מעצר בית בגין הריגה במהלך קטטה

הוגש מיסמך מהשב"ס, אשר מציין כי הנאשם עצור עד תום ההליכים בגין הריגה.

בית המשפט העליון הקל בעונשו לעונש של 18 שנות מאסר בפועל בגין ההריגה, ושישה חודשים במצטבר בגין הפציעה (חלף 20 שנות מאסר בגין עבירת ההריגה).

יום לפני הארוע, התפתח ויכוח בין הנאשם למנוח, ובמהלכו התפתחה קטטה שבה הנאשם פצע את המנוח באמצעות חפץ חד. למחרת, הנאשם ואחר קשרו קשר לפגוע במנוח, הצטיידו בסכינים, הגיעו למקום כשהנאשם מטמין את הסכין בשרוולו.

בע"פ 20/04 קליינר נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 60 (2004), המנוח במשך תקופה ארוכה איים לפגוע בנאשם, ולאחר מכן שלף המנוח סכין ואיים לפגוע בנאשם, ובהמשך לכך ביצע הנאשם את עבירת ההריגה, תוך חריגה מיגדרי הגנה עצמית.

...

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), אני קובע כי מתחם העונש ההולם הוא החל מ-13 ועד 18 שנות מאסר בפועל.

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, אך בחלקו הנמוך יחסית של המתחם, לצד עונש מאסר מותנה ופיצוי משמעותי למשפחת המנוח.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם 1: 14 שנות מאסר בפועל, שמניינן מיום מעצרו, 7.11.18.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"פ 56438-05-18 מדינת ישראל נ' אלכמלאת(עציר) 18 דצמבר 2019 לפני כבוד השופט ציון קאפח המאשימה מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד סולי לביא הנאשמים תלעת אלכמלאת (עציר) ע"י ב"כ עו"ד שמואל פלישמן גזר דין

בית המשפט העליון הקל בעונשו לעונש של 18 שנות מאסר בפועל בגין ההריגה, ושישה חודשים במצטבר בגין הפציעה (חלף 20 שנות מאסר בגין עבירת ההריגה).

במהלך תיגרה, הנאשם החל לתקוף את המנוח, תוך שהמנוח מנסה להיתגונן מפניו ולברוח.

קרי, נאשם אשר נגזר עליו לרצות כמה וכמה עונשי מאסר בפועל – בין שעונשי המאסר נגזרו בה-בעת ובין שנגזרו בזמנים שונים – יישא בעונשי המאסר בחופף, אלא אם הורה בית-המשפט כי יישאם במצטבר, כולם או מקצתם.

...

אני קובע כי 6 ח' מתקופת המאסר יהיו במצטבר לתקופת המאסר בפועל -12 ח'- שהושתה על הנאשם בת"פ 57424-02-18 בית משפט השלום בתל אביב והיתרה תהיה בחופף.

למען הסר ספק, אני קובע כי הנאשם ירצה מאסר בפועל לתקופה של 12 שנים ו 6 ח', במצטבר לגזר הדין שהושת עליו כמפורט לעיל בבית משפט השלום בתל אביב, זאת בניכוי ימי המעצר.

אני מחייב את הנאשם בפיצוי בסך 50,000 ₪ אשר יועבר למשפחת המנוח על פי פרטים שיימסרו ע"י הפרקליטות.

הנאשם יליד 2000, רווק, ולחובתו שתי הרשעות קודמות: בשנת 2017 נדון הנאשם לחמש שנות מאסר בגין הריגתו של נער במהלך קטטה.

עם זאת, בין הצדדים מחלוקת איזה חלק מתקופת המעצר ניתן לנכות מעונש המאסר: כאמור למעלה, בשנת 2017, בעת שהיה קטין, נגזר על הנאשם עונש של חמש שנות מאסר בגין הריגה.

ב"כ הנאשם מנגד טען, כי משלא בוטל מעצרו של הנאשם בעקבות ביטול השיחרור, אלא אף הוארך בבית המשפט העליון, יש לנכות את מלוא התקופה שבין מעצרו ועד מועד גזר הדין.

...

ר' למשל רע"פ 3530/08, אלטורי: אשר לטענת המבקשים, כי שגה בית משפט השלום כאשר הטיל רכיב של פיצוי ללא הערכה מדויקת של הנזק, דינה להידחות.

ע"פ 7162-19: ארבע וחצי שנות מאסר, בגין הריגה, כולל נהיגה בשיכרות וחבלה.

לסיום, נטען כי הנאשם היה עצור כחודשים במעצר ממש ו – 18 חודשים במעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני.

כמו כן, תלוי ועומד נגדו הליך פלילי בגין חשד לבצוע עבירות של שימוש בנשק חם באיזור מגורים, תיגרה וקשירת קשר לבצוע פשע, שבוצעו בשנת 2018.

בנסיבות דנן, מידת הפגיעה בערכים המוגנים הינה גבוהה ביותר: הנאשמים ערכו תחרות פרועה לאורך 2.3 ק"מ, בכביש מרכזי בליבה הפועם של עיר ובצהרי יום חול, במהירות שהייתה לפחות כפולה מהמותר, להבדיל מסטייה נמוכה, בעת שנוסעים בכביש נהגים נוספים, וכשהנאשמים מלבים ומדרבנים זה את נסיעתו של זה, לעיתים זה מוביל ולעיתים זה עוקף, הם לא האטו את עוצמת המהירות האדירה גם כשיצאו למחלף רוזמרין, ולבסוף אחד מכלי הרכב גרם לתאונה, במהלך המירוץ ובטרם הסתיים.

...

התוצאה היא שאני גוזר על הנאשמים כלהלן: על נאשם 1 – מאסר בפועל לתקופה של שמונה שנים בניכוי ימי מעצרו.

לשיטת הנאשמים, המנוח ניסה להרוג אותם לא פעם אחת אלא פעמיים, ורק באורח נס נימנע ממנו לבצע את זממו; ומכל מקום, אין בחומר הראיות דבר וחצי דבר הקושר אותם לדקירות שגרמו למותו של המנוח, וזאת כעולה מהערותיהם של שני מותבים שונים שנתנו דעתם לחומר הראיות בתיק.

בסופו של יום, דומה כי ניתן לזקק את הקושי הראייתי העקרי בתיק, באמצעות האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי בהליך המעצר, לפיו "לא ניתן לדחות אפשרות אחרת, ולו ברמה הלכאורית, לפיה מאן דהוא אחר, שהשתתף בקטטה הוא שדקר את המנוח. יתר על כן, אפילו נניח שמי [מהנאשמים] דקר את המנוח, אין לנו כל ידיעה בדבר זהותו של אותו אחד מבין השלושה. אין לנו אפילו ידיעה כי שלושת [הנאשמים] היו מודעים בזמן אמת, כי אחד מהם או כי אחד המעורבים האחרים דקר את המנוח במהלך הקטטה, וזאת בשל ההמולה, שכל העדים תיארו, וההיעדרות הלכאורית של כל אחד [מהנאשמים] מחלק מסויים של הארוע" (פסקה 23 להחלטה).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובות המקדמיות לה על נספחיהן, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

כזה הוא המקרה כאן, כאשר המדינה הגיעה למסקנה כי הראיות הקיימות בתיק אינן יכולות לבסס את אשמתו של מי מהנאשמים בעבירה החמורה של רצח המנוח; וכאשר במסקנה זו לא קיימת עילת התערבות בדין.

אשר על כן, העתירה נדחית.