מעסיק שהתחייב לצבירת ימי חופשה לעובד

לכן, משהוכח כי לא היה רכיב קבוע של בונוס על-פי הסכם העבודה הקודם, וגם לא שוכנענו כי ניתנה התחייבות כלשהיא מטעם הנתבעת לשלם בונוס ריבעוני בטרם נחתם ההסדר החדש, התובע אינו זכאי לפצוי בגין רכיב זה. שינוי חישוב צבירת ימי חופשה התובע טוען כי לאורך השנים אפשרה הנתבעת ליצבור ימי חופשה ללא מיגבלה ולפי שעורי צבירה שהופיעו בתלושי השכר.

לעניין מחיקת ימי החופשה העודפים בשנת 2014, קובע סעיף 7(א) לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, כי "אין החופשה ניתנת לצבירה; ואולם רשאי העובד בהסכמת המעסיק, לקחת רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתנתן בשתי שנות העבודה הבאות". צבירת ימי חופשה אינה זכות מוקנית, והיא מותנית בהסכמת המעסיק.

...

] על כן, טענותיו של התובע בנוגע לרכיב זה – נדחות.

] סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

לעניין ההוצאות, בשים לב להתמשכות ההליכים ומורכבותם, וכן לגובה התביעה, ישלם התובע לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

6.13.2 לאחר שישלים עובד שלוש שנות עבודה מלאות, יפריש המעסיק לזכותו של העובד מדי חודש לקרן הישתלמות וינכה ממשכורתו של העובד בעבור הקרן את השיעורים האלה: שעורי הפרשות חודשי עבודה חלק עובד חלק מעסיק 48-37 2.5% 2.5% 60-49 2.5% 5.5% 61 ואילך 2.5% 7.5% 6.13.3 כל עובד המסיים את עבודתו יהיה זכאי לשיחרור כל הכספים שנצברו לזכותו בקרן הישתלמות".

בהתאם לתלוש השכר לחודש מאי 2018, זכאות התובע לפדיון חופשה עמדה על 38.1 ימי חופשה צבורים, לפיכך התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 17,291.5 ₪.

. (4)   סכום שהוטל כקנס משמעת בהתאם להסכם קבוצי או על פי חיקוק; (5)   תשלומים שוטפים לקופות גמל ובילבד שתשלומים כאמור לקופת גמל שהעובד בלבד חייב לשלם לה לא ינוכו משכרו של העובד אם הוא הודיע למעסיקו בכתב על היתנגדותו לתשלומם; (6)   חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה; (7)   מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; עולות המקדמות על שכר עבודה לשלושה חדשים – חלות על היתרה הוראות פסקה (6).

...

כאמור, תלושי השכר שהוצגו לנו שיקפו נאמנה את האמור בהם ולא שוכנענו כי היה פיצול פיקטיבי של רכיבי השכר.

בנסיבות אלה, דין טענת הקיזוז להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: גמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה בשבת בסך 58,743 ₪.

העובד אישר בחתימת ידו את האמור במכתב המעסיקה מיום 3.10.19 (נספח ג' לתצהיר המעסיקה) בו צוין כך: "הנידון: עבודתך בחברתנו" לפני מספר שבועות קיבלת מכתב המודיע לך שעקב שינויים אירגוניים החל מיום 01/10/2019 תעבור לעבוד בחברת "ניו וייב שירותי נמל בע"מ" באותם תנאים כאשר חברה זו תקבל על עצמה את כל ההתחייבויות של חברת נחשול שירותי ים בע"מ. אתמול הודעת לנו שאתה מסרב לעבור לחברה החדשה ומבקש לסיים את עבודתך.

תחשיב הנתבעת בדבר זכאות התובע לצבירת ימי חופשה (נספח י"ד לתצהיר המעסיקה) לוקה בחסר.

...

בהתאמה, נדחית טענת הקיזוז של הנתבעת בגין תשלום ביתר בגין חופשה שנתית.

בהתחשב בנתון זה הרי שהסכומים ששולמו לידי התובע כהחזר הוצאות נסיעה עולים על זכאותו בהתאם לצו ההרחבה, ודין התביעה ברכיב זה – להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים, את הסכומים הבאים: א. בגין השלמת פיצויי פיטורים סך 44,571 ₪; ב. כפיצוי בגין הפקדות המעסיק לקופת ביטוח סך 17,378.55 ₪; ג. בגין פדיון חופשה שנתית סך 1,413.55 ₪.

בתשובתה מיום 5.8.20 (נספח ז' לתצהיר העובד) הבהירה המועצה שוב כי היא ממתינה למסמכים מהמועצה בנוגע להקף המשרה ומתנה את התשלום בגין גרירת ימי המחלה ב"התחייבות חתומה [של המעסיק הקודם] והמופנית למכללה לפיה המעסיק מתחייב לשאת בהוצאות תשלום ימי המחלה הצבורים.

ההוראות הרלוואנטיות בתקנון הקובעות את זכאות המורה לניצול ימי מחלה שנצברו לזכותו בבעלות קודמת קבועות בסעיף 1.25.3.1.13 לתקנון הקובע כך: "עובד הוראה שחלה בתקופת עבודתו בנסיבות המזכות אותו בחופשת מחלה, ינצל תחילה את כל חופשת המחלה העומדת לזכותו אצל המעביד באותה שעה. אחרי שניצל חופשה זו יפנה המורה למעבידיו הקודמים ויקבל מהם אישור על ימי מחלה שהוא לא ניצל. האישור הנ"ל יינתן בתנאים האלה:

בהמשך שינתה המועצה את טענותיה בשאלה זו. בתצהיר המועצה (סע' 33) נטען שיש לחשב את זכאות התובע לצבירת ימי מחלה בהתאם להוראות החלות לגבי תכנית "עוז לתמורה" (חוזר לבעלויות תשע"ג/5: ניצול ימי מחלה ופדיון בעקבות מעבר לרפורמת "עוז לתמורה" מיום 24.2.13; נספח ג' לתצהיר המועצה, להלן - החוזר).

...

אשר לשאלה אם התמלאו התנאים הקבועים בתקנון לגרירת ימי המחלה בנסיבות המקרה כאן, אנו מקבלים את עמדת העובד.

לא מצאנו לחייב את המועצה בתשלום הלנת שכר, וזאת משום שהחובה לשלם דמי מחלה מוטלת על המעסיק.

סוף דבר המכללה תשלם לתובע דמי מחלה, תוך 30 ימים, בהתאם לתחשיביה.

לא מצאנו לחייב את המועצה בתשלום הוצאות ושכ"ט המכללה, שכן כמפורט לעיל, חובת המכללה לשלם את דמי המחלה היא חובה עצמאית ואין במחדלי המועצה כדי להצדיק את אי ביצוע התשלום כלפי התובע.

מהשכר האחרון נוכה סך 1,545 ₪ בגין יתרת חופשה שלילית של 4.3 ימי חופשה.

העובד לא טען וממילא לא הוכיח שרישום ניצול ימי החופשה בתלושי השכר הוא פגום או שמדובר ביתרת חופשה שלילית שנצברה בשל צרכי העבודה וחרף היותו מוכן ומזומן לעבודה.

בהקשר זה יש לבחון אם בהתחייבות נערך איזון ראוי בין זכות העובד לחופש העיסוק לבין האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק, ולשם כך יש לבחון את הנתונים הבאים: "מכלול נסיבות ההכשרה, לרבות, עלות ההכשרה למעסיק; הישתתפות העובד בעלות זו; התועלת המופקת מההכשרה (האם היא מקנה לעובד מיומנויות שבהן יוכל להשתמש בעבודה אצל מעסיקים אחרים, או שמדובר בהכשרה ספציפית למקום העבודה המסוים); מטרת ההכשרה ותוכנה: האם המדובר בהכשרה ייחודית או שמא מדובר בהכשרה רגילה אשר מעסיק מעניק לעובדיו.  היבטים נוספים שיש לבחון הם - משך תקופת ההיתחייבות וסבירותה ביחס להכשרה שניתנה לעובד; היחס בין עלות ההכשרה למעסיק לבין סכום ההשבה; רמת ההישתכרות בתקופת ההיתחייבות והיחס בינה לבין סכום ההשבה; אפיקי הקידום וההתפתחות המקצועית של העובד במקום העבודה במהלך תקופת ההיתחייבות; הדדיות בין חובות העובד לבין חובות המעסיק בתקופת ההיתחייבות. בנוסף, יש להביא בחשבון פער הכוחות בין המעסיק לבין העובד במועד חתימת הסכם העבודה, אשר בשלו, לעיתים, מסכים לחתום על הסכם העסקה הכולל הוראות המגבילות את חופש העיסוק שלו".[footnoteRef:24] [24: סע' 50 – 51 לפסק הדין בעיניין טמיר; ע"ע (ארצי) 292/99 עמיחי- יוסי גולדהמר בע"מ, פ"ד לה 204 (2000).

...

] על יסוד האמור, נדחות הטענות בדבר התעמרות והתנכלות תעסוקתית.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע את הסכומים הבאים:             1.

בגין פרסום לשון הרע ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, סך 15,000 ₪.