העותר, כבן 80, נושא במאסר בן 9 שנים מיום 1.7.2018, בגין עבירות מין במשפחה, אותן ביצע בנכדתו הקטינה במשך כשבע שנים עד שנת 2014, מסווג בקטגוריה א'.
בעתירה הוסיף, שבמשך ניהול התיק הפלילי במשך כשנתיים היה משוחרר בתנאי מעצר בית, שאין ולא היו נגדו תיקים פליליים נוספים, שמב"ן העריכה מסוכנות כ'נמוכה-בינונית' והמליצה על חופשה בת 8 שעות, ווג"ע מיתנגדת לכך.
...
לאחר שערעורו נדחה (והערעור על קולת העונש התקבל), השתלב בקבוצה טיפולית והביע רצון להפיק ממנה תועלת.
אכן עמדת נפגעת העבירה היא בעלת משקל מיוחד, אולם הערכתה מסורה לגורמי המקצוע, וטענת העותר ממוקדת אכן בשיקול הדעת המקצועי של וג"ע.
גדר ההתערבות בשיקול דעת של גורם מקצועי הוא צר מאד, ומעבר למילים הקשות, לא הציג העותר פגם בהחלטת וג"ע. ברי, כי ההחלטה מבוססת במידה ניכרת על החלק החסוי (שאינו מצוי בפני העותר), אולם, לאחר שעיינתי בחלק החסוי, נחה דעתי שאין יסוד לביקורת הנוקבת על שיקול הדעת מקצועי שנעשה בזהירות ובענייניות.
כידוע, בית המשפט אינו שם עצמו בנעליו של הגורם המנהלי, ובוודאי לא בנעליו של גורם מקצועי – ועל כן אני דוחה את עמדתו של העותר.
בכפוף לאמור, העתירה נדחית.
