מעמדו החוקי של נהג מונית שכיר

דיון והכרעה – סעיף 6 לחוק קובע – "שאלת סיווגו של נהג מונית כעובד שכיר או כעובד עצמאי, מוכרעים בהתאם לתנאים שנקבעו בצו הביטוח הלאומי (סווג מבוטחים וקביעת מעבידים) התשל"ב – 1972". סעיף 3 לצוו קובע – "מבוטח העוסק בסוג עבודה כמפורט בטור א' בתוספת השניה, והנתון בתנאי עבודה מיוחדים כמפורט לצדו בטור ב', ייחשב לענין החוק כעובד עצמאי, ובילבד שמתקיימים לגביו תנאי ההגדרה של עובד עצמאי בסעיף 1 לחוק". התוספת השנייה בצו מתייחסת לנהג מונית וקובעת כי זה ייחשב עצמאי "בכל תנאי העסקה, ובילבד שגמול העבודה אינו משתלם על בסיס של יחידת זמן". סעיף 1 לחוק קובע – "עובד עצמאי", לענין שנת מס פלונית או חלק ממנה - מי שעסק באותה תקופה במשלח ידו שלא כעובד (להלן - משלח יד), והתקיים בו אחד מאלה: (1) הוא עסק במשלח ידו, לפחות עשרים שעות בשבוע בממוצע; (2) הכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום השווה ל- 50% מהשכר הממוצע; (3) הוא עסק במשלח ידו לפחות שתים עשרה שעות בשבוע בממוצע והכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום כאמור בלוח א';".

מכל מקום ברור בעליל שלא הייתה כוונה בסעיפים אלה של חוק הביטוח הלאומי לגרוע ממעמדם של אלה שעל-פי הקריטריונים של משפט העבודה מסווגים ממילא כ"עובדים".

...

לפיכך, הננו קובעים כי בתקופה הרלוונטית התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע למעסיקו – מר אסולין ומכאן שהתובע היה מבוטח בביטוח אבטלה בתקופה זו. סוף דבר – התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות בסך 500 ש"ח וסך נוסף של 2,200 ש"ח כשכר טרחת עורך דין שישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

מכל מקום, במשך כל תקופת ההיתקשרות הופקו לו תלושי שכר מדי חודש בחודשו, ואף שולמו ונוכו ממנו כל התשלומים כנדרש לגבי עובד שכיר, היתנהלות שאינה עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעים להיותו נהג מונית עצמאי.

מר מראלי הבהיר כי יש לנתבעת אינטרס שהמונית לא תהא מושבתת (ראה עדותו: בעמ' 20 לפרוטוקול ש' 20-28), והדבר מובן מאליו, שכן מונית "עומדת" היא הפסד כספי לבעל המונית ועל כן ברי הצורך בפקוח על מידת התפוקה של הנהגים, הוא אינטרס של בעל המונית, ואמנם לעניין זה העיד מר מראלי שנהג שמתבטל בעת שהמונית ברשותו, מוחלף בנהג אחר (ראה עדותו: בעמ' 21 לפרוטוקול ש' 20-24).

באשר למיוחד למערכת יחסי העבודה, נשוא דיוננו - הרי שבדונו בסוגיית הרמת מסך במסגרת יחסי עבודה, איבחן בית הדין הארצי לעבודה בין מעמדם של כלל הבאים במגע עם החברה, לבין עובדיה, וקבע כי מבין מגוון המתקשרים עם החברה, יש לעובדים בה מעמד מיוחד, וכי מעמדו המיוחד של העובד כמתקשר עם החברה יוצר רמת אחריות מיוחדת ומוגברת של החברה כלפיו שמקורה בחובת תום הלב המוטלת על החברה במסגרת היחסים החוזיים עם העובד.

מסקנה זו אף עולה בקנה אחד עם תכליתו של חוק פצויי פיטורים בכלל ותכליתו של סעיף 11(ה) לחוק, בפרט.

...

סוף דבר אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שאנו קובעים כי בין התובע לבין הנתבע התקיימו יחסי עובד ומעביד מיום 12.5.91 ועד ליום 30.12.99 ובין התובע לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד ומעביד מיום 1.1.2000 ועד לסוף תקופת עבודתו, ביום 4.2.11.

עתירת התובע להרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת כלפי הנתבע - נדחית.

כפועל יוצא מן האמור לעיל, תביעת התובע כלפי הנתבע - נדחית, ואילו תביעתו כלפי הנתבעת מתקבלת באופן חלקי, ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך - 60,514 ₪.

הנתבע אשר בתקופה הרלוואנטית עבד כנהג מונית שכיר, הכיר את התובע והיה מודע לקשריו האישיים, למוניטין שלו בתחום ולהיקף העבודה שהיה מקבל מבתי מלון.

כשנודע לתובע על מעשיו של הנתבע, הוא פנה אליו מיד, ביקש הסברים על הנעשה בשותפות ובקש עידכון מלא על הפעילות העסקית של השותפות ומעמדה החוקי.

התובע טוען שההסכם נחתם במטרה להפעיל שירות הסעות של נהגי מוניות, ואילו הנתבע טוען שהתובע החתים אותו על ההסכם כדי להוציא ממנו כספים.

...

הנתבע העיד בהקשר זה כי בסופו של דבר העסק לא הוקם, הוא המשיך לעבוד כשכיר ולא קיבל כספים נוספים כלשהם מהשותפות (עמ' 35 ש' 33-9).

לאור כל האמור לעיל, יש לדחות גם את התביעה לפיצוי התובע בסך של 30,000 ₪ על "נזקיו, עוגמת נפש, כאב וסבל שנגרמו לו כתוצאה ממעשיו של הנתבע...". על כן, ומשנקבע כי התובע לא הוכיח גם את התביעה להשבת סך של 70,000 ₪ כמפורט לעיל, התביעה נדחית במלואה.

התובע ישלם לנתבע סך של 8,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

העובדות הצריכות לעניין התובע יליד 1967, עבד בתקופה הרלוואנטית לתביעה כנהג מונית שכיר בחברה נאור שי השקעות בע"מ המנוהלת ע"י מר נאור שי (להלן – נאור).

] [19: ס. 6 לסיכומי הנתבע ] הנתבע הפנה אל הסתירות של התובע בין העדות שמסר בזמן החקירה במוסד לביטוח לאומי לבין עדותו במסגרת הליך זה.[footnoteRef:20] לדוגמה, במעמד העדות הן ביחס לעובדה כי לא ייחס חשיבות למצבו הרפואי, החמרה במצבו הרפואי ואף תחושת נימול ברגליים[footnoteRef:21] לעומת היתנהלות קודמת של התובע בכל הקשור למצבו הרפואי עת פנה לקבלת טפול במצבים קלים יותר כעולה מתיקו הרפואי[footnoteRef:22].

...

לסיכום, גם מעיון במסמכים הרפואיים לא מצאנו כי הם מהווים תימוכין לטענות התובע בדבר התרחשות התאונה אשר יש להניח כי נרשמו בהתאם לדבריו, בחלוף למעלה מחצי שנה.

לאור המקובץ מצאנו כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי ארע לו אירוע תאונתי ועל כן הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את תביעתו.

סוף דבר – התביעה נדחית.

הנתבע טוען כי כעולה מההודעה שמסר התובע לחוקר הנתבע ומ'שאלון המעמד' אותו מילא, לא עבד כשכיר, שכן שולם לו שכר של 4,000 ₪ במזומן כאשר אין כל אסמכתא לכך, לא שולמו לו תנאים סוצאליים ומרישומי הנתבע עולה כי המוניות בהן נהג היו בבעלותו.

...

אשר על כן, לא סברתי כי המסמכים שהגיש התובע סותרים את המסקנה אליה הגעתי לעיל, לפיה עבודתו לא חרגה מגדר "עזרה משפחתית" כאמור.

ממכלול הראיות שהונחו בפני ובכלל זה עדות התובע, כפי שפורטו לעיל, לא שוכנעתי כי התקיימו יחסי עבודה בין התובע לאמו או כי התובע ביצע עבודה סדירה, שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי אחר.

סוף דבר ממכלול הנימוקים שפורטו עד כה עולה המסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח קיומם של יחסי עבודה בינו לבין אמו או כי דובר בעבודה סדירה, שאילולא ביצע אותה הוא הייתה נעשית בידי עובד, כלשון סעיף 1 לחוק.