ביני לביני נעשה במסגרת החקירה הפרטית ניתוח מאפייני החנות הוירטואלית, בדגש על מוצרים הנחזים למוצרי החברה הנמכרים בה, וכן מעקב אחר משובי הלקוחות למוצרים הנחזים למוצרי החברה.
התביעה להחזר ההוצאות שהוציאה החברה בקשר להוכחת מעשי הגניבה באמצעות שכירת חוקר פרטי – נתקבלה בחלקה הקטן.
וכך נאמר (סעיף 60 לפסק הדין):
"הכלל הוא כי מעסיק המוציא הוצאות לחוקר פרטי על מנת להוכיח מעשי גניבה, ואלה אכן הוכחו זכאי להחזר כספי של הוצאות החוקר. אלה הוצאו בעקבות הפרת האמונים של העובד ומהוים חלק מנזקיה של החברה.
מבלי להתיימר למצות, בעת קביעת שיעור הפצוי שאינו ממוני ניתן לשקול, בין היתר, אם המדובר במעשה בודד או מספר מעשים, וככל שהמדובר במספר מעשים תדירותם ומשכם הכולל; הקף הגניבה או שוויה; במצבים בהם קשה להיתחקות אחר הנתונים העובדתיים הדרושים לקביעת שיעור הפצוי באופן אריתמטי - היחס בין הקף הפצוי הממוני לבין הקף הגניבה המשוער וזאת על מנת לצמצם את הסיכון לתת-פיצוי; סוג העיסוק ומעמדו של העובד; הסיבה שהביאה את העובד לגזול את רכוש המעסיק; המאמצים, ככל שנעשו, על ידי העובד להקלת ניזקי הגניבה; היתנהלותו הדיונית של העובד; ועוד.
...
ביום 23.4.19 נתן בית הדין האזורי החלטה לפיה "לאחר עיון בתצהירי התובע מסקנתי הינה כי התובע קיים את ההחלטה מיום 7.8.18".
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (בר"ע 62403-05-19), אשר נדחתה נוכח אופיה הדיוני של ההחלטה, תוך שבית הדין הארצי הוסיף כי "בית הדין האזורי ממילא לא דחה את טענות המבקשת לגופן אלא הבהיר כי היא רשאית לחקור את התובע על התצהיר המתייחס לחשבון הסגור, וכי ההשלכות והמסקנות יפורטו במסגרת פסק הדין. משכך, כל טענות המבקשת שמורות לה...".
ביני לביני, הוגשו תצהירי עדות ראשית.
אשר להוצאות בהליך דנן לא מצאנו לפוסקם נוכח התוצאה אליה הגענו לפיה ערעורי הצדדים נדחו בעיקרם.
(ז) סוף דבר
ערעור העובד והחברה מתקבלים בחלקם כמפורט להלן:
ערעור העובד – נדחה למעט הערעור כנגד חיובו בפיצוי בגין נזק שאינו ממוני בסך 40,000 ₪.
אשר להוצאות בהליך דנן לא מצאנו לפוסקם נוכח התוצאה אליה הגענו לפיה ערעורי הצדדים נדחו בעיקרם.
