מעסיק של רב עיר וחבות לתשלום שכר

השופטת לאה גליקסמן: לפנינו[footnoteRef:1] ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האיזורי בתל אביב (השופטת רוית צדיק ונציגי הציבור מר אלכסנדר לוין ומר יוסף פרלמן; עב 9748-08), שבו נקבע כי המערער והמשיב שכנגד (להלן – המתנ"ס) היה מעסיקם של המשיבים והמערערים שכנגד (להלן- המשיבים או השחקנים), שחקני כדורגל וצוות מקצועי של קבוצת הכדורגל הידועה בשם "ערוני אופקים", וכפועל יוצא מכך חייב בתשלום שכרם, בצרוף פצויי הלנה חלקיים או הפרישי הצמדה וריבית ובתשלום פצויי פיטורים.

כמו כן, גם לאחר שפוטר מעבודתו במתנ"ס המשיך כהן לכהן בתפקיד יו"ר הקבוצה ויו"ר העמותה; כהן בכובעו כיו"ר הנהלת העמותה שהפעילה וניהלה את הקבוצה ניהל באופן בלעדי את יחסי העבודה עם השחקנים, ואף החתימם על הסכמי ההעסקה; כהן גם לא דיווח למתנ"ס על עינייני הקבוצה ועל היתנהלות הקבוצה; כהן קיבל את תפקידיו עקב קשריו עם ראש העיר; בתביעתו לביטול פיטוריו תבע כהן צו למניעת פיטוריו מתפקידו כרכז כוח אדם ומנהל משאבי אנוש, ולא טען כי שימש כיו"ר הקבוצה במסגרת תפקידו במתנ"ס. נוכח כל האמור לעיל, היה על בית הדין האיזורי לקבוע כי המתנ"ס היוה "צנור תשלום" בלבד, ולא היה מעסיקם של השחקנים.

המשיבים טענו כי המתנ"ס הודה בחבותו לשלם שכר בעד תקופה זו כבר בישיבת קדם משפט הראשונה, ואף חזר על כך בישיבות נוספות, ובית הדין האיזורי בהחלטתו מיום 19.2.2008 הזהיר את המתנ"ס מפני השלכות אי תשלום שכר שאינו שנוי במחלוקת; למרות שהעירייה העבירה את התיקצוב לשנת 2006 בחודש אוקטובר 2006, ולמרות שהחל מחודש נובמבר 2007 המתנ"ס לא היה חייב שכר לעובדיו האחרים, המתנ"ס לא שילם למשיבים את השכר בעד התקופה שאינה שנויה במחלוקת.

...

אנו סבורים, כי המתנ"ס לא הוכיח כי המשיבים ידעו בתחילת העונה 2006/2007 על החלטתו של המתנ"ס להפסיק להפעיל את קבוצת הכדורגל, ועל כך שכהן אינו מוסמך להתחייב להעסקתם בעונה 2006/2007.

לא מצאנו מקום לחרוג מהכלל במקרה הנדון.

סוף דבר – הערעור והערעור שכנגד נדחים.

האחד, על קיומם של יחסי עובד-מעסיק עם המדינה, ולחלופין חבותה על פי חוק ההיתנתקות בהסדרת חובות הרשות המקומית; והשני, על קיומה של עוולת גרם הפרת חוזה שגרמה המדינה ביוזמה פעולה חד צדדית.

באשר לקיומם של יחסי עובד-מעסיק, בחן בית הדין האיזורי את דרכי הבחירה של רבני ערים ורבנים איזוריים וציין כי רבני ערים נבחרים בהתאם לתקנות בחירות רבני ערים, התשל"ה-1974 (להלן: התקנות) ואילו רבנים איזוריים נבחרים לאחר הצגת מועמדות בפני ועדת בחירה המוסדרת בהסכם קבוצי מיום 6.9.88 שבו מפורטים דרכי הבחירה, מעמד ותנאי השכר.

ראשית, אין בידי לקבל את טענת המערער כי התדפיסים מאתר האנטרנט של משרד הדתות שהוגשו על ידו מהוים ראייה מספקת להוכחת טענה זו. שנית, גם אם המדינה לא פעלה כמתחייב מהתקנות, ולא ביטלה את משרתם של הרבנים שרשויותיהם אוחדו, אין בכך כדי להקנות זכאות למערער להמשך תשלום שכר כרב עיר נבחר, עת אינו ממלא תפקיד זה. הוא הדין אם כנטען על ידי המערער, המדינה לא מסיימת את העסקתם של רבנים אשר היתקיימו לגביהם התנאים המאפשרים את הפסקת העסקתם.

...

נוכח האמור, אני סבורה כי לעניין תנאי פרישה, יש ליתן למערער את הזכות לבחור בין תנאי הפרישה שקיבל בפועל לבין תנאי הפרישה על פי ההסכם הקיבוצי שניתנו לעובדים בהתאם לנספח ג1 להסכם הקיבוצי.

סגנית הנשיא ורדה וירט לבנה לאחר שעיינתי בחוות הדעת של חברותיי השופטות יעל אנגלברג-שהם ולאה גליקסמן הנני מצטרפת לדעתה של חברתי השופטת לאה גליקסמן מהטעמים המפורטים בחוות דעתה.

אחרית דבר בהתאם לעמדתן של השופטת לאה גליקסמן, סגנית הנשיא ורדה וירט לבנה ונציגת הציבור הגב' יודפת הראל-בוכריס, ובניגוד לעמדתם של השופטת יעל אנגלברג שהם ונציג הציבור מר ראובן רבינוביץ, תביעת המערער להפרשי שכר בין שכרו במעמד של רב עיר נבחר עובר לתכנית ההתנתקות לבין הגמלה ושכרו כרב יישוב ניצן, נדחית.

בשים לב למועד היבחרו של התובע לרב עיר, חלות עליו תקנות בחירות רבני עיר, תשל"ה-1974, הקובעות כי כהונתו של רב עיר תיפסק בהגיעו לגיל 75 אולם מועצת הרבנות הראשית רשאית להאריך את גיל הפרישה למשך תקופה נוספת שלא תעלה עד חמש שנים – דהיינו עד הגילו של הרב לגיל 80 (להלן: "תקנות 1994").

בעיניין זה מקובלת עלינו עמדת המדינה, אשר נתמכת גם בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, לפיה תפקידה ומעמדה של המדינה כרגולטור, אינה מקימה יחסי עובד ומעסיק בינה לבין הרבנים המועסקים על ידי המועצות הדתיות המקומיות והאזוריות.

מכאן, החבות על פי פסק דין זה תחול על המועצה הדתית, בלבד ,כמעסיקה.

עמדת המדינה, המבקשת להשוות את המכסה המאקסימאלית לתשלום בגין מענק שנים עודפות בין רבני עיר לבין עובדים אחרים, ראוי לה שתבוא לידי ביטוי בחקיקה או במקור נורמאטיבי מחייב אחר, שכן מדיניות כזו לא ניתנת ליישום יש מאין.

על יסוד השכר הקובע כפי שנטען על ידי התובע ולא הוכחש על ידי הנתבעים, והוא שעמד ממילא בבסיס חישוביהם בתשלום המענק ששולם, מגיע לתובע מענק שנים עודפות בסך 359,000 ₪, לפי החישוב שלהלן: 35,894 ₪ (השכר הקובע) X 13.46 שנים = 483,133 ₪.

...

נוכח האמור, טענותיה של המדינה לאי תחולתו של סעיף 39(ו) בעניינו של התובע, נדחות.

סוף דבר אשר על כן, הנתבעת 1 תשלם לתובע מענק שנים עודפות בסך 359,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.2015 ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה נגד המדינה נדחית, ללא צו להוצאות.

בית הדין הוסיף וקבע - לעניין תנאי שכרו של המשיב - כי "לאור קביעתנו שהתובע הוא "רב עיר" ולאור החלטת ביה"ד בעב' (באר שבע) 1332/98 לפיה שתי הנתבעות הן המעסיקות של התובע וכי מלוא תשלום השכר מוטל על הנתבעת מס' 1 בלבד והיא אחראית להעביר את מלוא שכרו של התובע למועצה, יש לבחון את השאלה כיצד לחשב את שכרו של התובע ואת השאלה אם הוא זכאי להפרשי שכר ואם כן - כמה".

...

נוכח כל האמור לעיל, לא מצאנו הצדקה להתערב בפסק דינו החלקי של בית הדין האזורי, אשר קבע כי מעמדו של המשיב הוא כמעמד של רב עיר שנבחר לפי תקנות רבני העיר.

אף לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעת בית הדין האזורי ביחס לאחריותה הבלעדית של המדינה לתשלום שכרו של המשיב, בהתאם להסכם 2000 שלא נסתר על ידה במהלך הבאת הראיות בבית הדין האזורי.

סוף דבר - הערעור נדחה.

נוכח הגירעון המצטבר בקופת המועצה משך תקופה ארוכה, מר שמואל שיר אשר מונה בשנת 2004 כממונה למועצה לצרכי תכנית הבראה (להלן - מר שיר), הורה לשלם לרבני העיר 10,000 ₪ לחודש במקום את שכרם המלא (ס' 46 לסיכומי המדינה).

אין בתקצוב המועצה, כשלעצמו, כדי להטיל על המדינה חבות משפטית לגבי עניינים הנוגעים לניהול הפנימי של גופים אלו, לרבות תשלום שכרם של עובדים, גמלאים והנבחרים המועסקים על ידם.

אולם, מעמדו של המערער כ"רב עיר נבחר" אינו יוצר למערער מעמד של "עובד מדינה". אני סבורה, כי הן מפסיקת בית המשפט העליון בעיניין בג"צ ראש פינה [בג"צ 6051/08 המועצה המקומית ראש פינה ואח' – השר לשירותי דת ואח' [פורסם בנבו] (8.5.2012)], והן מפסיקתו של בית דין זה בעיניין הרב משה אלחרר [ע"ע (ארצי) 4222-10-13 הרב משה אלחרר – מועצה דתית שלומי ואח' [פורסם בנבו] (18.6.2017)] עולה כי באותם נושאים בהם יש לראות את רב העיר כ"עובד", הרי שככלל ובהיעדר נסיבות מיוחדות וחריגות יש לראות כמעסיקתו של הרב את הרשות המקומית או המועצה הדתית שפועלת ברשות המקומית, לפי העניין, ואין לראות במדינה, שהיא במעמד של רגולטור בהקשר זה, כמעסיקתו.

...

נוכח הדברים האמורים לעיל, דין התביעה בגין רכיב זה , להידחות.

לאור האמור לעיל, טענות הנתבעות בעניין זה נדחות.

סוף דבר תביעת התובעים מתקבלת בחלקה.