מענק נכות בעבודה - סעיף 107(א) לחוק הביטוח הלאומי

על פי הוראת סעיף 107(א) לחוק הביטוח הלאומי כנוסחו במועד תחילת הנכות של המערער, ובהתאמה לשעור הנכות שנקבע לו, שולם למערער מענק בשיעור של 70 קיצבאות.

לעניין תחילת הוראת התיקון, קובע סעיף 59(ט) לחוק המתקן כך: "הוראות סעיף 107 בחוק הביטוח הלאומי, כנוסחו בסעיף 58(9) בחוק זה, יחולו על פגיעה בעבודה שארעה ביום התחילה או לאחריו; היתה הפגיעה בעבודה מחלת מיקצוע – יחולו הוראות הסעיף האמור על מי שהזכאות למענק נוצרה לגביו ביום התחילה או לאחריו" (ההדגשה שלי ר.ר.).

...

נמצאנו למדים אפוא, כי לעניין מועד היווצרות העילה, קיים שוני משמעותי בין תאונת עבודה מחד, לבין פגיעה בעבודה מסוג מחלת מקצוע ומיקרוטראומה, מאידך.

הנה כי כן, נמצאנו למדים, כי בנסיבות המקרה שלפנינו, בין אם פגיעת המערער היא מסוג מחלת מקצוע ובין אם היא מעוגנת בתורת המיקרוטראומה, כך או כך, מועד תחילת נכות המערער לאחר שהוחמר הוא 2.10.05.

סוף דבר מכל הטעמים האמורים הערעור נדחה בזאת.

" סעיף 107(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, קובע כדלקמן: "נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בארבעים ושלוש; הוגשה תביעה לגימלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובילבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקיצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה." בעבר היה לנתבע שיקול דעת אם לשלם גמלת כסף בעד תביעה שהוגשה באיחור.

...

המסקנה מכל האמור היא שהשיהוי במקרה של התובעת הוא שיהוי כולל, רצוף ומתמשך ובשל חומרתו אין להחיל את סעיפים 296 ו-107 לחוק.

כללו של דבר - מכל המפורט לעיל, דין התביעה להידחות.

השופט יגאל פליטמן לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בירושלים (בל 2330/01; השופט ארי תיבון), בו נדחתה תביעת המערער לתשלום מענק נכות בעבודה לאור הוראת סעיף 107(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי או החוק).

...

ובהמשך הסעיף נקבע, כי: "על תגמול ועל תגמול קודם שמועד הגשת התביעה לגביהם חל ביום התחילה או לאחריו, יחול הדין החדש". "על תגמול קודם, אשר שולם כולו או חלקו, לפני יום התחילה, ימשיך לחול הדין הקודם". בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, לאמור: "בדקנו את כל טענות התובע, טענות יפות מבחינה משפטית, אך אינן עולות במסגרת הוראות החוק - הוראות החוק כאן הן ברורות והמחוקק הסדיר גם את הוראות המעבר המחילות על מקרים כגון המקרה של התובע את הדין החדש ומכאן אין לנו אלא להגיע למסקנה, כי בדין פעל הנתבע כפי שפעל, התביעה נדחית". המערער ערער על פסק הדין ובדיון בקדם הערעור בקשו הצדדים להכתיב לפרוטוקול את טענותיהם שירשמו ויחשבו לסיכומים בכתב מטעמם וכי פסק הדין ינתן על ידי המותב על סמך זאת וכל חומר התיק.

סוף דבר - דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות.

זוהי תביעה להורות לנתבע לשלם לתובע דמי פגיעה ומלוא מענק נכות מעבודה לפי סעיף 107(א) רישא לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי או החוק) זאת לנוכח החלטת הנתבע לשלול מהתובע דמי פגיעה ומענק נכות מעבודה בשווי 36 חודשי קצבה מחמת שהוי לפי סעיף 296(ב) וסעיף 107(א) סיפא לחוק.

...

כך גם, אין בידי לקבל את טענת התובע ולפיה העדר חשבון בנק מנע ממנו את הגשת התביעה.

על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.

בנסיבות אלה, לא מצאנו שיש לקבל את טענת התובע שלפיה הגשת תביעה לבית הדין להכיר בפגימות נוספות כפגיעה בעבודה עוצרת את תקופת השהוי גם בגין פגימות שכבר הוכרו על ידי הנתבע" הינה כי כן, כפי שמציינת שם בהמשך כב' השופטת קרן כהן "בהתאם לפסיקה ולתכלית העומדת בבסיס תשלום המענק אין בהגשת תביעה לבית הדין להכיר בליקויים נוספים שלא הוכרו על ידי פקיד התביעות או נדחו על ידיו כנובעים מהפגיעה בעבודה כדי לעצור את תקופת השהוי הקבועה בסעיפים 296 ו-107 לחוק". משכך ומשעה שכאמור בהתאם לפסק דין מיצרי ופסק דין מיטלמן חגית, המועד שבו "נוצרו התנאים המזכים במענק" לפי סעיף 107(א) לחוק הביטוח הלאומי הוא מועד תחילת הנכות על פי קביעת הועדה הרפואית, אין זה משנה גם כי כטענת התובע נקבעה לו נכות אך ורק בגין "חולשה במיקוד הראייה" שהוכרה רק במסגרת המכתב המתוקן (מיום 22.7.2021).

...

במילים אחרות לא מצאנו ממש בטענה כי הגשת התביעה לבית הדין להכיר בפגימה הנוספת כנובעת מהתאונה עוצרת את תקופת השיהוי כאמור בסעיפים 296 ו-107(א) לחוק.

בנסיבות אלה, לא מצאנו שיש לקבל את טענת התובע שלפיה הגשת תביעה לבית הדין להכיר בפגימות נוספות כפגיעה בעבודה עוצרת את תקופת השיהוי גם בגין פגימות שכבר הוכרו על ידי הנתבע" הנה כי כן, כפי שמציינת שם בהמשך כב' השופטת קרן כהן "בהתאם לפסיקה ולתכלית העומדת בבסיס תשלום המענק אין בהגשת תביעה לבית הדין להכיר בליקויים נוספים שלא הוכרו על ידי פקיד התביעות או נדחו על ידיו כנובעים מהפגיעה בעבודה כדי לעצור את תקופת השיהוי הקבועה בסעיפים 296 ו-107 לחוק". משכך ומשעה שכאמור בהתאם לפסק דין מיצרי ופסק דין מיטלמן חגית, המועד שבו "נוצרו התנאים המזכים במענק" לפי סעיף 107(א) לחוק הביטוח הלאומי הוא מועד תחילת הנכות על פי קביעת הוועדה הרפואית, אין זה משנה גם כי כטענת התובע נקבעה לו נכות אך ורק בגין "חולשה במיקוד הראייה" שהוכרה רק במסגרת המכתב המתוקן (מיום 22.7.2021).

סוף דבר התביעה נדחית.