעצר צוין: "הנ"ל חשוד כי תקף את אישתו אתמול בערב בנצרת, שהגיעו השוטרים סירב למעצר היתנגד למעצר, תקף את השוטרים וגרם להם לחבלות. ברח מהשוטרים כאשר הוא אזוק בסיוע בני משפחתו". בבקשת המעצר יוחס לתובע חשד לבצוע העבירות שלהלן: תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו, תקיפת שוטר על ידי שלושה או יותר, וכן תקיפת הגורמת חבלה של ממש של בת זוג, והמשטרה ביקשה להורות על מעצרו של התובע למשך 12 ימים לצורך המשך פעולות חקירה (נספח ו' לתצהיר התובע).

הודעות האשה במישטרה היו מונחות בפני בית המשפט בעת שנתן החלטתו לעניין הארכות המעצר וחרף האמור, לא באה על ידו קביעה שלפיה לא קיימת תשתית ראייתית לעבירה זו והוא אף היתייחס לצורך להבטיח את שלום המתלוננת ולהשלים את החקירה בעיניין זה. מקובלת עלי עמדת המדינה, כי העובדה שהמתלוננת חזרה בה מתלונתה יכולה לנבוע מטעמים שונים, כגון, חשש ולחץ מהמשפחה, רצון לשלום בית, ואין בה כדי לייתר בירור התלונה.

...

סיכום התוצאה אשר על כן, אני מקבל את התביעה באופן חלקי וקובע כי הנתבעים התרשלו כלפי התובע ואחראים כלפיו בנזיקין.

לאור האמור, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך של- 52,000 ₪.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסך כולל של- 12,168 ₪ (כולל מע"מ), וכן הוצאות משפט בסכום כולל של- 1,500 ₪.