מעמד צו הורות פסיקתי לאחר סיום קשר הזוגיות

עוד טוענים המשיבים כי גם אם קיימת אי נוחות מסוימת בהליך של בקשת צו הורות פסיקתי – לא ניתן להסיק מכך על חוסר חוקיות, או חוסר סבירות של ההליך הנ"ל. ביחס לטענת העותרות לפגיעה בטובת הילד בשל "פיצול סטאטוס" בתקופת הביניים שעד לאישור צו ההורות – לטענת המשיבים נוכח העובדה שצו ההורות הפסיקתי הוא שמכונן את ההורות, דוקא רישום ילד על סמך הודעה בלבד, בהעדר קשר ביולוגי, או צו הורות מכונן – הוא שעלול ליצור "פיצול סטאטוס", שכן הרישום (שמעיד על הורות) לא ישקף את המציאות (של העדר קשר ביולוגי בין אחת האמהות לילד).

במישור הדין – לטענת העותרות בעיניין פלוני דובר על הליך לקבלת צו הורות פסיקתי, אותו נדרשים לבצע, על פי הפרקטיקה, כלל ההורים לאחר הליך פונדקאיות בחו"ל – זוגות הטרוסקסואלים וזוגות מאותו מין כאחד.

בתוך כך, קבלת צו הורות פסיקתי מותנית במספר תנאים: לבנות הזוג מלאו 21 שנים; בנות הזוג הן תושבות ישראל; בנות הזוג נימצאות בזוגיות במשך 18 חודשים לפחות לפני שערכו "הסכם הורות"; "הסכם ההורות" נערך טרם ביצוע הליכי ההפריה; לא חלפו 90 ימים מיום הלידה ועד יום הגשת הבקשה והבקשה נתמכת בתצהיר שלפיו בת הזוג לא הורשעה בעבירת אלימות או מין, שמפאת חומרתה או נסיבותיה קיים חשש לפגיעה משמעותית בטובת הילד שייוולד.

אשר לנשים במעמדה של עותרת 2 – קרי, בנות זוג של האם היולדת (בעניינינו, עותרת 1 שנעזרה בתרומת זרע, ונשאה את ההריון עד סיומו המוצלח), שאין להן זיקה גנטית או פיזיולוגית עצמאית ליילוד – התמונה שונה: על פי מדיניות המשיבים, רשומן יתבצע רק על יסוד "תעודה ציבורית", בדמות צו אימוץ או צו הורות פסיקתי, ואין די בהודעת לידה או בהצהרה משותפת של בנות הזוג.

...

אולם, בנקודת הזמן הנוכחית – כאשר מוסד צו ההורות הפסיקתי עודנו בהליכי בירור וגיבוש, והמחוקק טרם נדרש לנושא – אין לאפשר הכרה "אוטומטית" בהורות בן או בת זוג של נתרמת.

יתרה מכך, בניגוד לסוגיה הכללית של הורות מכוח זיקה לזיקה, העניין של תרומת זרע הוסדר בצורה מקיפה בחוזר המנכ"ל – שטענות לגבי מעמדו נדחו בבג"ץ 4645/18 פלונית נ' הבריאות (13.2.2019), תוך שנקבע כי הגם שיש להעדיף הסדרה של סוגיה רגישה זו בחקיקה ראשית: "אין זו העת המתאימה לקבוע כי ההסדרים הרלוונטיים בטלים. קביעה כזו משמעותה יצירת תוהו ובוהו בנושא רגיש מאין כמוהו. ההסדרה המשפטית בתחום הפוריות והטכנולוגיה מצריכה התמודדות עם שיקולים אתיים, מוסריים, סוציולוגים, פסיכולוגיים ושיקולים מורכבים אחרים. הסדרה כזו דורשת מלאכת מחשבת מוקפדת וקוהרנטית, והותרת חלל ריק, שמשמעו שטח הפקר בתחום, עלולה להוביל ליצירה של כללים שהשלכותיהם אינן רצויות ולא ניתן לתקנן בדיעבד. בפרט, תוצאה שקובעת כי ההסדרים בטלים עלולה להוביל מצד אחד לפגיעה ישירה וחמורה בטובתם של קטינים שנולדו ושטרם נולדו; ומצד שני לפגיעה בזכות להורות על-ידי מניעת שימוש בטכנולוגיה שכיום מתאפשרת על-פי ההסדר הקיים. לכך אין מקום" (פסקה 8 לחוות דעתי) מן הטעמים האלה אני סבור שדין העתירה להידחות.

הוחלט לדחות את העתירה מהטעמים המפורטים בחוות הדעת של שופטי ההרכב, ולהורות כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה ח' מלצר.

דא עקא, ככל ויבוטל צו ההורות, הרי שלא לאם ב' ולא לקטין יהיה מעמד בהגשת תביעה לחידוש הקשר, ובכך יסתם הגולל על חידוש הקשר בין אם ב' לקטין, מהלך שלא יכול להיות חולק כי הוא לטובת הקטין, שהרי טובת הקטין היא לעולם בקיום קשר עם שני הוריו (כל עוד אינם פוגעניים כלפיו).

ביום 09.05.2018 , לאחר הולדת הקטין, הוגשה עמדת ב"כ היועמ"ש, ולפיה אין מניעה מלתן את הצוו המבוקש, וביום 28.05.2018 נחתם צו הורות פסיקתי מוסכם, שבמסגרתו הוחלו לגבי אם ב' כל הזכויות והחובות והסמכויות בין הורה לילדו, בהתאם לכל דין, תוך שצוין בצו, כמקובל, כי הוא אינו מנתק את קשר ההורות בין אם א', האם הביולוגית, לקטין.

איננו יכולים לסיים את עבודתנו מבלי להתייחס למצבים בהם עולות בקשות לביטול צו הורות פסיקתי.

הכרה בהורות לאחר ביצוע הליך אימוץ לפי חוק האימוץ; הכרה בהורות מתוקף "זיקה לזיקה" – הורות שמוכרת מתוקף קשר של זוגיות המבקש את הצוו, עובר להריון וללידה, עם ההורה בעל הזיקה הגנטית לילוד.

...

סיכום, הערות נוספות והנחיות סיכומו של דבר, המתווה שלפיו יש לבחון את התביעה לביטול צו ההורות הפסיקתי הוא זה הקבוע בסע' 19 לחוק האימוץ, שכולל שלושה תנאים מצטברים.

כך למשל, בתיק אמ"ץ (משפחה נצרת) 5/16 פלוני נ' פלמונית (נבו 02.05.2018 ) נעתר בית המשפט לבקשה לביטול צו אימוץ שהוגשה על ידי הילדים המאומצים שהיו בגירים בעת הגשת ההליך, בנסיבות שבהן צו האימוץ ניתן ביחס למבקשים כ 15- שנים לפני הגשת התביעה, ובנסיבות של הזנחה והפקרה מצד ההורים המאמצים והעברת הילדים לרשויות הרווחה.

המקרה דנן אינו בגדר המקרים החריגים בהחלט, שבהם יעתר בית המשפט לבקשה לביטול צו אימוץ, ולא מצאתי כי מתקיים בענייננו איזה מהתנאים שך סעיף 19 לחוק האימוץ, ומכל שכן שלושתם גם יחד, והתוצאה היא כי דין התביעה להידחות.

מעמדם המשפטי כהורים, קיבלו בני הזוג בהסתמך על פסק דין שניתן לאחר קבלת תוצאותיה של בדיקת ריקמות שנערכה בארצות הברית ואשר הוכיחה את הקשר הגנטי בין הקטינה לבין אחד מהמבקשים.

כבוד השופט ש' שוחט סקר (ראו עמוד 6 לפסק דין) שורה ארוכה של פסק דין במסגרתם נקבע, כי צו ההורות הפסיקתי הוא הצהרתי ואינו מכונן הורות חדשה, והשאיר בצריך עיון את החלטתו בעיניין זה. בפסק דין זה, כבוד השופטת י' שבח קבעה כי צו הורות פסיקתי הניתן להורה חסר זיקה גנטית לילד- לעולם יהא קונסטיטוטיבי משהוא מכונן מעמד משפטי חדש שלא היה קיים קודם לכן (ראו: עמוד 18 שורות 12-13 לפסק הדין) מאידך כבוד השופט י' אטדגי מצטרף לדעתו של כבוד השופט ש' שוחט, ובחר שלא להכריע בשאלה.

היום, זוגיות של בני/ות זוג מאותו מין, לפי ההכרה החברתית והמשפטית, הנה זוגיות שמעמדה הוכר כשווה לזוגיות הטרוסקסואלית, ומשכך, ראוי לשוות להורות שהיא תולדה של זוגיות מעין זו, בנסיבות המתאימות המצדיקות מתן צו הורות שתוקפו מיום הלידה, מעמד שווה להורות "טבעית/ביולוגית" כתוצאה מזוגיות הטרוסקסואלית.

קביעה שונה גם מגדילה ללא צורך אמתי ומהותי את השונות בין ילד, שנולד לשני הורים הטרוסקסואלים, אשר יש לו שני הורים מרגע לידתו, לבין ילד שנולד לזוג חד מיני, אשר על פי המצב המשפטי, שאומץ על ידי הרוב, יש לו רק הורה אחד, עד אשר "יווצר" לו הורה מכוח צו הורות פסיקתי לעיתים חודשים ואך שנים לאחר לידתו, כתלות בסיום ההליך המשפטי".

...

משכך טענת המדינה בדבר מצב שבו יש שלושה הורים לקטין, ובשל כך לא ניתן צו הורות דינה להידחות.

סול") נקבע כי הכלל הוא שמועד תחילת חלותו של הצו צריכה להיות מרגע הינתנו, וכי ברוב המקרים המדובר בצו מכונן- קונסטיטוטיבי, ואולם בשיקול דעתו של בית המשפט, בהתקיים התנאים המתאימים, יהא להקדימו, כמובן על פי המקרה שלפניו, וכדברי בית המשפט בסעיף 23 לפסק הדין: "אנו סבורים כי מידת המתינות והזהירות היא המידה אותה עלינו לנקוט אף בכל

משכך טענת היועץ המשפטי בדבר אפליה לטובת המבקשים דינה להידחות.

בנסיבות אילו, צו ההורות הפסיקתי שניתן במקרה המונח לפניי ובדומים לו תוצאתו זהה להורות המשפטית הקנויה להורות ביולוגית, ואין היא דומה להורות שניתנת במסגרת סעיף 19 לחוק האימוץ ככזאת הניתנת לביטול! סוף דבר האינטרס הציבורי, האינטרס של הצדדים ושל הקטין הם, כי המבקש 1 יוכר כאביו של הקטין מיום לידתו – 15.12.2010 .

]המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל: שתי בקשות העירעור שלפנינו מעוררות שאלות משפטיות הקשורות במעמד צו ההורות הפסיקתי – הקובע את הורותו של אדם "מתוקף קשר זוגיות בו הוא נמצא, עובר להיריון וללידה, עם בעל או בעלת הזיקה הגנטית ליילוד" (בע"ם 3518/18 ב"כ היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, פסקות 7 ו-9-10 לחוות דעתי (3.2.2020); להלן: עניין פלוני) – כאשר קשר הזוגיות שמכוחו ניתן, הגיע לקיצו.

לאחר שהתגלעו ביניהם מחלוקות ביחס לקטינה, הגיש המשיב לבית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב-יפו תביעות למשמורת משותפת (תלה"ם 39785-06-17) ולאפוטרופסות (תלה"ם 29825-06-17) על הקטינה – וביום 15.11.2017 הוסיף ובקש כי יינתן לזכותו צו הורות פסיקתי לגביה (תלה"ם 35634-11-17).

לעומת זאת, יש לשאלות המשפטיות העוסקות בהשלכות סיום הקשר הזוגי על מעמדו ההורי של בן הזוג לשעבר השלכות החורגות מעניינם של הצדדים להליך.

דעתי לעניין זה כדעת השופט ש' שוחט בפסק הדין קמא, קביעה כפי שהמבקשים טוענים לה משמעותה "[ו]פגיעה בקהילה שלמה שאליה משתייכים זוגות בני אותו המין, שצו זה הוא בבחינת התרופה היחידה להקמת תא משפחתי שלם במציאות הקיימת במדינת ישראל". דוקא כיום, כאשר רבים הם הזוגות הבונים לעצמם מסגרת משפחתית דומה, ולאחר שהוכרה הורות פסיקתית המקנה יציבות למסגרת משפחתית זו, טעונם של המבקש והמבקשת מאיים לערער מעמד זה, ולכונן מעין "הורות על תנאי" אשר מעמדה נחות במידה ניכרת ממעמדה המשפטי של הורות טבעית.

...

לטעמו, הבקשה מופנית כלפי הכרעה הנטועה "בנסיבות המקרה הפרטני ובקביעות עובדתיות" – וגם אם תינתן רשות ערעור, יש לדחות את הערעור לגופו משום "שטענות המבקשת אינן מתיישבות עם ההלכה הפסוקה בעניין צווי הורות פסיקתיים"; עם חוק האימוץ, "ממנו שואב צו ההורות הפסיקתי את השראתו"; ועם המלצות הצוות המקצועי לבחינת התנאים לצו הורות פסיקתי (להלן: הצוות המקצועי).

מעמדו של ההורה מכוח צו ההורות הפסיקתי – אינו עומד אפוא על הפרק; וסכסוך חריף באופן שבו מעמדו ההורי של אחד מבני הזוג מועמד בסימן שאלה – אין לאפשר.

סיכומו של דבר, אני מצרף למסקנה בדבר דחיית הערעורים.

אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל כי דין שתי הבקשות שנדונו כערעור להידחות.

הערות נוספות בטרם סיום בדיון שהתקיים לפני ביום 31.3.24 הבהירה ב"כ המשיבה כי במקרה דנן, שעה שההליך המדורג לרכישת מעמד קבע בישראל על ידי המבקשת 2 הוא בתחילתו, והוא צפוי להתארך כ:4 - 7 שנים, המדינה אינה יכולה להסיר את היתנגדותה למתן צו הורות פסיקתי, וכי בידה יהיה לחזור ולשקול עמדתה בחלוף רוב התקופה, כפי שארע בפרשת ק.ל.מ לעת שהגיעה לשולחנו של בית המשפט העליון (עמ' 1).

אם כן, לא נמצא נימוק הקשור באנטרס הצבורי שיש בו כדי לגבור על שיקולים משמעותיים ביותר שנוגעים לטובת הקטינה, שמטים את הכף בעניינינו לטובת מתן צו הורות פסיקתי כבר בשלב זה, בלא המתנה שנים ארוכות להסדרת מעמד הקבע של המבקשת 2 או השלמת רוב התהליך.

סיכום סיכומו של דבר, בנסיבות המקרה דנן, שעה שהמבקשת 1, האם הגנטית, היא אזרחית ישראלית, והקטינה ממילא ישראלית, ושעה שהמבקשת 2, מבקשת הצוו, גרה ועובדת בישראל זה כ-4 שנים, והשתיים מנהלות חיי זוגיות ומשפחה ומשק בית משותף זה כ-3.5 שנים, ומגדלות ומטפלות ביחד בקטינה מאז לידתה, ועל רקע מכלול השיקולים שפורטו לעיל, שבמרכזם השיקול של טובת הקטינה, וכן לנוכח פסק דינו המנחה של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בפרשת ק.ל.מ, אני רואה להעתר לבקשה.

...

המדינה טוענת לפיכך, כי יש לדחות את הבקשה, אך מציינת כי אין בכך כדי למנוע הגשת בקשה חדשה בעתיד לצו הורות פסיקתי ככל ויחול שינוי נסיבות בסוגיית המעמד.

אני סבור שיש לאבחן בין חוק האימוץ וחוק הפונדקאות לבין מקרה דנן, בכל הנוגע לרציונל של דרישת התושבות.

לפיכך, אני סבור שההקש לחוק האימוץ ולחוק הפונדקאות בכל הנוגע לדרישת התושבות אינו במקומו.

אני סבור שניתן לאבחן את מקרה דנן מפס"ד היועמ"ש ומפס"ד פלוני.

בהקשר לכך, מציין כב' השופט נועם סולברג בפסק דינו את ההערה הבאה, שאליה מפנה המדינה: "הנה כי כן, עמדת כלל גורמי הממשלה כיום היא כי קיים כלל ברור ומפורש, שאינו מאפשר מתן צו הורות פסיקתי לכל באי-עולם, אך לצד זאת, קיימים גם חריגים ספציפיים, המתייחסים למקרים מתוחמים בלבד, שעשויים לאפשר אחרת. הווי אומר, על המבקש צו הורות פסיקתי לעמוד ב'דרישת התושבות', בדומה לזו הקיימת בחוק האימוץ ובחוק הפונדקאות. דרישה זו כוללת שני היבטים מצטברים: תושבות מהותית – על המבקש להיות אזרח או תושב קבע בישראל; תושבות מעשית – על המבקש להוכיח כי שהה בישראל במשך 3 מתוך 5 השנים שקדמו להגשת הבקשה, או במהלך 12 מתוך 18 החודשים שקדמו להגשת הבקשה. החריגים שתוארו בהודעת המדינה אמנם אינם טעונים הכרעה בנסיבות העניין, אך ברור כי אלה חריגים בלבד, שהיקפם מוגבל. דא עקא, מדברי חברתי יכול להשתמע כי היקפם של החריגים איננו מוגבל, והוא עתיד להתברר במקרים המתאימים בעתיד. מכך, מבקש אני להסתייג". אני מצטרף אפוא לדעת חברתי, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, בכפוף לאמור לעיל" (פסקה 5 לפסק דינו).

סיכום סיכומו של דבר, בנסיבות המקרה דנן, שעה שהמבקשת 1, האם הגנטית, היא אזרחית ישראלית, והקטינה ממילא ישראלית, ושעה שהמבקשת 2, מבקשת הצו, גרה ועובדת בישראל זה כ-4 שנים, והשתיים מנהלות חיי זוגיות ומשפחה ומשק בית משותף זה כ-3.5 שנים, ומגדלות ומטפלות ביחד בקטינה מאז לידתה, ועל רקע מכלול השיקולים שפורטו לעיל, שבמרכזם השיקול של טובת הקטינה, וכן לנוכח פסק דינו המנחה של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בפרשת ק.ל.מ, אני רואה להיעתר לבקשה.

אני קובעת כי חלות בין המבקשת 2 לקטינה כל החובות, הזכויות והסמכויות אשר קיימות בדין בין הורה לילדו, והכל בלי לפגוע במעמדה של המבקשת 1 כאם הקטינה.