מענק למובטל העובד בעבודה מועדפת

סעיף 7(1) לתקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת), תשמ"ג – 1983 (להלן – התקנות) נקבע שתביעה למענק תוגש "במענק מלא – בתום תקופת העבודה המזכה במענק, אף אם התובע ממשיך לעבוד בעבודה המועדפת". מלשון החוק והתקנות כמפורט לעיל עולה שתקופת ששת החודשים המזכה במענק תימנה ממועד התחלת העבודה בעבודה המועדפת ועד לתום שישה חודשים מאותו מועד.

...

לטעמנו, אין בכך בלבד שהתובע עומד ביתר תנאי הזכאות כדי להצדיק את תשלום הגמלה אם זו הוגשה בשיהוי ניכר.

סוף דבר - התביעה נדחית.

הוראת החוק והרציונאל העומד מאחוריו קיבל ביטוי אף בהוראת תקנה מס' 5 לתקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת), התשמ"ג - 1983 (להלן: "התקנות") אשר קבעה לעניין חישוב תקופת העבודה כי: "(א) הפסיק אדם לעבוד בעבודה מועדפת בשל שירות מילואים או בשל מחלה או בשל אבל במשפחה, תצורף תקופת עבודתו בעבודה מועדפת עובר להפסקה, לתקופת עבודה מועדפת אחרי ההפסקה, ובילבד שחזר ועבד בעבודה מועדפת תוך 7 ימים מיום שיחרורו משירות המילואים או מיום החלמתו או מיום סיום ימי האבל, לפי העניין." כאמור הזכות למענק "עבודה מועדפת" מותנה בשני תנאים מצטברים: עבודה ב"עבודה מועדפת" 6 חודשים לפחות מתוך שנתיים מיום השיחרור וזכאות לדמי אבטלה; הזכאות לדמי אבטלה מותנית בתקופת אכשרה, אלא שלגבי מבוטח שהוא "חייל", לא נידרשת תקופת אכשרה למשך שנה מיום שיחרורו משירות סדיר (עב"ל 20375/97 הילה זך נ' המל"ל, פד"ע לד 500).

...

בשים לב לכל האמור לעיל, המסקנה היא, שהתקופה בה שירת התובע בשירות מילואים במהלך עבודתו במפעל ישקר לא תבוא במניין הימים לצורך חישוב תקופת עבודתו בעבודה נדרשת.

בהתאם לפרשנות התכליתית הראויה לדעתנו בהתאם לחוק ולתקנות ומשאין חולק, כי התובע הפסיק את העבודה המועדפת עקב שירות מילואים ואף אין חולק, כי מקום בו לא נלקחים ימי מילואים בחשבון, לא השלים התובע את התקופה הנדרשת בת 6 חודשים לקבלת מענק עבודה מועדפת, דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

נוסיף עוד תקנה 5 לתקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת) תשמ"ג-1983 קובעת: "הפסיק אדם לעבוד בעבודה מועדפת בשל שירות מילואים או בשל מחלה או בשל אבל במשפחה, תצורף תקופת עבודתו בעבודה המועדפת עובר להפסקה, לתקופת עבודה מועדפת אחרי ההפסקה, ובילבד שחזר ועבד בעבודה מועדפת תוך שבעה ימים מיום שיחרורו משירות המילואים או מיום החלמתו או מיום סיום ימי האבל, לפי העניין". התובע שהה בתקופת אי כושר, שלאחריה לא חזר לעבוד בעבודה מועדפת ולפיכך גם על פי הוראת תקנה זו אינו זכאי לתשלום המענק.

...

לאור כל האמור ומשתנאים אילו אינם מתקיימים בתובע, בתקופה הרלוונטית של שנתיים מיום שחרורו הרי שאין מנוס מדחיית תביעתו.

שנית, אפשר שהתשתית העובדתית שנקבעה על ידי דעת הרוב בהליך שם, הייתה שונה במעט מהתשתית העובדתית אשר עומדת לדיון בפני בית הדין בהליך כאן, שכן שם נקבע כי שירות התעסוקה הטעיה את החייל המשוחרר, עת הפנה אותו לעבודה מועדפת בעת שבהליך כאן הוברר כי שירות התעסוקה לא הבטיח לחייל כי מדובר ב"עבודה מועדפת" וכי לא מן הנמנע שאף הבהיר לחייל כי עליו לברר את זכויותיו במל"ל. שלישית, לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה חל שינוי בתקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת), ובכלל זה בוטלה תקנה 6 א לתקנות, אשר עמדה ביסוד פסק הדין שם. עם זאת, נותר בעינו סעיף 4 לתקנות, שאף הוא מסמיך את שירות התעסוקה להפנות אדם לעבודה מועדפת.

...

לאור עמדת בית הדין הארצי לעבודה בעניין ראובן אנו סבורים כי שירות התעסוקה איננו רשאי להשתחרר מן החובה לבדוק האם המשרה אליה מופנה החייל היא עבודה מועדפת ועליו להנחות את החייל המשוחרר באשר לטיבה של המשרה אליה הוא מופנה.

עם זאת, בנסיבות העניין, לנוכח התרשמותנו מהקשיים עמם מתמודד התובע ולצורך שלו בסיוע במיצוי זכויותיו, מצאנו להעמיד את חלקו של התובע באחריות לנזק שנגרם לו, על 10% בלבד (נציין כי מן המפורסמות כי סכום המענק המלא החל מיום 1/1/14 עומד על 9,950 ₪ ולא כפי שציין התובע בתביעתו).

לנוכח האמור לעיל הנתבע ישלם לתובע בתוך 30 יום פיצוי בגין אבדן הזכאות למענק עבודה מועדפת בסך 8,955 ₪ וכן 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

(ב) מבוטח שמתקיימים בו כל אלה, זכאי למענק כאמור בסעיף קטן (ג): (1) אילו היתקיים בו האמור בסעיף 163(א), הוא היה זכאי לדמי אבטלה; לענין זה, יראו חייל כזכאי לדמי אבטלה, אף אם לא השלים את תקופת האכשרה כאמור בסעיף 161; (2) הוא עבד ששה חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שיחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות ביטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, בעבודה מועדפת והוכיח להנחת דעתו של פקיד התביעות כי עבד כאמור בעבודה מועדפת; במניין השנתיים האמורות לא יובאו בחשבון ימים שבהם שירת המבוטח בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות המילואים, התשס"ח-2008".

אם הוא עובד בעבודה מועדפת לאחר אותה שנה, הוא חייב "תקופת אכשרה" לזכאות לדמי אבטלה, והוא לא ייחשב "חייל" לענין זה. אולם, סעיף 160 (ו) לחוק הביטוח הלאומי קובע מיהו "מבוטח מיוחד", כך: (ו) מבוטח מיוחד, שלא מיצה את זכותו לדמי אבטלה בתוך 12 חודשים מהתאריך הקובע, רק מחמת עסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, יהיה זכאי לדמי אבטלה לפי הוראות פרק זה, אם חדל לעסוק במשלח ידו ושב והפך מובטל בתוך התקופה המיוחדת; לעניין זה, יראו את המועד שבו השלים המבוטח את כל אלה, כמועד שבו חדל לעסוק במשלח ידו כאמור (להלן – מועד סגירת העסק).

...

בהתאם לאמור, אנו מקבלים את פרשנותו של ב"כ התובע וקובעים כי התובע מקיים את דרישות חוק הביטוח הלאומי לזכאות למענק לחייל משוחרר שעבד בעבודה מועדפת/ נדרשת.

לסיכום אנו מקבלים את תביעת התובע.