מענק לבן זוג נשוי בשירות קבע

לחלופין נטען על ידו כי אין תוקף להוראת הסכם הפנסיה לפיהן זכאות אלמן לפנסיית שאירים חלה "כל עוד לא נישא" ופוקעת, לצד תשלום המענק החד פעמי, עם נישואיו מחדש.

בית הדין ציין כי הסכם הפנסיה מבוסס על הסדרי הגימלאות בחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן - חוק הגימלאות), וההוראה בסעיף 28(א)(1) להסכם הפנסיה מכוחה פקעה זכותו לקבלת פנסיית שאירים חופפת להוראה בסעיף 28(א)(1) לחוק הגימלאות; אין בידי המערער לבקש "פסק דין לחלוקת חסכון פנסיוני" מכח חוק חלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014 (להלן - החוק לחלוקת חסכון פנסיוני), בכל הנוגע לזכויות שנרכשו מכוח עבודתה של המנוחה אצל המשיבה, שכן נסיבות הפסקת הקשר הזוגי שלו עם המנוחה לא היו "בשל פירוד", כנדרש בחוק לחלוקת חסכון פנסיוני, אלא בעטיה של פטירת המנוחה, נסיבות אשר אינן מהוות "פירוד" לפי ההגדרה בחוק לחלוקת חסכון פנסיוני; תיקון מס' 56 לחוק הגימלאות, שהוא תיקון עקיף במסגרת החוק לחלוקת חסכון פנסיוני, לא שינה את ההוראה בסעיף 28(א) לחוק הגימלאות, לפיה תנאי לזכאותו של בן זוג לקיצבת שאירי פנסיונר, הוא שבן הזוג לא נישא; מטרת ההסדרים שבסעיף 28 לחוק הגימלאות וסעיף 28 להסכם הפנסיה היא קביעת זכאות לקיצבת שאירים, למי שהיה תלוי בהכנסת בן זוגו כפנסיונר, כאשר זו תיפקע עם יצירת זוגיות חדשה שיש בה כדי להעניק תמיכה בצרכי החיים השוטפים על ידי ניהול משק בית משותף.

מטרה זו הנה ראויה, התואמת גם את ההסדר בביטוח הסוצאלי הבסיסי הקיים בגינם בסעיפים 255(ב); 255(ד); 262(א); 262(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי); טענות המערער להמשך זכאות לקיצבת שאירים מכוח עבודתה של המנוחה, חרף נישואיו מחדש, מכוח זכות קניינית הנובעת מחוק יחסי ממון כנטען אין בכוחן להרחיב את ההסדר הקבוע בסעיף 28 להסכם הפנסיה; המערער לא הציג תשתית עובדתית לתמיכה בטענתו בדבר הפליה לרעה לעומת אלמנות צה"ל, כטענתו אשר לכאורה אינה עולה בקנה אחד עם סעיפים 22 (א)(1) וסעיף 25(א)(1) לחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב], התשמ"ה-1985.

לא בכדי הסכם הפנסיה, כמו גם הוראות חוק הגימלאות, מקנים לבן זוג של מקבל קצבה שהלך לעולמו 60% מהקיצבה.

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות ויש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991.

סוף דבר – הערעור נדחה.

בנסיבות העניין לא מצאנו לנכון לעשות צו להוצאות.

הנתבעת שילמה לתובע מענק בשיעור 36 קיצבאות בשני תשלומים (בחודשים 3/14 ו-3/16), בהתאם להוראות סעיף 31 להסכם הפנסיה.

מהוראות התיקון עולה כי סכומי הקצבה לבן זוג הזכאי לקיצבת שאירי פנסיונר שלא נישא, עשויים להיות מופחתים בגין פסק דין לחלוקת זכויות פנסיוניות שניתן לטובתו של בן זוג לשעבר או פרוד של קבע קודמים של הזכאי לקיצבת פרישה.

מטרת ההסדרים שבסעיפים 28 לחוק שירות המדינה (גמלאות) וסעיף 28 להסכם הפנסיה של הנתבעת – לקבוע זכאות לקיצבת שאירים למי שהיה תלוי בהכנסת בן זוגו כפנסיונר, ולתחום את הזכות כך שהיא פוקעת עם יצירת זוגיות חדשה שיש בה כדי להעניק תמיכה בצרכי החיים השוטפים על ידי ניהול משק בית משותף – הנה מטרה ראויה.

בית הדין דוחה את טענת התובע כי הוא מופלה לרעה אל מול אלמנות צה"ל. לא הובאה לפנינו תשתית עובדתית לתמיכה בטענה זו, אשר לכאורה אינה עולה בקנה אחד עם סעיפים 22 (א)(1) וסעיף 25(א)(1) לחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב], תשמ"ה-1985.

...

אשר על כל אלה, אנו מחליטים לדחות את התביעה.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

עם נשואי העותר בשנית בשנת 2014, הופסק התשלום לעותר בהתאם להוראת סעיף 28(א)(1) להסכם הפנסיה, הקובעת כי הזכאות לקיצבת שאירים מוענקת "לבן זוג, כל עוד לא נישא". עם זאת, שולם לעותר בעקבות נישואיו מענק בשיעור 36 קיצבאות, בהתאם להוראות סעיף 31 להסכם הפנסיה.

בפסקי-הדין הוסבר כי ההוראה בהסכם הפנסיה שלפיה בן זוג זכאי לקיצבה כל עוד לא נישא מחדש, מבוססת על הוראת סעיף 28(א)(1) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל-1970 (להלן: חוק הגימלאות), וחופפת לה. הוראות אלה נועדו לקבוע זכאות לקיצבת שאירים למי שהיה תלוי בהכנסת בן זוגו כפנסיונר, ולתחום את הזכות כך שהיא פוקעת עם יצירת זוגיות חדשה שיש בה כדי להעניק תמיכה בצרכי החיים השוטפים על ידי ניהול משק בית משותף.

...

לאחר שעיינו בעתירה, בנספחיה ובתגובה לה, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות באין עילה.

לסיכום, לא מצאנו כי נפלה בפסקי הדין טעות משפטית מהותית המצדיקה את התערבותנו בהתאם לאמות המידה הנדרשות, ומשכך דין העתירה להידחות בהיעדר עילה.

ייתכן, נקבע בפסק הדין, כי "דין דומה יחול על נכסים מרכזיים אחרים של בני הזוג, שיש להם השלכות משמעותיות, כלכליות ורגשיות, על הנישואין ועל כל בן זוג". לגבי כלל הזכויות והחובות (למעט הנכסים המשפחתיים), נקבע שהשיתוף הוא שתוף קינייני דחוי, המתגבש רק כאשר מתרחש ארוע קריטי המביא למשבר ביחסי בני הזוג או לסיום חיי השתוף, כמו מות אחד מבני הזוג, גירושין או ארוע אחר המעמיד את היחסים בין בני הזוג בסכנה משמעותית.

תקופת צבירה משותפת של עשר שנים ומעלה מקנה לבן הזוג את הזכות להיתנגד אף למשיכה של חלק מהכספים בקרן שלא בדרך של היוון, לדחיית היציאה של העמית לקיצבה לאחר הגיעו לגיל פרישה (אפשרי בקרן פנסיה ותיקה), להעברת הכספים לקופה אחרת (אפשרי בקופת ביטוח ישנה), לקבלת סכום חד פעמי במקום קצבה חודשית, והוון סכום חד פעמי מהכספים שבקופה, לבחור באחת מן האפשרויות לקבלת מענק שיחרור.

עמדה זו של ביהמ"ש מבוססת על לשון סעיף 1 לחוק שבו נכתב: מטרתו של חוק זה לקבוע הסדרים בעיניין חלוקה של חסכון פנסיוני בין חוסך ובין בן זוגו לשעבר כפי שנקבעה בפסק-דין לחלוקת חסכון פנסיוני, באמצעות גוף משלם לרבות גוף משלם תשלומים לפי הסדר פנסיה תקציבית בחוק או לפי הסכם המאמץ את חוק הגימלאות, ובכלל זה גם חוק שירות הקבע גימלאות.

...

כב' השופטת י' שטופמן דחתה את הערעור מאותם נימוקים שבעטים נדחה הערעור על פסק דינו של כב' השופט שוחט.

חברי הועדה קבעו כמה עקרונות שהנחו אותם בכתיבת המלצותיהם: השותפות (המיידית לפי הלכת השיתוף והנדחית לפי חוק יחסי ממון) בין בני הזוג תתפרס על הזכויות שנצברו בכל תקופת החיים המשותפים, הן בהון וברווחיו, והן ביכולת השליטה על ההון בכל צומת החלטה.

בפרט כאשר היה ברור וידוע לאיש שיש מרכיב 'בלתי צפוי' בהסכם שיוכרע על ידי ביה"ד. הכרעה שקלנו במאזני הצדק את טענותיהם וטיעוניהם של הצדדים, ומסקנתנו היא שיש לדחות את תביעת האישה, והאיש רשאי לדווח על הפנסיה המשולמת לו מהצבא כחפצו.

סעיף 11 (ג) לחוק הירושה מוסיף וקובע: (ג) המגיע לבן-הזוג על פי עילה הנובעת מקשר האישות, ובכלל זה מה שאישה מקבלת על פי כתובה, ינוכה מחלקו בעיזבון; הוראה זו לא תחול על מה שמגיע לבן זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג 1973- , או לפי הסכם ממון כמשמעותו באותו חוק, ואינה באה לפגוע בזכותו של בן-זוג לקבל מן העיזבון מה שהמוריש קיבל לרגל הנישואין על מנת להחזירו כשיפקעו".

היא מציבה 28 ) 237, 391/80 לסרסון נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד לח( בפני הפרט את החובה לנהוג ביושר ובהגינות (בג"ץ 59/80 שירותי 30 תחבורה צבוריים באר-שבע נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לה( 1).

כן קבלה במשך כל התקופה תגמולים ממשרד הבטחון בסך של 15,000 ₪ לחודש ואשר עתידים להמשיך ולהיות משולמים לה למשך תקופה של 30 חודשים לאחר פטירת המנוח ואז 29 ) ותוך 5 לרדת לסך של 7,000 ₪ (עדות הנתבעת פרו' הדיון מיום 11.6.19 עמ' 192 שורות -5 שהיא עושה במשך כל התקופה שימוש ברכב נכה על פי זכויות ממשרד הבטחון ומקבלת מענק להחלפת רכב בסכום העולה על 100,000 ₪ אחת לארבע שנים (פרו' הדיון מיום 11.6.19 עמ' .

...

₪ והמידתי שיש לפסוק בנסיבות העניין כשכ"ט הינו סך של 25,000 סיכום: לאור כל האמור לעיל: 151.1.

ההתנגדות לבקשה לצו ירושה שהגישה הנתבעת- ת"ע 3699-09-18 – נדחית.

תביעת התובעת לפסק דין הצהרתי מתקבלת בחלקה כך שנקבע כי התובעת זכאית לפסק דין הצהרתי באשר למגרש, אך תביעה לגבי הכספים בחשבונות הבנק נדחית.