מעמד תושבות - מרכז חיים

סבורני, כי מסקנת הועדה מעוררת קשיים, שכן משרד הפנים, כמו-גם ועדת ההשגה, כלל לא בחנו את טיעוני העותרת לגופם בבקשתה להשבת מעמד התושבות, ובעיקר אלו הנוגעים להעתקת מרכז חייה לישראל ולמֵרב זיקותיה לארץ, והאסמכתאות שהציגה בעיניין זה. הועדה לא בחנה את טענות העותרת בדבר "השתקעות" בישראל, והיה מקום שמשרד הפנים ידון בהן בשלב ראשון, במסגרת הבקשה להשבת מעמד התושבות, בטרם יפנה אותה להגשת בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומנטאריים.

...

סבורני, כי מסקנת הוועדה מעוררת קשיים, שכן משרד הפנים, כמו-גם ועדת ההשגה, כלל לא בחנו את טיעוני העותרת לגופם בבקשתה להשבת מעמד התושבות, ובעיקר אלו הנוגעים להעתקת מרכז חייה לישראל ולמֵרב זיקותיה לארץ, והאסמכתאות שהציגה בעניין זה. הוועדה לא בחנה את טענות העותרת בדבר "השתקעות" בישראל, והיה מקום שמשרד הפנים ידון בהן בשלב ראשון, במסגרת הבקשה להשבת מעמד התושבות, בטרם יפנה אותה להגשת בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים.

לאור מכלול הנסיבות, ובהתחשב מחד גיסא – בהחלטת משרד הפנים לדחות את הבקשה להשבת מעמד התושבות ללא כל התייחסות לנימוקי הבקשה ובקשיים שבנימוקי ועדת ההשגה לזרים לדחיית ההשגה, ומאידך גיסא – בנטל הרובץ על שכמה של העותרת בבקשתה להשבת התושבות לאחר השנים הרבות שבהן התגוררה בארצות-הברית, סבורני כי יש לקבל את העתירה, באופן שיינתן לעותרת מעמד זמני לתקופה קצובה, בכדי לאפשר למשרד הפנים להמשיך ולבחון את זיקתה לישראל בתקופה זו, כפי שנהג בית-משפט זה בשורה של פסקי-דין בנסיבות דומות (בין-השאר פסק-דינו של כב' השופט מ' סובל בעת"מ 1633/09, לעיל; פסק-דינה של כב' השופטת נ' בן אור בעת"מ 20173-05-10, לעיל; פסק-דינו של כב' השופט י' מרזל בעת"מ 54228-01-11, לעיל; ופסק-הדין שניתן על-ידִי בעת"מ (י-ם) 27801-01-11 בעניין חוסין, לעיל).

התוצאה על-יסוד האמור לעיל, מתקבלת העתירה, במובן זה שעל משרד הפנים לאפשר לעותרת להוסיף לשהות בישראל במהלך השנתיים הבאות, במעמד זמני, שסוגו ייקבע על-ידי המשרד.

בעקבות הודעת המדינה לבג"צ (בג"צ 48/89 עיסא נ' מנהלת הלישכה האזורית למינהל האוכלוסין, פ"ד מג(4) 573), הוגמשה פרשנות תקנה 12, ונקבע בנהלים כי ילד יקבל את מעמד הורהו, תושב הקבע, בכפוף להוכחת מרכז חיים בישראל.

...

ביום 22.10.18 הודיע ב"כ המשיב, כי "לאחר בירור שנערך עם המשיב, באמצעות לשכת מזרח ירושלים, הובהר, כי התיק המצוי בידי המשיב הנו תיק סרוק, ואין אפשרות לערוך חיפוש בתיק הפיזי". כמו-כן צוין, כי "בתיק הסרוק לא נמצאו המסמכים המבוקשים". על-רקע האמור חזרה המשיבה על טענותיה, כי על בסיס המסמכים המצויים בתיק המשיבה, שעה שהמערערים לא המציאו מסמכים אחרים, יש לדחות את הערעור.

על-רקע האמור, ונוכח הראיות המינהליות האמורות שהוצגו לבית-הדין, אין עילה להתערב במסקנתו של בית-הדין שלפיה הבקשה ששלחה המערערת בחודש פברואר 2009 בדואר רשום, הייתה בקשה לקבלת מעמד בן הזוג במסגרת איחוד משפחות, ולא בקשה לרישום ילדים כנטען על-ידה.

התוצאה על-יסוד האמור לעיל, הערעור נדחה.

או אז פנתה למוסד, ביום 16.1.2022, באמצעות המוקד להגנת הפרט, בדרישה שיבהיר מהו הבסיס העובדתי להחלטה על שלילת תושבות המשפחה ומדוע לא קוים הליך שימוע טרם ביטול המעמד.

במטרה לייתר פניה לבית הדין ביקשה לראות במכתבה משום השגה על ההחלטה מיום 18.5.2021, וצרפה אליו טופס דין וחשבון רב שנתי, מסמכים המעידים על מרכז חיים בירושלים ועוד.

...

על החלטתי מיום 28.2.2022 השיב המוסד ש"כאשר הנתבע מחליט לחזור בו מהחלטתו נשוא תיק זה, אין הוא מחויב להסביר את העדנים לאותה החלטה" (סעיף 4 להודעה מיום 15.3.2022).

אוסיף כי מקום בו לא ניתן הסבר כלשהו לשינוי ההחלטה אין מנוס מקבלת הטענה שמלכתחילה לא היה מקום לשלול מהתובעת או תושבותה.

במצב דברים חריג זה נראה שאין מנוס מלהזכיר שהחלטות בית הדין אינן בבחינת המלצה בלתי מחיבת.

המשיב מפנה למקרים נוספים בהם נקבע כי תושבי האיזור לא עמדו בתנאי החלטת הממשלה, אף שהם שהו בירושלים שנים רבות (בהפנותו לבג"ץ 81/09 רדאידה נ' מנהלת קו התפר (21.9.2011) (להלן: עניין רדאידה); עע"מ 83/14 תאיה נ' שר הפנים (23.3.2015) (להלן: עניין תאיה)); וכן למקרים בהם עתרו תושבי האיזור בבקשה להענקת מעמד של תושבי קבע בנימוק כי מרכז חייהם בירושלים, ונדחו (בהפנותו לבג"ץ 4198/01 עבידאת נ' שר הפנים (28.5.2003); עע"מ 10811/04‏ סורחי נ' משרד הפנים, פ''ד נט(6) 411 (2005)).

...

המערערים טוענים כי בחינה של כלל הנתונים בענייניהם מוליכה למסקנה כי הם לא חדלו להתגורר בירושלים במהלך שהותם בארצות הברית, שכן הם התגוררו בארצות הברית באופן ארעי בלבד.

לגישתו של המשיב, בשל תקופת היעדרות דומה בעניין המערערים, יש להגיע למסקנה דומה בדבר אי קיום תנאי הרציפות.

בהינתן תכלית זו, ובהינתן העובדה כי השלכות הרוחב בהקשר זה הינן מצומצמות ביותר ותחומות באופן סופי כמפורט בחוות-דעתו של חברי, מקובלת עליי עמדתו כי יש לבחון את תנאי הרציפות הקבוע בהחלטת הממשלה בכל מקרה על רקע מכלול הנסיבות האופפות אותו וזאת על פי מבחנים אובייקטיביים וסובייקטיביים כאחד.

עוד מקובלת עליי עמדת חברי כי בחינת מכלול הנסיבות הנוגעות למערערים שבפנינו על פי אמות-מידה אלה, מוליכה אל המסקנה כי אין לדחות את בקשתם לקבלת היתרי שהייה מכוח החלטת הממשלה בשל אי-התקיימות תנאי הרציפות.