מעסיק משגיח כשרות: זהות וזכויות

בית הדין לעבודה ער היה לבעייתיות של העובדים, משגיחי הכשרות לתבוע את המועצה הדתית באופן ישיר בשל זהות בין ב"כ המועצה לעוה"ד אשר הועמד לרשותם לצורך תביעת זכויותיהם (סעיף 113 לפסק דינו).

דיון לענייננו, מעבר לטענה כללית להשבה מכח פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, לא הוכיחה המועצה הדתית, כי הינה זכאית להשבת כספים מכח היותה של איגמי המעבידה של משגיחי הכשרות.

...

מכלל טעמים אלו מוצאת אני כי דין התביעה להידחות.

(א) רקע כללי כעולה מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האיזורי, החברה הנה "חברה ישראלית, העוסקת בייבוא ושיווק בשר. הנתבעת פועלת בדרום אמריקה במספר מפעלי שחיטה מקומיים, בברזיל, באורגואי ובפרגואי. במפעלים מתבצעת שחיטה כשרה של הבקר, פרוק הבקר לנתחים, המלחה של הבשר ועיבודו, הקפאתו ואריזתו למשלוח לארץ. לצורך כך, הנתבעת מעסיקה משגיחי כשרות ישראלים ושוחטים האמונים על השחיטה במפעלים ואשר הרבנות הראשית מאשרת את העסקתם. כמו כן, החברה מעסיקה עובד נוסף המפקח על הייצור והאריזה בדרום אמריקה. החברה פועלת בעיר אשדוד שם נמצאים משרדיה והמפעל ממנו היא משווקת את הבשר בארץ" (סעיף 2 לפסק הדין).

הזכויות שנתבעו בברזיל הן תשלום שעות נוספות, אי מתן הפסקות רגילות, אי מתן הפסקות מספיקות בין יום אחד למישנהו, הפרישי שכר בגין עבודת לילה, תוספת סיכון, קנס בגין אי חלוקת רווחים, הכרה בתשלומים (חשמל, רכב, מים וביטוח בריאות) כשכר, תשלום משכורת 13, חופשות שנתיות כפולות, הודעה מוקדמת לפיטורים בת 90 ימים, הפקדות מעסיק לקרן ביטחון ממשלתית (FGTS), ביטוח עבודה ממשלתי והפסקות בעבודה (ראו הפרוט בחוות דעתו של עו"ד הוגו שור שהוגשה ביום 8.2.17 לבית הדין האיזורי כחוות דעת מומחה מטעם המערער).

החברה הגישה ביום 1.1.17 ביחד עם תצהיריה את חוות דעתו של עו"ד מרקוס וסרמן שהתייחסה לזהות בין עילת פצויי הפיטורים שנתבעה בישראל ובין עילת FGTS שנתבעה בברזיל.

...

זו לשון פסק הדין ביחס להתנגדות לנסיעה מחוץ לברזיל: "33. לאור האמור, מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה התובע סירב לבצע את המוטל עליו, כנדרש והתנה את נסיעתו למפעל באורגוואי במימון שהות במלון... סרוב זה היה בלתי מוצדק ובלתי סביר...

טרם סיום מצאנו לנכון לציין כי בשלבים שונים של ניהול הדיון בערעורים סברנו שהתוצאה עשויה להיות שונה ובהתאם הוצע לצדדים להגיע לפשרה, אך משהצדדים לא הגיעו להסכמה נדרשנו לפסוק לדין וכך עשינו.

סוף דבר – דין ערעור העובד להידחות במלואו, וערעור החברה מתקבל חלקית כך שדין חיובה בתשלום הפרשי הפקדות פנסיוניות ובתשלום דמי הבראה – להתבטל.

משמחדליהם הדיוניים ההדדיים של הצדדים תרמו לערפל שאפף את ניתוח הסוגיות המשפטיות – החלטנו שבנסיבות הענין כל צד ישא בהוצאותיו.

"שאלת זהות מעסיקתו של משגיח הכשרות וכיוצ"ב בעלי תפקידים שהעסקתם נידרשת לצורך קבלת תעודת כשרות לפי החוק, מתעוררת מעת לעת בפסיקת בית דין זה. במקרים שנידונו עד כה בפסיקה נקבע כי חרף המאפיינים המיוחדים של ההיתקשרות האמורה, שוררים בין משגיח הכשרות (וכיוצ"ב בעלי התפקידים) לבין בעל העסק שבו הוא ממלא את תפקידו יחסי עובד ומעסיק, וכי מעמדה של הרבנות באותה היתקשרות הוא כמעמד של רגולטור[footnoteRef:1].

מצאנו להביא זאת מאחר ויש בהתנהלות זו קודם כל לפגוע במשגיח הכשרות העובד -הנתון לחסדי מעסיק אותו הוא אמור לבדוק בעינייני כשרות .פגיעה זו בזכויותיו מחלישה את מעמדו באופן שבו לבסוף גם נפגעות הזכויות הקוגנטיות שלו כעובד כך גם נפגעה זכות השימוע.

...

סוף דבר התובע הוכיח כי עבד כראוי וכי פוטר על לא עוול בכפו בדרך לא ראויה.

טענות הנתבעות לקיזוז נדחות.

כמו כן ישלמו הנתבעים שכ"ט עו"ד התובע בסך 10,000 ₪.

תוך הפנייה לע"ע (ארצי) 184-09 פיודור קרבצ'נקו - חברת השמירה בע"מ (18.12.11) (להלן - עניין קרבצ'נקו) ולת"פ (י-ם) 19202-01-11 מדינת ישראל - ד. דדון השקעות בע"מ (21.5.14) (להלן - עניין דדון), מזכירה המאשימה כי חוק הגנת השכר הנו חוק מגן אשר הפרתו מהוה פגיעה בשכר העובד ובתנאיו הסוצאליים, כאשר תלוש השכר מהוה כלי מרכזי למימוש זכותו של העובד לזהות את מרכיבי שכרו ולוודא שזכויותיו משולמות לו כדין.

מבחינה מוסרית יש לראות במקרה זה כארוע אחד, שכן שורש הבעיה היא באי ידיעתו של הנאשם כי הוא מעסיקו של משגיח הכשרות.

...

מדובר בשורת מעשים כרוכים זה בזה, בתקופה קצרה יחסית שבה פעל העסק, כלפי מתלונן אחד, משגיח כשרות, אשר שוכנעתי כי לא קיבל תלושי שכר, משום שסבר הנאשם בטעות כנה כי לא מדובר בעובד מן המניין כיתר עובדיו, מתוך אי ידיעה ונוכח העובדה שאביו הוא שהתנהל מול הרבנות.

אשר על כן, לאחר בחינת הערך החברתי הנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הרלוונטיות הקשורות בביצוע העבירה ובנזק הנגרם, הנני קובעת את מתחם הענישה בגין עבירה זו על סך של 10%-40% מהקנס המקסימאלי.

בנסיבות העניין, בהתחשב במכלול השיקולים לעיל, שוכנעתי כי יש להיצמד במקרה זה באופן יחסי לרף התחתון (15%), ומשכך ומשיקולי שיקום הריני להעמיד את הקנס על סך של 13,140 ₪ שישולם ב 18 תשלומים חודשיים שווים ועוקבים החל מיום 1.12.15.

'המונח 'עילת תביעה' לעניין 'מעשה בית-דין' שונה ממובנו של מונח זה לעניין פסיקה בתובענה: 'מבחן זהות העילה לעניין טענת מעשה בית-דין רחב הוא, והעקרון של מעשה בית-דין יחול, גם אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהיא רק זהה ביסודה, אפילו בתביעה המאוחרת יותר נכללים פרטים ומרכיבים, שלא פורטו בתביעה הקודמת.

רביעית, הלכה פסוקה היא כי יבואני הבשר הנם מעסיקיהם של שוחטים ומשגיחי כשרות העובדים בחוץ לארץ וביניהם בלבד מיתקיים קשר חוזי (ע"ע (ארצי) 467/08 524/08 פימה פאק פרימוזה טריידינג בע"מ ואח' - הרבנות הראשית לישראל ואח' (12.7.10)).

הנתבעת טוענת כי צו ההרחבה לעניין תשלום דמי הבראה חלה על "כל העובדים והמעבידים בישראל" ומאחר שהתובע הועסק מחוץ לישראל, הוא אינו זכאי לדמי הבראה.

...

סוף דבר התביעה לתשלום פיצויי פיטורים נדחית בשל מעשה בית דין שמקורו בפסק דין שניתן בתביעה של התובע נגד הנתבעת, שהתנהלה בברזיל.

התביעות לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובגין אי מתן תלושי שכר נדחות.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 7,480 ש"ח בגין דמי הבראה.