לטענת התובעת, היא חשה בשיחה כי מנסים לגרום לה להתפטר מעבודתה באמצעות רמזים עבים, כי אין לה יותר מקום כמלצרית בנתבעת.
לטענת הנתבעת, משהעבודה כרוכה במאמץ פיזי במהותו, נדרשה התובעת למסור אישור רפואי בדבר בריאותה והריונה, כשכל שהנתבעת רצתה לוודא, זה שאין לה בעיות רפואיות שיגרמו לה לנזקים עקב עבודתה.
הלכה פסוקה היא כי על המעסיק לשלם לעובד פדיון מלוא ימי החופשה שהצטבר לזכותו במהלך תקופת עבודתו ואין להיתחשב בסכומים ששולמו לו כפדיון חופשה, במהלך תקופת העסקתו [ראה לעניין זה ע"ע 324/05 ריבה אצילדייב – עמישב שירותים בע"מ (פורסם בנבו, 27.03.06); עד"מ (ארצי 13/07 אלירן אסלטי נ' כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ (פורסם בנבו, 29.10.08)].
...
משאין בפנינו הודעה כאמור בחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002, והגם שברי לנו כי התובעת ידעה עם תחילת עבודתה את תנאיה לאשורם(כפי ששוכנענו),ומנגד, משלא פעלה הנתבעת כחובתה כדין, נעתרים אנו לתביעה ברכיב זה.
הנתבעת תשלם איפוא לתובעת סך של 5,000 ₪.
משקבענו לעיל כי שכרה הקובע של התובעת היה כאמור, ומשאין מחלוקת כי את סכום הנטו שבתלושיה אכן קיבלה, ומשלא שוכנענו בפגם בתלושים, בהקשר האמור, נדחית תביעתה ברכיב זה.
מהימנות
יש לציין כללית כי לא התרשמנו ממהימנות עדותה של התובעת, כשמנגד, התרשמנו מעדויות הנתבעת (כולן) כעדויות מהימנות ומשכנעות, כפי שציינו בפנינו גם במהלך שמיעתן.
סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים שנקבעו לעיל ובתוך 30 יום ובצרוף ה"ה וריבית כחוק מ- 1.2.17 ועד לתשלום בפועל.