מעצר בית לפני כתב אישום לעומת מעצר בית אחרי כתב אישום

במקרה דנן, המערער היתנה את מסירת הראיה בכך שלא תקוים השלמת חקירה, בה יתבקשו עדי התביעה להסביר גירסתם לעומת הנצפה בסירטון, וזאת עשה באופן לגיטימי כדי להבטיח את הגנתו.

הנאשם היה נתון 3 ימים במעצר ממש ו - 3 ימים במעצר בית לפני הגשת כתב האישום, וכן יומיים במעצר בית אחרי הגשת כתב האישום.

...

דיון דין הערעור להידחות.

הפסיקה קובעת כי אמנם קשה התוצאה לפיה אדם נעצר לפרק זמן ממושך ומשוחרר עקב זיכויו, אך אין די בעצם ישיבת הנאשם במעצר וזיכויו בסופו של דבר (ר': ע"פ 3053/18 פלוני נ' מדינת ישראל (2018)).

אשר-על כן, הערעור נדחה.

לעומתו, סעיף 44(ב) נועד להקנות לבית המשפט כלי להבטחת התייצבותו של נאשם או נידון שערעורו תלוי ועומד למשפטו.

ראשית, קשה להלום כי בשלב החקירה במעצר ימים לפי סעיף 13 לחוק, עוד לפני הגשת כתב אישום, בית המשפט יהיה רשאי להטיל את כל המיגבלות המנויות בסעיף 48 לחוק ואף להוסיף תנאים, אך לא יוכל לעשות כן לאחר הגשת כתב אישום.

...

הערר נדחה, וכך נאמר על ידי המשנה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור: "בעניינו של המבקש קמו הן עילת המעצר המנויה בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק (חשש להתחמקות מהליכי שפיטה) והן עילת המעצר המנויה בסעיף 21(א)(1)(ב) (חשש שהנאשם יסכן את ביטחונו של אדם). שלא כנטען, המבקש הוא בר-מעצר, והבקשה לשחרורו בתנאים הוגשה במטרה לקיים את מצוות סעיף 21(ב)(1) לחוק ולהגשים את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של המבקש פחותה. אכן, נראה שהיה מקום לבקש (ובהתאמה להורות) על מעצרו של המבקש ועל שחרורו בערובה ובתנאים, אך ניתן היה לתקן בנקל את הדברים לו היה מעלה המבקש את טענתו בפני הערכאה הראשונה – כפי שראוי היה שיעשה" (הדגשה הוספה – י"ע).

כאמור, מעשה של יום ביומו שהתביעה עצמה סבורה כי המקרה אינו מצדיק מעצר עד לתום ההליכים והיא אינה עותרת לכך, או שבית המשפט מגיע למסקנה זו, ועם זאת, רצוי להטיל על הנאשם תנאים שיקהו את מסוכנותו (למשל, איסור להשתמש במחשב ולהתחבר לאינטרנט, חובה להשתתף בטיפול לגברים אלימים וכיו"ב), או תנאים שיקהו את החשש לשיבוש הליכי משפט (כגון איסור על יצירת קשר עם מי מהמעורבים).

איני רואה מקום להתערב בהחלטתו זו. אשר על כן, הערר נדחה על כל חלקיו, כך שכל המגבלות שהושתו על ידי בית משפט קמא יישארו על כנן.

בכתב ההיתחייבות העצמית עליו חתם הנאשם ביום 23.12.18 במסגרת שחרור בתנאים, שנקבעו בתיק המעצר הימים, מוקלדת כתובת הנאשם ברח' הרימון 1 בת ים, שהיא הכתובת המופיעה ברשומות ( ת/4 ), דא עקא, בית המשפט הורה על הארכת המעצר עד לשעה 17:00 בלבד (כדי לאפשר בצוע פעולות חקירה בנות שבוש) , כאשר לאחר מכן הנאשם שוחרר בתנאי מעצר אדם, בפקוח אחד מהוריו המתגוררים ברח מבוא הרועים 28 הר אדר וזאת עד ליום 24.12.18 .

בת"פ (ת"א) 40279/08 לדר נ' פרקליטות מחוז ת"א – מסוי וכלכלה (17.5.09)] סקר בית המשפט מקרים בהם בגין אי שימוע בוטל כתב אישום לרבות מקרים בהם נערך שימוע בדיעבד וכך נקבע: "9. שאלת הסעד הראוי מקום בו לא נערך לנאשם שימוע בטרם הגשת כתב אישום נגדו, נדונה בערכאות השונות. בחלק מהמקרים – ועליהם ביקש ב"כ המבקש להסתמך - נקבע כי תרופתו של הנאשם היא בבטול כתב האישום על מנת שהליך השימוע בעיניינו לא יערך בעוד כתב אישום תלוי ועומד נגדו (כך, תפ"ח (מחוזי ת"א) 1138/05 מדינת ישראל נ' ארד, תפ"ח (מחוזי ת"א) 1199/05 (8.2.07), מדינת ישראל נ' פולנסקי (3.1.07), ע"פ (מחוזי נצ') 1197/06 מדינת ישראל נ' אלימלך (24.10.06), ת"פ (מחוזי י-ם) 5286/05 מדינת ישראל נ' אליהו (18.9.07), ת"פ (שלום ת"א) 6952/06 מדינת ישראל נ' דאהן (17.5.07)). במקרים אחרים סברו בתי המשפט כי אין מקום לבטל את הכתב האישום וכי הסעד הראוי הנו קיום הליך שימוע כשכתב האישום עומד על מכונו (ת"פ (מחוזי ת"א) 40131/07 מדינת ישראל נ' בן רובי, ת"פ (מחוזי י-ם) 3019/07 מדינת ישראל נ' עגלוני (15.7.07), תפ"ח (מחוזי – ת"א) 1057/06 מדינת ישראל נ' אזולאי (23.11.06), ע"פ (מחוזי י-ם) 30541/06 מדינת ישראל נ' כהן שימוע מאוחר לאחר שכתב האישום הוגש כבר, יהיה תמיד סעד מאוחר ונגוע באי נוחות בשל פגיעה במראית העין ובחשש שמא בשלב מיתקדם זה, לא ישמע המבקש בהלך רוח של פתיחות מצד הרשות.

יש הבדל בסטאטוס של נחקר וחשוד לעומת סטאטוס של נאשם.

...

עוד טען ב"כ הנאשם כי הנאשם לא נחקר באשר לכתובת מגוריו בעוד שהמתלוננת נחקרה במפורש לענין כתובתו העדכנית, ומסרה כי אינה יודעת מהו מענו , על כן גורס ב"כ הנאשם כי החוקר היה צריך לחקור גם בענין זה. לאור כל האמור נטען כי הנאשם לא קיבל את ההודעה ולא יכול היה לממש את זכותו המהותית לבקש שימוע טרם הגשת כתב אישום ועל כן בא כח הנאשם עתר לבטול כתב האשום.

לסיכום מכלול הנסיבות במקרה דנן מלמד כי זכות השימוע הופרה.

בפס"ד ארד הנ"ל בוטל כתב האישום לצורך עריכת השימוע ונקבע כי "... השימוע עשוי לתרום להארת היבטים ועניינים שונים, לתת מענה לתחושה הסובייקטיבית של הנחקר שניתן לו יומו ולהוות חיזוק לאמון הציבור במערכת אכיפת החוק". במקרה אחר בע"פ (י-ם) 30541/06 מדינת ישראל נ' כהן (25.2.05) (להלן: "פס"ד כהן"), הגיע בית המשפט למסקנה שונה, לפיה איזונם של כל השיקולים הרלבנטיים מביא למסקנה, כי ניתן לרפא את הפגם של הפרת חובת היידוע בעריכת שימוע מאוחר מבלי שיהיה צורך בביטול האישום.

במקרה שלפני ונוכח כל האמור לעיל, לרבות עמדתה הנחרצת של ב"כ המאשימה בדיון, ממנה אפשר להסיק בטעות שזכות השימוע אינה מהותית, נראה כי יש צורך להעמיד את התביעה על חשיבות מתן זכות השימוע בעת בה כשלה באי עמידה בחובת קיום השימוע .

לעניין זה הגישה לאחר הדיון הודעה בכתב, שאליה צרפה החלטת בית המשפט בראשון לציון, שניתנה במסגרת הליך מ"י 16039-10-16, שלפיה שוחרר הנאשם ביום 25.10.16 לבית אמו, ברחוב שנהב 3 בראשון לציון.

לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, על התביעה לאפשר לנאשם להשמיע טענותיו ועליה להודיע לנאשם על זכותו לשימוע, בשלב שבו התביעה טרם גיבשה החלטה סופית להגיש נגדו כתב אישום.

לעומת זאת, בחלק מהמקרים החילו בתי המשפט את דוקטרינת הבטלות היחסית וקבעו כי אין מקום לביטול כתב האישום, אלא יש לערוך שימוע בדיעבד (תפ"ח (ת"א) 1057/06 מדינת ישראל נ' אזולאי (23.11.06); ת"פ (חי') 5039/06 מדינת ישראל נ' אסידו (23.5.06); ע"פ (י-ם) 30541/06 מדינת ישראל נ' בן אברהם (25.2.05)).

יודגש בהקשר זה כי מכתב היידוע הראשון נשלח, כך לפי טענת התביעה, ביום 17.1.17, ואילו לפי המסמכים שהגיש הנאשם, היה מצוי במעצר בית, באותה העת, ועד יום 1.2.17 שאז שוחרר בהסכמה.

...

לאור כל האמור, נפל פגם בהתנהלות התביעה, הן באי משלוח מכתב הידוע בדבר זכותו של הנאשם לשימוע לכתובת הידועה במשטרה, והן בהגשת כתב האישום תוך פחות מ-30 יום מהמצאת מכתב הידוע השלישי.

עם זאת, אינני רואה מניעה להיעתר לבקשת התביעה לתקן את כתב האישום לאור השלב המקדמי שבו מצוי ההליך, ובפרט לאור החלטתי בדבר עריכת שימוע לנאשם.

סוף דבר לאור האמור, הגעתי למסקנה כי אין מקום לבטל את כתב האישום, אולם על התביעה לערוך לנאשם שימוע בדיעבד.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו מ"ת 58151-03-18 ישראל נ' חסון (עצור בפקוח) לפני כבוד השופט אברהם הימן המבקש נתנאל חסון המשיבה מדינת ישראל החלטה

בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים.

כמו כן טען כי נוכח מסוכנותו של המבקש אין חלוף הזמן מצדיק שינוי בתנאי מעצרו, מה גם כי המבקש החליף מספר סניגורים וכי כעת לאחר שהצדדים קיבלו את כל חומרי החקירה למעט חומרים שוליים התיק צפוי להיקבע להוכחות.

ישאל השואל שאלה שהיא לכאורה עולה תדיר בעיניין הנידון: מה נפקא מינה המשך מעצר באיזוק אלקטרוני בבית אמו של המבקש, לעומת "מעצר בית" בין יתר תנאי שיחרור? שהרי שניהם הם תנאים של מעצר בית.

...

אשר על כן, אני מורה על ביטול הפיקוח באיזוק אלקטרוני.