מעצר בחשד לגניבת כסף מבנק

ביום 10.3.2015 נעצר רדין בחשד לבצוע עבירות גניבה ומרמה מן החברה במסגרת תפקידו כמנהל החניון, ובאותו יום נתפסו על-ידי המדינה נכסים שבבעלותו, בכלל זה חשבון בנק ובו ניירות ערך בסך של כ-1.5 מיליון ₪.

בין לבין, ביום 11.3.2015, קרי – יום לאחר מעצרו של רדין, הגישה נגדו החברה תביעה אזרחית, בגדרה נתבע רדין להשיב את הכספים שגנב ממנה, כ-8.5 מיליון ₪ לטענתה.

...

אין בידי לקבל טענות אלה.

בנסיבות אלו, ובשים לב לאמות המידה הקבועות בסעיף 41(ב) לחוק, אין הצדקה להעתר לבקשת הרשות לערער.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

במהלך החודשים יולי עד אוקטובר 2020, פעל המשיב במאות הזדמנויות במטרה לחדור לחשבונות הבנק של הלקוחות ולגנוב מהם כסף.

לאחר אחד הניסיונות, חשד הבנק בפעולות המבוצעות והתקשר למכר לשאול על מקור הכסף.

כאמור, בית המשפט הורה על שיחרורו של המשיב לחלופה וקבע תנאים מגבילים בניהם ערבות עצמית של המשיב והפקדה במזומן של מיליון ש"ח; איסור על כך שיהיה בבית בו עצור מחשב ואיסור על שימוש במכשיר סלולארי; צו עיכוב יציאה מן הארץ; ערב עקרי וערבים נוספים על כך של 100,000-50,000 ש"ח כל אחד; צו פקוח מעצרים; וכן איסור על המשיב להיות בקשר עם מי מהמעורבים בפרשה.

...

טענות המשיב המשיב סבור כי דין הבקשה להידחות לנוכח חזקת החפות העומדת לזכותו ולצדה הכלל בדבר שחרור מן המעצר אשר נקבע בסעיף 61 לחוק המעצרים.

כמו כן הדגיש המשיב את היותו נטול עבר פלילי המואשם בעבירות "צווארון לבן" ואת היותו איש משפחה ואב לילדים שזקוקים לו. דיון והכרעה לאחר עיון בחומר שהונח לפניי על ידי המדינה ואחרי ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בקשת המדינה מתקבלת אפוא.

אני מורה בזאת על להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 30.8.2021, או עד למתן פסק דין בת"פ 73157-11-20 בבית המשפט המחוזי ירושלים, לפי המוקדם.

תשובת הנאשם לאישום הנאשם הודה שהיה בתאריך 29.09.2021, בשעה 12:00 בסניף הדואר במרכז המסחרי בקיסריה, אך טען שהמעשה עצמו לא מהוה שוד מאחר שנופר, כך אליבא דנאשם, מסרה לו את הכסף והואיל ובעליו של כסף זה הוא בנק הדואר ולא נופר, הרי שמדובר לכל היותר בעבירת גניבה ולא בעבירת שוד, וזאת אף בשים-לב לכך שלטענת הנאשם, לא היה במעשיו כל איום או מעשה אלימות.

עד תביעה מס' 12, רס"ב שרון בוחבוט, סגן מפקד השיטור העירוני, העיד באותו מועד ואישר את עריכתו של דו"ח פעולה מיום 29.09.2021, אשר סומן כמוצג מא/22, מיזכר הבהרה מיום 30.11.2021, אשר סומן כמוצג מא/23, דו"ח מעצר חשוד בדבר הנאשם מיום 29.09.2021, מוצג מא/24, דו"ח פעולה מיום 30.11.2021, אשר סומן כמוצג מא/25, תקליטור שיחזור סומן כמוצג מא/26, דו"ח צפייה שנערך על-ידי רס"מ מנחם מינקוביץ, סומן כמוצג מא/27, דו"ח פעולה מיום 18.11.2021 הוגש וסומן כמוצג מא/28, דו"ח חפוש בבית הנאשם מיום 18.11.2021 סומן מא/29, תמונות מיום 29.09.2021, אשר נשלחו על-ידי העד ממצלמות האבטחה של סניף הדואר סומנו כמוצג מא/30, תמונות נוספות ממצלמת סניף הדואר, מיום 29.09.2021, סומנו כמוצג מא/31.

וכן הודעתהּ מיום 25.11.2021, עמ' 2 שו' 14 (מא/3): "הוא הכניס את ידו מתחת לזכוכית ואחז בחפץ שחור שראשו נראה אדום אני חשבתי שגז פלפל והוא אמר את הכסף." יודגש, כי הדברים האמורים אף עולים בקנה אחד עם סירטון הארוע, שם ניצפה הנאשם (בשעה 12:01:50 לערך) קם, כאשר זרועותיו מכוסות עד לכף -ידו על-ידי שרווליה הארוכים של החולצה הלבנה אותה לבש, וניגש לאשנב עם יד ימין מושטת קדימה בצורה חשודה, ומכף היד המוסתרת תחת השרוול מבצבץ דבר-מה שחור.

...

בד-בבד עם האמור סבור אני, כי בענייננו התקיימו כלל יסודות עבירת השוד עת הנאשם גנב את הסך של 4,000 ₪, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים, ".... ובשעת מעשה מבצע או מאיים לבצע מעשה אלימות באדם או בנכס כדי להשיג את הדבר הנגנב או לעכבו אצלו או כדי למנוע התנגדות לגניבת הדבר או להתגבר עליה" – שעה שכאמור לעיל קבעתי, כי הלה החזיק במכל שחור עם ראש אדום, אשר נחזה להיות מכל גז פלפל.

אין בידי לקבל כלל ועיקר את טענת הנאשם, כי התנהגותו זו אינה מהווה איום אובייקטיבי, ולפיכך אין בה כדי לבסס את עבירת השוד, וזאת שעה שפסיקות בתי המשפט בסוגיות אלו ברורות ומובהקות.

על יסוד כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירת השוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

ביום 17.6.2008 נעצר הנתבע 2 בחשד לבצוע עבירות פליליות שונות הקשורות בעבודתו בבנק, בעיקרן בהקשר של העמדת אשראי מכספי הבנק לאנשים שונים, וביום 10.6.2009 הוגש נגדו כתב-אישום אשר ייחס לו מספר עבירות (ת"פ (מחוזי-ת"א) 4123/09, להלן: "ההליך הפלילי").

בעקבות הגשת כתב-האישום פוטר הנתבע 2 מעבודתו בבנק, וביום 22.4.2014 הוא הורשע בכל העבירות שיוחסו לו בכתב-האישום (המתוקן), קרי קשירת קשר לבצוע פשע (קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות), קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה עבור אחר, מירמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירת מנהלים בתאגיד, רישום כוזב במסמכי תאגיד והחזקת נכס החשוד כגנוב.

...

אך לעומת זאת ראו, למשל, דברי כבוד השופט ע' גרוסקופף בע"א 4880,4913,8513/19 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' גזונטהייט ואח' (18.7.2022)‏‏, פסקה 35, לפיהם "יוער, כי סעיף 7 לחוק בנוסחו הקודם ממשיך לחול על הליכים שהיו תלויים ועומדים ערב התיקון". כמו כן, מפסקי-דין שונים, שלא כאן המקום לפרטם, ניתן לכאורה להסיק מסקנות סותרות בעניין זה. כך או כך, אני סבורה כי בענייננו, יש לדחות את טענת התובעת לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, וזאת הן לפי נוסחו הקודם והן לפי הנוסח החדש.

סעיף 21 לחוק ההתיישנות אשר לטענת התובעת לתחולתו של סעיף 21 לחוק ההתיישנות, הרי שמקובלת עלי טענת הבנק, לפיה סעיף זה מופנה לשאלת ההתיישנות של פסק-דין ואינו קשור לשאלת התיישנותה של תובענה שטרם הוגשה.

סוף דבר מכלל האמור לעיל, התובענה נגד הבנק ונגד הנתבע 2 נדחית על הסף.

העוררת נעצרה בחשד לגניבת הרכב, ואולם בהמשך שוחררה בתנאים.

עוד נטען כי המשיב לא הודיע לביהמ"ש כי הבעלים שהרכב הועבר על שמו הנו אביו של בעל חברה לסחר במכוניות שקבל ממנה את הרכב, וכי ההעברה הבנקאית שבוצעה לזכות חשבונה של העוררת היתה רק על חשבון התמורה העתידית כנגד מכירת הרכב, אם זו תצא לפועל, ואינה תמורה כנגד מכירת הרכב לבעל העסק.

לאמור לעיל ניתן להוסיף את הראיות הקשורות במשיב: הסכם מכר חתום על ידו ביחס לקניית הרכב (הגם שלא נעלם מעיני כי המשיב הוא אביו של בעל מיגרש המכוניות ברם הוצגו ראיות שגם במקרים קודמים נהג לרכוש רכבים מבנו), והעברות בשווי 260,000 ₪ בגין רכישת הרכב (סכום של 130,000 ₪ שהועבר בכסף, וסכום נוסף של 130,000 ₪ בטענה לשווי רכב מסוג ניסאן שניתן ע"י המשיב למגרש המכוניות כחלק מהעסקה).

...

הכרעה: לאחר עיון בהודעת הערר על נספחיה, בהחלטת בית המשפט קמא ובתיק בית המשפט קמא, ולאחר ששמעתי טענות הצדדים, אני סבורה כי דין הערר להידחות.

סוף דבר - אני מורה על דחיית הערר.