מעסיק החזיק עובדים ללא היתר מקבלן משנה

הנתבע לא הציג הסכם היתקשרות או חשבוניות שלכאורה היו מאשרות את התמורה ששולמה לתובע כקבלן משנה, וזאת למרות שהנתבע הצהיר בעדותו כי לא היתה מניעה לכאורה לתעד את חילופי הכספים באמצעות חשבוניות: "המנכ"ל נתן אישור להוציא חשבוניות, שיירשמו חשבוניות. החברה ימקו".[footnoteRef:13] לא זו בלבד אלא שהנתבע אישר כי הוא מעסיק עובדים נוספים במסגרת עסקו, והדבר עולה גם מהדיווחים למוסד לביטוח לאומי על העסקת 5-6 עובדים.

מהות היחסים נבחנת על פי היתנהלות הצדדים ולא על פי חוקיות שהותו או עבודתו של התובע בישראל, ולכן אין בהודאתו של התובע כי לא החזיק באישור עבודה בישראל כדי לסכל את קיומם של יחסי עבודה.

לכן, התובע אינו זכאי לפצוי בגין רכיב זה. הודעה על תקופת העבודה וסיומה סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, קובע כי "מעסיק ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עבודה". התובע טוען כי הנתבע לא מסר לו אישור על תקופת עבודתו וסיומה, ולכן לטענתו יש לפסוק לו פיצוי בסך 2,000 ₪.

...

בנסיבות העניין, מצאנו כי יש להעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה על סך של 5,000 ₪.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים 48,400 ₪ פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה 34,848 ₪ פיצוי בגין העדר הפרשות לקרן השתלמות 4,400 ₪ דמי הבראה 5,949 ₪ פדיון ימי חופשה 16,500 ₪ פיצוי בגין תלושי שכר 5,000 ₪ לסכומים האמורים יתווספו הפרשי ריבית והצמדה ממועד סיום יחסי העבודה, 30.4.2012, ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

כמו כן, אני סבורה שיש לראות בארוע מעשה אחד, מאחר ומדובר בהתנהלות מתמשכת של עיסוק כקבלן כח אדם ללא היתר לאורך כל התקופה, ועל כן העונש המירבי שבסמכות בית הדין הוא עונש המאקסימום על מעשה עבירה אחד, זאת בשונה למשל מעבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים הקובע עבירה של העסקת עובד זר שאינו בעל היתר לעבוד בישראל (מעסיק ש"העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל"), שאז העסקתו של כל עובד ועובד ללא היתר מהוה מעשה עבירה בפני עצמו, להבדיל מעיסוק של קבלן כח האדם עצמו ללא היתר.

באופן דומה, בע"פ (ארצי) 12606-04-19 ל.מ. שירותי כח אדם (צפון) בע"מ - מדינת ישראל (מיום 16.2.20) דובר בהעסקה שלא כדין של ארבעה בני נוער על פי חוק העסקת נוער, תשי"ג-1953, ונקבע כי מדובר בארוע אחד הכולל מספר מעשים, מאחר והעבירות מתייחסות לכל עובד ועובד בנפרד, ולא להיתר כללי שאמור להחזיק המעסיק – וזאת בשונה מענייננו.

סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין קובע כי "אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה מששה חדשים ולא יותר משנה - קנס עד 29,200 שקלים חדשים". כלומר, העונש המירבי בגין עבירה של הפרת חובת פקוח הוא 29,200 ₪.

...

בשים לב לערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, נסיבות שקשורות בביצוע העבירה ורמת הענישה הנוהגת, אני סבורה כי יש להעמיד את מתחם הענישה בין 35% ל- 75% מהעונש המרבי.

יודגש כי לא שוכנעתי שיש לחרוג ממתחמי העונש לקולה או לחומרה ולכן עונשם של הנאשמים ייגזר בתוך המתחמים.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה – בשלב זה התחשבתי בכך שהנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה, ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר, כמו כן אני סבורה שיש להתחשב בכך שהנאשמים נעדרי עבר פלילי רלוונטי לאישומים נשוא תיק זה. העונש הראוי לנאשמים נאשמת: ביחס לעבירה של מתן שירותי כח אדם ללא היתר יש להעמיד את עונשה על 50% מהעונש המרבי, כלומר 7,200 ₪.

לפני בקשה לחייב את התובע (להלן:"המשיב"), המחזיק בדרכון סודאני, בהפקדת ערובה להוצאות נתבעת 1 (להלן:" המבקשת") בגין התביעה שהוגשה נגדה.

טענות המבקשת בתמצית: המבקשת טוענת, כי בין הצדדים לא היתקיימו יחסי עובד-מעסיק במישרין או בעקיפין וללא צירוף אסמכתות לטענות המשיב כלפי המבקשת, למעט אישור כניסה לאתר הפרוייקט אשר אינו מהוה כרטיס עבודה ובכך המשיב לא העלה ולו ראשית ראייה לטענותיו, כי הועסק על ידי המבקשת.

עוד עולה מדברי ההסבר לתיקון התקנות, הצורך הגובר "להבטיח כי נתבעים יוכלו להפרע מתובעים שאינם תושבי ישראל, שעל דרך הכלל אין להם נכסים בישראל ועשוי להיות קושי לאתרם ולאכוף כלפיהם את פסק הדין, ככל שהתובעים לא יזכו בתביעתם וייפסקו הוצאות לזכות הנתבעים". בנסיבות המקרה לפניי ועל אף שהנטל מוטל על המשיב להראות, כי יש לפטור אותו מהפקדת ערובה, תגובתו לבקשה לא נתמכה בתצהיר כלל ו/או כל אסמכתא בדבר טענותיו למעט הטענה להעסקה מורכבת וצרוף הנספחים הבאים לכתב התביעה: כרטיס כניסה על שם נתבעת 4 עם לוגו לכאורה של המבקשת, אישור לקבלן משנה בענף הבנייה מאת נתבעת 2 לנתבעת 3 בציון פרטי המשיב כי "יש לאפשר לקבלן המשנה ולעובדו המפורט לעיל להגיע לאתרי החברה בהתאם לחוק ולתקנות" ודוחות נוכחות מאת נתבעת 4 בציון בכתב יד "בן גוריון" על שניים מתוך שלושה כרטיסי עבודה (כאשר על אחד מהם לא מופיע שם התובע, כי אם השם: איופ) באשר לנספח א' לכתב התביעה, הרי מדובר באישור כניסה לפרוייקט 16 על שם המשיב ביחס לנתבעת 4 וציון לוגו "שפיר..." ובהנחה שהוא של המבקשת, אין האמור מעלה הוכחה לפטור מהפקדת ערובה.

...

אקדים ואציין, כי לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובחומר המצוי בתיק הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל ומהטעמים שיפורטו להלן.

בנסיבות העניין ולאור הנתונים הקיימים כעת בתיק בין הדין, אני סבורה שלא דיי בטענות המבקש לקיומו של חוזה הפסד ו/או העדר פיקוח ללא כל ראייה לכך.

אני סבורה שהיות וכאמור עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה על קיומם של יחסי עובד-מעסיק לחוד או במשותף, יש להראות אסמכתא המעידה על קיום יחסי העבודה, גם כאשר בהתאם לפסיקה, אין צורך להראות ראשית ראייה בכל רכיב ורכיב.

כמו כן, אני סבורה שיש לראות בארוע מעשה אחד, מאחר ומדובר בהתנהלות של עיסוק כקבלן כח אדם ללא היתר לאורך כל התקופה, ועל כן העונש המירבי שבסמכות בית הדין הוא עונש המאקסימום על מעשה עבירה אחד, זאת בשונה למשל מעבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים הקובע עבירה של העסקת עובד זר שאינו בעל היתר לעבוד בישראל (מעסיק ש"העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל"), שאז העסקתו של כל עובד ועובד ללא היתר מהוה מעשה עבירה בפני עצמו, להבדיל מעיסוק של קבלן כח האדם עצמו ללא היתר.

באופן דומה, בע"פ (ארצי) 12606-04-19 ל.מ. שירותי כח אדם (צפון) בע"מ - מדינת ישראל (מיום 16.2.20) דובר בהעסקה שלא כדין של ארבעה בני נוער על פי חוק העסקת נוער, תשי"ג-1953, ונקבע כי מדובר בארוע אחד הכולל מספר מעשים, מאחר והעבירות מתייחסות לכל עובד ועובד בנפרד, ולא להיתר כללי שאמור להחזיק המעסיק – וזאת בשונה מענייננו.

רמת הענישה הנוהגת: סעיף 25ב.(א) קובע כך: "מעסיק העושה אחד מאלה, דינו – מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בסעיף זה – חוק העונשין): (1) לא מוסר לעובדו תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בנגוד להוראות סעיף 24(א); עבירה לפי פסקה זו היא מסוג העבירות של אחריות קפידה; סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין קובע כי "אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה מששה חדשים ולא יותר משנה - קנס עד 29,200 שקלים חדשים". כלומר, העונש המירבי בגין עבירה של אי מסירת תלושי שכר הוא 14,600 ₪.

...

בשים לב לערכים המוגנים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם, משך התקופה בה בוצעו העבירות, מצבה הכלכלי של הנאשמת ורמת הענישה הנהוגה במקרים דומים, אני סבורה שבנסיבות העניין יש להעמיד את מתחם העונש ההולם בין 25% ל- 60% מהעונש המרבי, כלומר בין 3,600 ₪ לבין 8,640 ₪.

אי מסירת תלושי שכר ריבוי עבירות ביחס לעבירה של אי מסירת תלושי שכר, אני סבורה שיש לראות בעבירה בה הורשעה הנאשמת אירוע אחד שכן מדובר במסכת עבריינית אחת, כך אי מסירת התלושים התבצעה באותן נסיבות, ובאותו פרק זמן.

בשים לב לערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, מצבה הכלכלי של הנאשמת כפי שפירטנו לעיל, מספר המעשים- שני תלושי שכר, ורמת הענישה הנוהגת, אני סבורה שיש להעמיד את מתחם העונש בין 10% ל 30% מהעונש המרבי בצד עבירה זאת.

התובע עלה על סולם, שסופק לו אף הוא על ידי המעביד, החזיק את הדיסק בשתי ידיו והתחיל בבצוע חיתוך המתכת (להלן: הרפפה).

המעביד אך אישר כי בכל אתר שהוא עובד בו יש ממונה בטיחות מטעם הקבלן הראשי או מטעם המזמין.

בהנתן כל האמור לעיל, ובהיתחשב בכך כי המעביד בנסיבות דנן היה הגורם שביכולתו למנוע את הנזק בצורה היעילה ביותר, ולוּ על ידי מתן ציוד מגן לפנים, ומנגד בהיתחשב בצורך במתן הרתעה לכל הגורמים הרלבאנטיים שנכחו באתר (הכוונה לקבלן המשנה ולקבלן הראשי), אני קובעת כי המעביד יישא ב- 75% מנזקי התובע וחב' משב הנדסה (הקלן הראשי) תישא ב- 25% מהנזק האמור.

כך, שחבותו של המעביד כלפי התובע אינה מכוסה בפוליסת משב הנדסה בהראל.

...

ההודעה כנגד צד ג' 1 נדחית, כשבנסיבות איני עושה צו להוצאות.

ההודעה כנגד צדדי ג' 2 ו- 3 מתקבלת באופן חלקי בלבד, כך שהנני מחייבת את צדדי ג' 2 ו- 3, ביחד ולחוד, לשפות את הנתבעים בסך של 25,250 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 2,350 ₪ בגין הוצאות משפט.

כמו כן, הנני מחייבת את צד ג' 2 לשפות את הנתבעת 2 בסך של 62,115 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 5,781 ₪ בגין הוצאות משפט.