מעמד עובדת בתביעת דמי לידה ואבטלה בהקשר של עבודה אצל אב עו"ד

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע ב"ל 14088-07-20 11 אפריל 2022 לפני: כב' השופט יוסף יוספי התובעת: יעל סטדין מרסל ע"י ב"כ: עו"ד לירון קמפו הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד קונביסר פסק דין

בפועל, המנוח היה נמצא בביתה של התובעת ולהיפך, כולל ימי שבת, חגים וימי הולדת שחגגו יחד עם ילדיהם, למעט בימים בהם המנוח שתה אלכוהול.

גם בטופס לתביעת דמי אבטלה ציינה התובעת כי היא גרושה.

ובמילותיה שלה בעדותה: "לא רציתי לחזור אליו, רציתי לטפל בו ולתת לו הכל, היתה שם הרבה אהבה למרות שהתגרשנו". בהקשר זה נפנה אל דבריה של התובעת, לפיהם עובר לגילוי המחלה בחודש 12/19 נימצאו אצל התובע ממצאים שונים שאינם כשורה, ואלה יוחסו להתמודדותו עם הגירושים.

העדה נישאלה והשיבה כדלקמן: "את באה בסופי שבוע לאן את מגיעה? לאימא ולאבא. אני גם אצל אבא ואני גם אצל אימא"..

וכפי שתיארה התובעת במילותיה: "חמלה ואהבה כי ראיתי שאם לא אדאג לו הוא לא ידאג לעצמו, לקחתי אותו לרופא מישפחה אחר, הוא אמר שיש לעשות CT כבד ומאז נכנסתי לתמונה שוב באפריל, רציתי לשחרר וזה לא קרה. ביולי התנתקתי ממש אבל זה לא קרה, הרגשתי בכל זאת מחוברת. זה החזיק חודש". מכל האמור לעיל עולה, כי לא הוכח מעמד של ידועים בציבור לאחר הגירושים.

...

לסיכום, טען הנתבע כי יש לדחות את התובענה.

מסקנה זו נתמכת בעובדה שכל אחד מבני הזוג עבר לגור בנפרד, וכמו כן, החלה הפרדה כלכלית ביניהם.

."אמא עברה לגור בבית אחר". בתשובה זו יש כדי לחזק את המסקנה לפיה דובר היה בפרידה לכל דבר, כאשר כל אחד מבני הזוג גר בדירה נפרדת, ורק לאור מצבו הרפואי עקב גילוי המחלה של התובע התגייסה התובעת לעזור למנוח עובר לפטירתו.

וכפי שתיארה התובעת במילותיה: "חמלה ואהבה כי ראיתי שאם לא אדאג לו הוא לא ידאג לעצמו, לקחתי אותו לרופא משפחה אחר, הוא אמר שיש לעשות CT כבד ומאז נכנסתי לתמונה שוב באפריל, רציתי לשחרר וזה לא קרה. ביולי התנתקתי ממש אבל זה לא קרה, הרגשתי בכל זאת מחוברת. זה החזיק חודש". מכל האמור לעיל עולה, כי לא הוכח מעמד של ידועים בציבור לאחר הגירושים.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ע 57065-03-11 22 מאי 2014 לפני: כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי – אב"ד נציג ציבור עובדים מר אברהם גולן נציג ציבור מעבידים גב' עינת ברכה התובעת סיצוק נורית ע"י ב"כ עו"ד גבי מיכאלי הנתבע קבוץ גבעת ברנר ע"י ב"כ עו"ד נעמי אשחר פסק דין

התובעת הנה אחות מוסמכת בהכשרתה משנת 1964, ובעלת תעודה מקצועית של "ניהול בתי אבות". החל משנת 1994 לערך, החלה התובעת לעבוד כאחות מוסמכת ב"בית אלמוג"- מוסד סיעודי אשר בבעלות הקבוץ ובשנת 1996 מונתה לתפקיד אחות ראשית.

התובעת טוענת במסגרת תביעתה, כי יש לראות בהפסקת עבודתה כפיטורים ועותרת לתשלום פצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין הפליה מחמת גיל ופצוי בגין עגמת נפש, זאת על רקע קיומם של יחסי עובד-מעביד, בינה ובין הקבוץ.

על מנת לקיים את צורת החיים המיוחדת הזו, חב חבר הקבוץ מכוח חברותו בקבוץ לעבוד ולתרום מכוחו לקבוץ, באופן שאין להפריד בין החברות בקבוץ לעבודה בו. לאור איבחנה זו, עצם עבודת חבר הקבוץ מתוקף חברותו בקבוץ אינה מקנה לו מעמד של "עובד" בקבוץ כמקום עבודה אצל מעסיק על פי משפט העבודה.

" באותה פסיקה גם מצאנו דיעה כי המבחן העקרי שיש לבחון במקרים של עבודת חבר קבוץ במפעל הקבוץ הוא: האם העבודה בוצעה במסגרת שיבוץ בעבודתו הרגילה של העובד כחבר קבוץ, או האם עבודתו במפעל נעשתה על פי חוזה עבודה בינו לבין הגורם החצוני (ר' גם את שנפסק בע"ע 1393/04 ליז בלרנו – מלכיה אגודה שיתופית בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 6.11.05; ע"ע 1530/04חנה רייק גולדשמידט – קבוץ איילון אגודה שיתופית חקלאית( בע"מ, מיום 20.12.05 בפסק דין חשוב נוסף שעסק בסוגיה- עב"ל 441/08 המוסד לביטוח לאומי – אסתר פרגר ויניאר (מיום 12.6.13) ; להלן: "עניין פרגר") דן בית הדין הארצי בשאלה האם המערערת היתה "עובדת" של הקבוץ בו היתה חברה וזאת בהקשר של זכאות לדמי אבטלה.

...

אולם לא מצאנו כי יש לקבל טענותיה אלה גם לאחר שהקיבוץ עבר תהליך לכוון ההפרטה שכל שהשתנה בו הוא מתן תקציב דיפרנציאלי לחבריו.

" באותה פסיקה גם מצאנו דעה כי המבחן העיקרי שיש לבחון במקרים של עבודת חבר קיבוץ במפעל הקיבוץ הוא: האם העבודה בוצעה במסגרת שיבוץ בעבודתו הרגילה של העובד כחבר קיבוץ, או האם עבודתו במפעל נעשתה על פי חוזה עבודה בינו לבין הגורם החיצוני (ר' גם את שנפסק בע"ע 1393/04 ליז בלרנו – מלכיה אגודה שיתופית בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 6.11.05; ע"ע 1530/04חנה רייק גולדשמידט – קיבוץ איילון אגודה שיתופית חקלאית( בע"מ, מיום 20.12.05 בפסק דין חשוב נוסף שעסק בסוגיה- עב"ל 441/08 המוסד לביטוח לאומי – אסתר פרגר ויניאר (מיום 12.6.13) ; להלן: "עניין פרגר") דן בית הדין הארצי בשאלה האם המערערת היתה "עובדת" של הקיבוץ בו היתה חברה וזאת בהקשר של זכאות לדמי אבטלה.

סוף דבר- אנו פוסקים כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הקיבוץ, וממילא לבית הדין לעבודה אין את הסמכות לדון.

התובעת האמינה בתום לב כי יכול שנותרו "יחסי עבודה" בינה לבין הנתבעת, ולפיכך לא מצאנו לחייבה בהוצאות התובענה הנוכחית, חרף דחייתה.