לפי עובדות כתב האישום, המשיב ואחיו (להלן בפסקה זו: השניים) קשרו קשר לירות במתלונן, קרוב משפחתם, בשל סיכסוך שנתגלע ביניהם, על רקע רציחתו של אחיהם של השניים כשנה לפני הארוע.
בית המשפט קמא הנכבד עמד אמנם בהחלטתו על הבעייתיות העקרונית הכרוכה בשחרורו של עצור לחלופה במוסד "פרטי", ואף ציין כי מהביקור במוסד המוצע עולה שאדם הרוצה להמלט ממנו – יכול בתנאים מסוימים לעשות כן. יחד עם זאת, נקבע שאין כל ערובה לכך שמעצר בית "רגיל" ימנע אף הוא המלטות, ועל כן השמתו של המשיב במעצר בתנאי פקוח אלקטרוני במוסד האמור הוא בבחינת הרע במיעוטו מבין "שתי חלופות שאינן אופטימאליות".
על החלטה זו הוגש הערר שלפני מטעם המדינה.
(ג) בשלב השלישי, אם נמצא כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שיחרור בערובה – בית המשפט רשאי, בהסכמת הנאשם, להורות כי חלף החזקתו מאחורי סורג ובריח הוא ייעצר בתנאי פקוח אלקטרוני, ובילבד שמעצר בדרך האמורה יגשים את תכלית המעצר.
...
טענתה המרכזית של העוררת במכלול הינה כי המשיב איננו מתאים להיות מושם במעצר בתנאים של פיקוח אלקטרוני במוסד המוצע, וזאת לאור המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, בשים לב לחומרת האירוע שבו היה מעורב – מסוכנות, אשר מתחזקת על רקע האמור בתסקירי שירות המבחן בעניינו, ולנוכח עברו הפלילי.
כן מקובלת עלי טענת העוררת כי לא די בעצם חלוף הזמן, שבו היה המשיב נתון במעצר מאחורי סורג ובריח עד כה כדי להוות "טעם מיוחד" במשמעות סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים.
הנה כי כן, לנוכח כל האמור לעיל, דומה עלי כי בנסיבות המקרה שבפני – לא ניתן להשיג, בשלב זה, את מטרת המעצר בדרך של השמת המשיב במעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני, או לשחררו לחלופת מעצר.
סוף דבר: הערר מתקבל.
