מעצר חשוד בשטחים: סמכות שיפוט

סעיף זה קובע כי "בקשה להעביר מהמועצה לישראל חשוד, שיש לבית משפט בישראל סמכות שיפוט לגביו על פי כל דין וטרם הוגש נגדו כתב אישום, תהיה נתמכת על ידי צו מעצר של בית משפט; הבקשה לצוו מעצר תוגש באישור היועץ המשפטי לממשלה, ויצוין בה כי יש יסוד סביר לכך שנעברה עבירה בידי החשוד". המבקש טוען כי סעיף זה יוצר הסדר בלעדי למעצר של חשוד בשטחי המועצה הפלסטינאית, ומשלא היתקיימו התנאים המנויים בו, המעצר אינו חוקי.

...

מאז שנחתם הסכם הביניים ידעו יחסי ישראל והרשות עליות ומורדות (ראו, למשל, בג"ץ 8786/06 מהדואי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה ה (10.12.2006)), ומסקנה שלפיה אין המפקד הצבאי מוסמך לעצור חשוד בשטחי הרשות והוא תלוי לעניין זה בנכונותה של הרשות לשתף עמו פעולה – אינה סבירה.

כעת, משהונחה לפנינו, כאמור, תשובתה של המדינה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, באנו למסקנה כי אין עילה למתן רשות לערור.

על כן, ובהתאם להלכות האמורות, דין טענתו בנוגע לדרך הבאתו לתחום השיפוט של המדינה להתברר בגדרי ההליך העיקרי, כשכל טענותיו בנושא זה שמורות לו. הבקשה נדחית אפוא.

במענה השיבה הנתבעת, כי במסמכים ובהחלטת בית המשפט שצורפו על ידי התובע אין כדי לסייע לטענתו, שכן אין כל היתייחסות לסמכות המעצר של הנתבעת, ומהמסמכים עולה כי התובע, תושב צור באהר שאינו אזרח ישראלי נעצר על ידי הנתבעת בחשד למעשה זיוף פלילי שנעשה בשטחי הנתבעת.

הסכם קהיר, ממילא, עוגן בחוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואיזור יריחו (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תקוני חקיקה), תשנ"ה-1994 (להלן: חוק היישום), כאשר בחוק להארכת תקפן של תקנות-שעת-חרום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשכ"ז-1967, נקבע, כי- סמכות בית המשפט בעניינים אזרחיים (תיקון מס' 21) תשנ"ה-1994 (תיקון מס' 22) תשנ"ו-1996 2ב.     (א)  בית משפט או בית דין לא יימנע מלדון בתובענה של ישראלי שהוא מוסמך לידון בה על פי דין, שעילתה מעשה או מחדל או פעולה אחרת שארעו בשטחי המועצה הפלסטינאית, אך מהטעם כי תושב שטחי המועצה הפלסטינאית הוא נתבע או צד לה. (תיקון מס' 22) תשנ"ו-1996 (ב)  הוראות תקנת משנה (א) אינן פוגעות בסמכות בית משפט או בית דין להמנע מלדון בתובענה במקרים הבאים: (תיקון מס' 22) תשנ"ו-1996 (1)   נושא התובענה הוא עסק מתמשך של ישראלי המתנהל בשטחי המועצה הפלסטינאית.

...

גם בהקשר זה, לא נטענה טענה כבדת משקל או הובאו ראיות התומכות במסקנה כי הפורום הישראלי הינו המתאים לדון בתובענה.

סיכומו של דבר, לטענת הנתבעת, הפורום הטבעי לבירור התביעה הוא בית המשפט המוסמך במקום התרחשות האירועים, ברשות הפלסטינית.

עם זאת, כאמור, מירב הזיקות לסכסוך הן באופן מובהק נתונות לבית משפט המוסמך ברשות הפלסטינית, למסקנה זו כאמור מובילים מבחני הפסיקה, מקום האירוע הנטען, קרי בשטח הרשות הפלסטינית, בשים לב לכלל האמור לפיו מקום קרות העוולה הנטענת הוא המקום בו תתברר התובענה הנזיקית וממילא גם שיקולי יעילות הדיון.

התוצאה היא, כי היות התובע תושב ירושלים היא הזיקה היחידה שיש לתביעה לבית משפט בירושלים ואולם, בזיקה זו לא די. מכל האמור, אין לי אלא למחוק את התביעה על הסף מחמת פורום לא נאות.

כמו כן נוצרת פה תוצאה בלתי נסבלת שבעוד לפי החוק שהתכוון להסדיר את נושא מעצר בשטחים על ידי רשויות האכיפה בישראל נידרשת פרוצידורה של בקשה מהרש"פ בטרם מעצר, הדרך בה נעצר המשיב דנן עושה לעג וקלס להוראת החוק הנ"ל. הסמכות במקרה כזה למעצר, היא של בית המשפט.

על פי טענה זו אין חולק כי המשיב נעצר בביתו בשטחי A של הרש"פ שלא בהתאם לדרישות שנקבעו לעניין מעצר שכזה בהוראות סעיף 14 (א) לחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חרום (יהודה ושומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) התשכ"א – 1967.

נקבע בהחלטה קמא כי כך הוא בעיניין החשדות המיוחסים למשיב, דהיינו, עבירות רכוש של גניבת רכב, זיוף סימני רכב וכו' ועל כן מכוח הנאמר בבש"פ 4655/10 הנ"ל מתבקשת המסקנה כי תפיסתו של החשוד בביתו בשטח הרש"פ הייתה שלא כחוק ועל כן בנסיבות העבירות שהוא חשוד בהן זהו שיקול רלבאנטי ביותר בבחינת בקשת המעצר.

...

נקבע בהחלטה קמא כי כך הוא בעניין החשדות המיוחסים למשיב, דהיינו, עבירות רכוש של גניבת רכב, זיוף סימני רכב וכו' ועל כן מכוח הנאמר בבש"פ 4655/10 הנ"ל מתבקשת המסקנה כי תפיסתו של החשוד בביתו בשטח הרש"פ הייתה שלא כחוק ועל כן בנסיבות העבירות שהוא חשוד בהן זהו שיקול רלבנטי ביותר בבחינת בקשת המעצר.

לאחר שעיינתי עיין היטב בנימוקי הערר, בהחלטת בית משפט השלום ובטיעוני ב"כ הצדדים בעת הדיון היום, מסקנתי הינה כי ערר זה בדין יסודו.

לאור זאת נראה לי כי טעה בית משפט השלום בפרשנות האופרטיבית המתבקשת מהחלטת בית המשפט העליון שבבש"פ 4655/10 וזאת שעה ששם את העיקר באמרת האגב שבשולי ההחלטה ולא ב"ראציו – דסידנדי" של אותה ההחלטה, שהוא כאמור אישור חוזר על ההלכה מקדמת דנא לפיה נסיבות הבאתו של חשוד לישראל אינן גורעות מסמכות המעצר של בית המשפט בישראל וזאת גם בעבירת רכוש מסוג העבירות שבהן חשוד המשיב שבפני ושבהן נחשד המשיב הקטין שבא בפני בית המשפט העליון באותו עניין שבבש"פ 4655/10 הנ"ל. סוף דבר, לאור המפורט לעיל, מוצא אני כאמור כי ערר זה בדין יסודו, אני מקבל איפוא את הערר, מבטל את החלטת בית משפט השלום נשוא ערר זה ומורה כי בנסיבות העניין יוארך מעצרו של המשיב לתקופה של חמישה ימים כפי שהתבקשה בבקשת המעצר מיום 25.11.12.

היא טענה כי ככל הנראה מדובר בארוע בו תואמה כניסת שוטרים פלסטינאיים למחנה הפליטים קלנדיה לצורך מעצר חשודים בסחר בסמים ובאמל"ח, שבמהלכו היו חילופי ירי בין שוטרים לבין החשודים ונפצעו שניים.

לטענתו, נפסק כי בהתאם להסכמי הביניים בין ישראל לרשות הפלסטינאית אין לרש"פ סמכות שיפוט על אזרחים ותושבים ישראלים, ובתי המשפט בישראל הם בעלי הסמכות, ואף אינם בגדר פורום בלתי נאות, לידון בתביעות ישראלים נגד הרש"פ. הוא הוסיף כי הריבון באיו"ש היא מדינת ישראל, באמצעות מפקד האיזור, ובידיה הסמכויות השיוריות לידון בכל הנוגע ליחסי חוץ ולביטחון ישראלים.

כאשר מדובר בישראלי הנפגע בשטח ישראל, הסמכות נתונה, כאמור, לבתי המשפט בישראל.

...

בעקבות טענות שהועלו באשר לסמכות הבינלאומית של ישראל החלטתי לדון תחילה בטענות מקדמיות אלו.

לנוכח כל האמור, הדיון בתביעה יימשך.

המשיבים נעצרו בחשד לעבירה על תקנה 125 לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945 (להלן: "תקנות ההגנה"), האוסרת כניסה לשטח סגור.

בית משפט קמא קבע, כי על מנת שלבית משפט ישראלי תהיה סמכות לידון אדם שנכנס לשטח שהוכרז כשטח מסוגר על פי הצוו בדבר הוראות ביטחון, אין די לעמוד בתנאי תקנה 125 ויש צורך לעמוד גם בתנאי סעיף 2(א) לחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חרום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חרום"), הקובעות את סמכות בית משפט בישראל לידון ישראלים על עבירות שבוצעו באזור.

...

אינני מקבל את טענת המשיבים לפיה ישנו הבדל מהותי בין תקנה 125 לסעיף 90 אשר מונע המרה במקרה זה. מטרתן של שתי ההוראות, הינה שמירה על הסדר והבטחון הציבורי מקום בו הכניסה נאסרה על ידי המפקד הצבאי, ואין לומר כי במקרה זה מתקיימת זיקה ספציפית למקום זה או אחר, אשר מונעת המרת נתונים.