כמו כן, לאור כלל האמור לעיל, יש לראות בנתבעת כמעסיקתו, ולכל הפחות כמעסיקה משותפת, שנושאת באחריות מלאה לכלל זכויותיו;
- על תקופת העסקתו חלות הוראות החוק להגברת האכיפה, תשע"ב-2011 (להלן: "החוק להגברת האכיפה"), וכן הוראות החוק להעסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק קבלני כוח אדם").
התובע אף לא עמד בחובת הקטנת הנזק, ולא הגיש תביעת חוב כנגד חברת אקסלנט, ויש להפחית מכל מה שייקבע לטובתו את הסכומים שהוא זכאי להם רעיונית מהמוסד לביטוח לאומי;
- צו ההרחבה בענף הניקיון לא חל על העסקת התובע, וגם לא החוק להגברת האכיפה – הן משעה שהשרות אצל מזמין השרות צריך להתבצע באמצעות ארבעה עובדים, ואילו במקרה זה סופק שירות של שני עובדים בלבד; והן משעה שהתובע לא פנה אליה במהלך הצבתו בחצריה בטענה להפרת אחת מזכויותיו.
]
עוד נקבע בפסיקה, שכאשר עובד מחליט להתפטר עקב מצב בריאותי לקוי, שמונע ממנו להמשיך במתכונת העבודה בה הוא עובד, עליו להודיע למעסיק על ההחלטה ועל הסיבה העומדת מאחוריה, זאת על מנת לתת למעסיק היזדמנות להציע לו עבודה חלופית המתאימה למצבו או להתאים את תנאי העבודה[footnoteRef:146].
...
הפיצוי שאנו קובעים להלן, נקבע על ידינו לאור ההשלכות הניכרות שהיו לאי-קבלת תלושי השכר לגבי ידיעותיו של התובע – עובד מוחלש, כאמור לעיל, ובכל הקשור לזכויותיו, ואף ביחס לשאלה מי היתה מעסיקתו.
לאחר ששקלנו את כלל נסיבות העניין, הגענו למסקנה כי יש לחייב את הנתבעת בסך של 12,500 ₪ בגין אי-הנפקת תלושי שכר לתקופה שבנדון.
סוף דבר
לסיכום – לאור כל האמור לעיל, נקבע בזאת, כדלקמן –
- אשר לסעדים הלא ממוניים – דין התביעה להתקבל, ועל הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד בסך של 7,500 ₪ ופיצוי בגין אי-מתן תלושי שכר בסך של 12,500 ₪.
