מעסיק המאלץ עובד לכתוב מכתב התפטרות

במכתב נכתב כדלקמן- "אנו מבקשים ממך לחזור לעבודתך בתוך שבוע ימים מיום קבלת מכתב זה, במידה ולא תעשה כן אנו נראה זאת כהודעתך על עזיבה מרצון". למכתב צורף אישור דואר ישראל ממנו עולה כי המכתב נשלח לכתובת התובע (ראו נספח ג' לכתב ההגנה).

כלל פסוק הוא כי על מנת שייחשב עובד כמפוטר מכח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר , על מנת שתהא למעביד היזדמנות לפעול לתיקון המצב.

...

טעם זה מהווה נדבך נוסף לקביעתי כי יש לדחות את טענות הנתבעת בנושא זה. על יסוד האמור לעיל , תביעת הנתבעת לקיזוז הסכומים הנטענים בגין רכיב זה , נדחית.

סוף דבר- משהתביעה התקבלה בחלקה , תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים תוך 30 יום מהיום – פיצוי ללא הוכחת נזק על פי סעיף 26א לחוק הגנת השכר בסכום של 5,000 ₪.

לסיכום תשלם הנתבעת לתובע סך של 15,829 ₪ , אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בהתאם להלכה הפסוקה, עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק, צריך לעמוד בשלושה תנאים: עליו להוכיח כי אכן הייתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה או שהתקיימו נסיבות אחרות שביחסי העבודה שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו; עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.

בחקירתו הנגדית העיד התובע על הנסיבות שהובילו להתפטרותו כדלקמן: "היו השתלשלות עניינים, כשאמרתי מקודם שיש עליות וירידות ביחסים אז הדבר הזה של נתק ביחסים שאי אפשר לדבר, המכתב מתייחס לדברים קשים, גם עבודה פיזית קשה, גם שאני לא מצליח לדבר איתו, נתק מוחלט של חודש ימים, הגעתי למסקנה שאני צריך לכתוב מכתב ולספר לו מה שאני מרגיש. בסוף המכתב כתוב שאני מקוה שנוכל לשבת ולדבר. זה לא מכתב התפטרות, זה מכתב שמוציא דברים מהבטן. כשהוא מתקשר אליי אחרי שהוא ראה את המכתב והוא אמר שהמכתב חשוד, לא הבנתי למה, אני אוטומאטית הרגשתי שפה זה ניגמר ואין לי למה, לא מעוניין, הגיעו מים עד נפש. אני לא מוכן יותר ליחס מזלזל. ואז כתבתי את המכתב שהוא נספח ג' לתצהירי" (פרוטוקול 14.5.15, עמ' 5 ש' 16-24).

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: בגין פיצויי פיטורים סך 28,700 ₪; בגין תמורת הודעה מוקדמת סך 17,596 ₪; בגין החזר ניכוי שלא כדין סך 3,300 ₪; בגין פדיון חופשה 8,325 ₪; סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.13 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף לאמור תשלם הנתבעת לתובע סך 7,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.

אין חולק כי ביום 30.6.16 הודיע התובע על התפטרותו על ידי הגשת מכתב התפטרות בו נכתב כדלקמן: "... אני מגיש בזאת את התפטרותי מהעבודה בחברה.

" הזכאות לפצויי פיטורין על פי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, מותנית בשלושה תנאים מצטברים: האחת, התקיימות "הרעה מוחשית בתנאי העבודה", השנייה, הרעה שבידי המעסיק לשנות, כך שלא תתקיים יותר, כאשר חובה על העובד העומד להתפטר בגינה, להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו היזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה, ורק אם ימנע המעסיק מלעשות זאת יחול על ההתפטרות סעיף 11(א) [דב"ע נג/210-3 אהרון רביוב - נאקו שיווק בע"מ ואח', פד"ע כ"ז, 514], כאשר לתנאי השני נקבע חריג לפיו כאשר אין בידי המעסיק היכולת לתקן אין לחייב את העובד במתן התראה כאמור [דב"ע נו/228-3 רשות מעונות מרגלית - עליזה כהן (לא פורסם)].

...

באשר לעבודתו הנוספת בתקופת 'ימי המחלה', הגם שמדובר בהפרה של הוראות הסכם ההעסקה וכן בהמצאת ימי מחלה שלא נדרשו בסבירות גבוהה, מעשה שהינו חמור כשלעצמו, אין אנו סבורים כי הוא מצדיק את שלילת או הפחתת פיצויי הפיטורים אשר הנתבע שכנגד היה זכאי להם.

לנוכח הדברים האמורים, תביעת התובעת שכנגד בגין רכיב זה, נדחית.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: פדיון חופשה שנתית בסך 6,129.5 ₪.

לפיכך זכאי היה התובע כעובד במשכורת להודעה מוקדמת של חודש ימים (סעיף 3 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001).

אלא שהתובע במכתב מיום 5.3.18 כתב כדלקמן: "מוותר בזאת על זכותי במתן הודעה מוקדמת ומבחינתי לסיים את עבודתי היום ב- 5.3.18 בתיאום עם הנהלת הרשת ובהסכמה מלאה". הגם שהמכתב נכתב בכתב ידו של מר קלוגר אין מחלוקת כי הוא שיקף את עמדת התובע.

הזכות להודעה מוקדמת הנה להמשיך ולעבוד בתקופה זו והתובע אשר חפץ לנתק את יחסי העבודה מיד עם קבלת מכתב הפיטורים ביקש לוותר על זכות זו. אף המעסיק ויתר על עבודתו של התובע במהלך תקופת ההודעה המוקדמת.

...

לא מצאנו כי יש בחריגה חד פעמית זו כדי ללמוד את מה שהנתבעת מבקשת ללמוד על קריטריונים ושיקול דעת במתן הבונוס.

התוצאה הינה כי התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: שעות נוספות בסך של 25,535 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪.

הלכה פסוקה היא, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק, צריך לעמוד בשלושה תנאים: עליו להוכיח כי אכן הייתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה או שהתקיימו נסיבות אחרות שביחסי העבודה שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו; עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.

קרילוב נישאלה מדוע מכתב ההתפטרות נוקב מועד מאוחר יותר מסיום העבודה הנטען, ולכך השיבה "כי הוא לא היה בארץ באותה תקופה. והוא קיבל את כל התשלומים. וכשחזר לארץ הוא חתם. והכל היה טוב.". אלא שעדותה לא מתיישבת עם הנתונים שהובאו על ידי הנתבעות מטעם משרד הפנים, לפיהם התובע יצא מן הארץ רק ביום 3.11.14 ושב בתאריך 26.12.14.

...

אשר לאיפוס הוותק מדובר במחלוקת עובדתית בין הצדדים, ולאור הראיות שהובאו לעיל לא מצאנו כי מדובר בניצול לרעה של נוביצקי.

נוכח כל האמור לא היה מקום לצירוף הנתבעת להליך ולפיכך התביעה נגדה נדחית.

סוף דבר   בנסיבות אלה, הנתבעת 1 תשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, סך של 37,780 ₪, לפי הפירוט שלהלן:     הפרש פיצויי פיטורים בסך 30,384 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 2,000 ₪;  פיצויים בגין תלושי שכר שאינם ערוכים כראוי בסך 1,000 ₪;  החזר ניכוי מהשכר בגין חלף הודעה מוקדמת בסך 4,396 ₪;    התביעה נגד נוביצקי נדחית.