כך, צוין כי הפסיקה בסוגיה מלמדת על נקודת איזון מחמירה יותר כלפי חשודים שמתבקשת לגביהם הסגרה למדינה זרה בשני מישורים – ראשית במישור הראייתי, כאשר לעיתים בית המשפט מתבקש להורות על מעצר זמני מבלי שכל התמונה הראייתית בפניו ואין בפניו אלא בקשה של מדינה זרה, ושנית במישור הנוגע לעילות המעצר, כאשר מושם דגש רב על החשש להמלטות, מטעמים ברורים.
וזוהי לשונו של סעיף 6 המסדיר אותו:
"היועץ המשפטי לממשלת ישראל או בא כוחו, או קצין מישטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה, רשאים לצוות בכתב על מעצר מבוקש לפני הגשת העתירה, וכן על מעצר אדם שיש יסוד להניח שהוא בר-הסגרה וכי תוגש בקשה להסגירו ונראה למצוה, כי המעצר דרוש להבטחת ההסגרה"
בהמשך לכך, סעיף 7 לחוק ההסגרה קובע מהו משך הזמן האפשרי לצורך מעצר זמני.
...
אנו סבורים שעל הדברים להיבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו.
במכלול הנסיבות, אנו סבורים שבעת הזו קיימת הצדקה להורות על המשך מעצרם של המשיבים מאחורי סורג ובריח עד לתום תקופת הזמן הראשונית, היינו עד יום 16.11.2019 (מועד שבא-כוח המדינה ציין כאמור כמועד הנכון, חלף המועד שצוין בהחלטתו של בית המשפט המחוזי).
סוף דבר: הערר מתקבל בהתאם לאמור לעיל בפסקאות 19 ו-34.
