מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

מעצר לצורכי הסגרה למדינה זרה

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2018 בעליון נפסק כדקלמן:

זאת, מפני שבעוד מטרת הליך המשפט הפלילי היא לקבוע אם אשם הנאשם אם לאו, מטרת הליך ההסגרה היא לקבוע האם ראוי שיתנהל המשפט במדינה הזרה.
כן נקבע כי הדרישה הראייתית לצורך הליך ההסגרה ולצורך הליך המעצר במסגרתו תהא דומה, אם כי לא זהה לחלוטין (בש"פ 3974/07 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (20.5.2007); בש"פ 502/18 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (31.1.2018); בש"פ 5477/17 עמר נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (19.9.2017) (להלן: עניין עמר); בש"פ 8316/15 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 2 (5.1.2016); בש"פ 8932/12 תיירי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 5 (24.12.2012)).
...
אדרבה, בית המשפט המחוזי לא היה צריך לדון כלל בראיות שהוצגו מטעם העורר, אך הוא עשה כן לפנים משורת הדין ובכל זאת הגיע למסקנה שיש תשתית מספקת להורות על מעצרו.
המסקנה המתבקשת מכל האמור היא, כי קיימת תשתית ראייתית נסיבתית איתנה וכי לא נפלה טעות בידי בית המשפט המחוזי.
בשים לב לכל האמור, הערר נדחה.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

דהיינו, האם להעמיד אותו לדין במדינה הזרה, על-פי אמנת ההסגרה הרלוואנטית.
בהליך הסגרה ניתן לעילת המעצר בגין חשש להמלטות, ואף חשש לשיבוש הליכי משפט, משקל סגולי מיוחד בשל אופיו של ההליך, הטומן בחובו סיכון מובנה לתקלה, נוכח הקלות המאפיינת את תנועותיו של המבוקש בארצות העולם העומדת בדרך כלל ברקע בקשת ההסגרה, ונוכח עוצמתו של האנטרס הצבורי הכרוך בקיום חובותיה הבינלאומיות של המדינה.
...
בית משפט קמא הציג היטב את הראיות השונות, שלדעתי מצדיקות את המסקנה כי, לכאורה, מעורב העורר בארגון פשיעה באופן שעומד במבחן הראייתי הנדרש.
סוף דבר: הערר נדחה.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

כך, צוין כי הפסיקה בסוגיה מלמדת על נקודת איזון מחמירה יותר כלפי חשודים שמתבקשת לגביהם הסגרה למדינה זרה בשני מישורים – ראשית במישור הראייתי, כאשר לעיתים בית המשפט מתבקש להורות על מעצר זמני מבלי שכל התמונה הראייתית בפניו ואין בפניו אלא בקשה של מדינה זרה, ושנית במישור הנוגע לעילות המעצר, כאשר מושם דגש רב על החשש להמלטות, מטעמים ברורים.
וזוהי לשונו של סעיף 6 המסדיר אותו: "היועץ המשפטי לממשלת ישראל או בא כוחו, או קצין מישטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה, רשאים לצוות בכתב על מעצר מבוקש לפני הגשת העתירה, וכן על מעצר אדם שיש יסוד להניח שהוא בר-הסגרה וכי תוגש בקשה להסגירו ונראה למצוה, כי המעצר דרוש להבטחת ההסגרה" בהמשך לכך, סעיף 7 לחוק ההסגרה קובע מהו משך הזמן האפשרי לצורך מעצר זמני.
...
אנו סבורים שעל הדברים להיבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו.
במכלול הנסיבות, אנו סבורים שבעת הזו קיימת הצדקה להורות על המשך מעצרם של המשיבים מאחורי סורג ובריח עד לתום תקופת הזמן הראשונית, היינו עד יום 16.11.2019 (מועד שבא-כוח המדינה ציין כאמור כמועד הנכון, חלף המועד שצוין בהחלטתו של בית המשפט המחוזי).
סוף דבר: הערר מתקבל בהתאם לאמור לעיל בפסקאות 19 ו-34.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2020 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

ראה לעניין זה את ההחלטות בבש"פ 6184/10 מ"י נ' אברהם (31/8/10) (לגבי סיכון הנשקף לעדת תביעה), בש"פ 2620/17 ביטון נ' מ"י (26.3.17) ו בש"פ 597/93 (לגבי סכנת המלטות של נאשם), בש"פ 8811/16 איבראהים נ' מ"' (16.11.16)(לגבי שבוש הליכים המהוה עילה לעיון חוזר) וכן בש"פ 7243/18, לייפר נ' היועמ"ש (21.10.18) אליו הפנה התובע (לגבי חומר רלוואנטי לעתירה נגד החלטת הסגרה למדינה זרה, בהשלכה למעצר עד תום ההליכים).
...
לסיכום מתקיימות עילות מעצר משולבות ממשיות, שמידתן גבוהה, של מסוכנות ושל שיבוש מהלכי משפט, אם ינסה המשיב להשפיע על עדי התביעה.
סבורני, בשים לב לעוצמתן של עילת המעצר, ולאור הפרה חוזרת לכאורה של החלטה שיפוטית ע"י המשיב – כי נדרש בעניינו תסקיר מעצר.
אני מורה, לפיכך, לשרות המבחן לבחון את נסיבותיו של המשיב, לכלול בסקירתו גם נתונים, ככל שיימצא לנכון, לגבי המתלוננים, ולבדוק אם חלופת מעצר שתוצע יש בה מענה למטרות המעצר.

בהליך עה"ס (עה"ס) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

המערערת 3 טוענת כי הסגרתה לצרפת נידרשת לצורך חקירתה בלבד ולא לצורך העמדתה לדין; כי בית משפט קמא שגה משדחה את הטענה בדבר אי חוקיות צו המעצר; כי לא מיתקיים עקרון ההדדיות מאחר שצרפת לא מסגירה את אזרחיה למדינות זרות; כי "מרכז הכובד" של העבירות מצוי בישראל וזאת, בין היתר, נוכח מקום ביצוע העבירה, מקום ביצוע חלק מהחקירה והיות המערערים אזרחי ישראל; כי אין די בראיות שהוצגו כדי לעמוד בדרישת האחיזה לאישום ביחס למתווה הרמייה הראשון, וכי ביחס למתווה הרמייה השני מדובר אך בניסיון והנסיבות אינן מחמירות.
נפסק כי הפעלתו של סייג זה להסגרה תיעשה ב"מצבים קצוניים בלבד, שבהם החשש לפגיעה בנאשם עקב ההסגרה היא בעלת עוצמה וכוח מיוחדים" (ע"פ 2144/08 מונדרוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 114 (14.1.2010)).
...
בעניין טוויל הסברתי כי: "דרישה ראייתית זו פורשה בפסיקה ככזו שדי בה על מנת להקים 'אחיזה לאישום'. בעת בחינת קיומה של אחיזה לאישום אין בית המשפט נדרש להכריע אם יש בתשתית הראייתית כדי להוביל להרשעת המבוקש ולקבוע כי המסקנה המרשיעה העולה מן הראיות היא המסקנה האפשרית היחידה. כל שנדרש בית המשפט לבחון הוא אם יש בתשתית הראייתית הצדקה להמשך בירור אשמתו של המבוקש במסגרת הליך פלילי במדינה המבקשת את הסגרתו" (פסקה 9).
בית המשפט קמא קבע כי מתקיימת דרישת ה'אחיזה לאישום' לגבי כל העבירות המיוחסות למערערת 3, וזאת נוכח הראיות המצביעות על מעורבותה במעשי המרמה: תפיסתה של המערערת 3 בדירה, הפללתה על ידי המערערים האחרים, הודאתה ודו"ח זיהוי קולות שאינו שולל את המסקנה שהקול המוקלט בשיחת מרמה שייך לה. עוד נקבע כי בשלב זה לא ניתן להפריד בין מעורבותה במתווה הראשון למעורבותה במתווה השני, כאשר הפורום הנכון לבירור מעורבותה במעשי המרמה ייעשה בהליך הפלילי שיתנהל נגדה בצרפת.
טענה זו דינה להידחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו