המשנה לנשיאה ח' מלצר:
בעתירה שבפנינו הוצא צו על תנאי, שכוון אל המשיב, והורה לו להתייצב וליתן טעם מדוע לא יקבע בית המשפט כי עליו לאשר את בקשת העותרים לקבלת מעמד בהתאם להחלטת ממשלה מס' 2492, מתאריך 28.10.2007, שכותרתה: "היתרי שהייה זמניים לתושבי איו"ש, השוהים במזרח ירושלים תקופה ממושכת ללא אשרה כדין" (להלן: החלטת הממשלה), וזאת נוכח כך שהעותרים, לטענתם, התגוררו בשטח המקנה זכאות כאמור, ועמדו בשאר תנאי החלטת הממשלה.
רקע
העותר 1, יליד שנת 1966, נשוי לעותרת 2, ילידת שנת 1970 (להלן, בהתאמה: העותר ו-העותרת).
עקרי טענותיהם של העותר והוריו סוכמו על ידי בית משפט השלום הנכבד כדלקמן:
"לטענת הנתבעים: (ביניהם העותר והוריו – ח"מ), ביום 25/07/66 רכשה הנתבעת 5 (אימו של העותר – ח"מ), ביחד עם בעלה, הנתבע 1 (כאן ולהלן – אביו של העותר – ח"מ), מהארמני סמבאת קסריגי'אן (להלן: הארמני), מי שהיה הבעלים של הנכס, את הקרקע והבית נשוא התובענה, שבנייתו טרם הושלמה. בתמורה שילמו הנתבעת 5 ובעלה הנתבע 1, סך של 1,000 דינר ירדני, לארמני, וכן התחייבו להשלים את בניית הבית. העיסקה נערכה בדרך של חוזה הלוואה. בסמוך לאחר המכר, יצא הארמני לחו"ל ולא שב, שכן הוא נפטר שם בשנת 1966... התמורה... לא הוחזרה מעולם לנתבעת 5 ולבעלה הנתבע 1. הנתבעים מחזיקים בנכס ברציפות מאז שנת 1966 ונוהגים בו מנהג בעלים. לטענת הנתבעים, העברת הבעלות בנכס לתובע (הרשקוביץ – ח"מ) או לגוטסמן, נעשתה על יסוד תצהירים כוזבים, לפיהם המוכר הארמני היה הבעלים והמחזיק של הנכס. התובע וגוטסמן או מי מהם רכשו את הנכס בידיעה, שהנכס נמכר ושייך לנתבעים ומוחזק על ידם או תוך היתעלמות מכך. גוטסמן מעולם לא דרשו לקבל לחזקתם את הנכס ו/או דמי שכירות ומעולם לא נהגו בו מנהג בעלים. מכאן טוענים הנתבעים כי הם רכשו את הנכס, או כי התשלום ששלמו לארמני והשקעותיהם בנכס, הם בגדר דמי מפתח, המקנים להם מעמד של דיירים מוגנים בנכס..." (ראו: שם, פיסקה 3).
1) תושב איו"ש הרשום במירשם האוכלוסין באיו"ש והמתגורר, שלא כדין, במזרח ירושלים, ברציפות משנת 1987 ועד ליום הגשת בקשתו בהתאם להחלטה זו, ואשר בניית גדר הביטחון באיזור ירושלים, פגעה באופן ממשי במירקם חייו, במובן של מניעה או הכבדה קשה לקיים קשר עם שטחי איו"ש, רשאי שר הפנים לאשר את המשך ישיבתו במזרח ירושלים, עפ"י היתר שהיה זמני שיינתן על ידי מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון, בשים לב לנסיבותיו האישיות.
...
נוכח כל האמור לעיל – סבורני כי דין העתירה להתקבל, ודין הצו-על-תנאי שהוצא להפוך למוחלט, במובן זה שהמשיב יאשר את בקשת העותרים לקבלת היתר שהייה זמני בהתאם להחלטת הממשלה, וכל זאת בכפוף להעדר מניעה פלילית, או ביטחונית, שנוצרה לאחר הגשת העתירה, וכך אציע לחברתי ולחברי לעשות.
הנשיאה (בדימ') מ' נאור:
אני מצטרפת בהסכמה למסקנה אליה הגיע חברי המשנה לנשיאה ח' מלצר.
מכל מקום, בין אם ייתכנו שתי פרשנויות אפשריות מבחינה לשונית ובין אם לאו הרי שנכונה בעיניי הפרשנות שהתקבלה על ידי חברי בסופו של דבר בעניין זה. אף לטעמי לסכסוך האזרחי לגבי נכס המקרקעין בו התגוררו העותרים לא צריכה להיות משמעות לענייננו.
