מעמד עובד וזכויות כספיות במשפט העבודה

נוכח המסקנה אליה הגעתי, שלפיה במקרה הנידון הן לפי הגישה ההרתעתית והן לפי הגישה החישובית אילן אינו זכאי לזכויות הכספיות כעובד (פצויי פיטורים (מכוח החוק) חופשה, והבראה), איני מוצאת מקום להרחיב מעבר לכך על הטעמים להעדפת הגישה ההרתעתית על פני הגישה החישובית, ולעניין זה אפנה לאמור בהרחבה בחוות דעתי בעיניין ענת עמיר (סעיפים 28 עד 49 לחוות דעתי; לבקורת נוספת על הגישה החישובית נוכח פגיעתה בעיקרון הקוגנטיות ראו דוידוב, שם, ע' 5 עד 6).יחד עם זאת, בחלוף השנים מאז ניתן פסק הדין בעיניין רופא, מקובל עליי כי יש מקום לבחון את אופן החלת הגישה ההרתעתית, גם נוכח הבקורת שנמתחה על המתוה שגובש בעיניין רופא [ראו בעיניין זה דוידוב; יובל פרוקצ'יה, "על סווגי העסקה מוטעים, הרתעה יעילה, ומעמדם הקוגנטי של דיני העבודה", (עיוני משפט מג (עתיד להתפרסם 2020)], ולשקול גיבוש מתוים חלופיים ליישום הגישה ההרתעתית למתווה שגובש בפסק דין רופא".

...

כמו כן, לאור העובדה כי תקופת ההעסקה הראשונה הסתיימה עקב מעבר התובע ליישוב חקלאי, ושהנתבעות לא סתרה טענה זו, מצאנו לקבל את דרישת התובע לתשלום פיצויי פיטורים, לפי ס' 8(2) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963.

סוף דבר- התביעה מתקבלת בחלקה , תביעת התובע להכרה בקיום יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים ביחס לתקופה הראשונה, מתקבלת.

הנתבעות ישלמו לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: בגין פיצויי פיטורים סך של 43,875 ₪.

לאחר שעיינו בבקשה לסילוק על הסף, בתגובת התובעים ובתשובת הנתבע 2, הגענו לכלל מסקנה, כדלקמן: רקע כללי התביעה דנן שהוגשה על ידי ארבעה תובעים (אב וילדיו) כנגד החברה (הנתבעת 1) וכנגד אחד מבעלי המניות והדירקטור בה[footnoteRef:1] (הנתבע 2) עניינה תביעה כספית לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת העסקה וסיומה.

אין די בטענה להפרת הוראות משפט עבודה המגן (טענות מוכחשות) על מנת להצדיק הרמת מסך.

עם זאת, בסעיף 6 לחוק החברות נקבע חריג לכלל האישיות הנפרדת, המאפשר לערכאה השיפוטית "לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה", באמצעות הרמת מסך ההיתאגדות, וזאת כאשר הוכח כי בעל המניות עושה שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה" או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ובילבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור...". בהקשר של דיני עבודה, ניתן בפסיקתנו מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי מדובר בנושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה.

בכתב התביעה מתוארת מסכת עובדתית, לפיה, הונפקו לתובעים תלושי שכר שאינם משקפים את שכרם, לא נימסרה להם הודעה על תנאי עבודה ולא שולמו זכויותיהם הסוציאליות וכן נטען למעורבותו של הנתבע 2 בניהול החברה (ובכלל זה מעורבותו בהתניית אי ביטול רישיונות העבודה שלהם לאחר פיטוריהם כנגד תשלום).

...

לאחר שעיינו בבקשה לסילוק על הסף, בתגובת התובעים ובתשובת הנתבע 2, הגענו לכלל מסקנה, כדלקמן: רקע כללי התביעה דנן שהוגשה על ידי ארבעה תובעים (אב וילדיו) כנגד החברה (הנתבעת 1) וכנגד אחד מבעלי המניות והדירקטור בה[footnoteRef:1] (הנתבע 2) עניינה תביעה כספית לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת העסקה וסיומה.

עם זאת, למען הזהירות בלבד, הגענו לכלל מסקנה כי אין למחוק על הסף את הנתבע 2 על מנת לברר טענה זו לגופה.

משכך, מטעם זה, אנו קובעים כי התביעה כנגד הנתבע 2 לא תימחק על הסף.

משכך, בשלב זה, הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

עם זאת, נוכח השלב שבו מצוי התיק אנו קובעים כי תחת הגשת תביעות נפרדות, המזכירות תפתח לכל תובע מספר תיק נפרד והם יישמעו לפני המותב בתיק זה. המזכירות מתבקשת לבדוק האם התובעים נדרשים להשלים אגרה עקב האמור ובמידה שכן – התובעים ידאגו לתשלום.

כך שייתכנו מצבים שבהם לעובדים מסוימים יהיה יתרון אל מול המעסיק הגם שאינו בהכרח "בלתי מתוחכם", בשל התלות שקיימת למעסיק בעובד זה. כך למשל: הממציא או מנהל המחקר והפיתוח בחברות הייטק וחברות עתירות טכנולוגיה שהתלות בו לעיתים קריטית, היועץ המשפטי, מנהל הכספים ומנהל משאבי אנוש בכל תאגיד וכיו"ב. יש לזכור כי ההגנות של משפט העבודה, שנקבע כי הן גוברות על חופש החוזים נעשו בשל "הצדק החוזי" – קרי, הצורך להגן על החלש, וכפי שכתב הנשיא מנחם גולדברג (מנחם גולדברג, "חופש החוזים והגבלתו בהסכם עבודה קבוצי ובחוזה עבודה אישי", המשפט, כרך ב', עמ' 177 (ינואר 1994) (להלן - גולדברג): "גישתו של המחוקק, המגבילה את החופש החוזי, מקובלת על המערכת המשפטית: והיא עולה בקנה אחד עם תפיסתנו החברתית של הגנה על החלש ועם תחושת הצדק והיושר, כגון באותם מקרים שאחד מהצדדים לחוזה נחות בכישוריו השכליים או במעמדו הכלכלי במידה כזו שקיים חשש שהוא יהיה צפוי לניצול, והמחוקק בא למסקנה, שמן הראוי ומן הצדק לפרוש את כנפי החוק עליו ולקבוע בחוק דרישות והנחות, שיש בהן כדי לתקן פגם ונחיתות אלה" (שם, בעמ' 181).

לגישתי, גם בחלוף כימעט חמישה עשורים מאז נכתבו דברים אלה לא אבד הכלח על עיקרון היסוד בדיני עבודה שלפיו הזכויות המוקנות לעובד מכוח מעמדו כעובד אינן ניתנות לויתור או להתניה, וכי שמירה על עיקרון זה, עיקרון הקוגנטיות, נידרשת למימוש תכליות משפט העבודה.

...

תוכן הנשיאה ורדה וירט-ליבנה - 3 - פתח דבר - 3 - הדיון המשפטי - 4 - הכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד – עבר, הווה, עתיד - 4 - "לאן פנינו"? - 21 - ההצדקות לדיני עבודה - 22 - עקרון הקוגנטיות - 24 - הלעולם קוגנטי? - 30 - שוק העבודה בעידן הנוכחי - "מה נשתנה"? - 30 - השלכת לגיטימיות ואותנטיות של תבנית העסקה, שאלת תום לב והסכמת הצדדים על הכרה ביחסי העבודה – עקרונות מנחים - 33 - עיצוב כללים שלאורם תיבחן הסוגיה - 46 - חשיבה מחודשת על 'חישובית', 'הרתעתית' ו'מסורתית' - 54 - ההכרעה המשפטית, עשיית צדק ומה שביניהן - 63 - סיכומם של דברים – המישור המעשי - 64 - מהכלל אל הפרט - 67 - ע"ע 15868-04-18 (גבריאל כותה – עיריית רעננה) - 67 - רקע עובדתי - 67 - טענות הצדדים ופסק דינו של בית הדין האזורי - 69 - טענות הצדדים בערעור - 72 - ע"ע 12372-04-18 (עיריית רעננה – גבריאל כותה) - 73 - טענות הצדדים בערעור - 73 - עמדת הממונה על השכר - 74 - דיון והכרעה - 77 - ע"ע 7338-10-17 (דן רבין – מדינת ישראל-משרד המשפטים) - 79 - רקע עובדתי - 79 - פסק דינו של בית הדין האזורי - 82 - טענות הצדדים בערעור - 85 - דיון והכרעה - 86 - ע''ע 34665-10-17 זאב לוי – זרעים גדרה בע"מ - 94 - רקע עובדתי - 94 - פסק דינו של בית הדין האזורי - 95 - טענות הצדדים בערעור - 96 - דיון והכרעה - 97 - אחרית דבר - 102 - השופטת סיגל דוידוב-מוטולה - 107 - סגן הנשיאה אילן איטח - 152 - השופטת לאה גליקסמן - 156 - השופט רועי פוליאק - 160 - השופטת חני אופק-גנדלר - 170 - השופט אילן סופר - 180 - נציגת ציבור (עובדים) גברת יעל רון - 189 - נציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ - 194 - סוף דבר - 198 - הנשיאה ורדה וירט-ליבנה פתח דבר לפנינו ארבעה ערעורים (ע"ע 15868-04-18, ע"ע 12372-04-18, ע''ע 34665-10-17, ע''ע 7338-10-17) שהם שלושה תיקים (גבריאל כותה – עיריית רעננה, דן רבין – מדינת ישראל, זאב לוי – זרעים גדרה בע"מ), העוסקים בשני מגזרים (הציבורי והפרטי), בהם מתעוררת שאלה משפטית אחת משותפת והיא הכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד ותוצאתה של הכרה זו. נוכח חשיבותה של הסוגיה, ובשל היותה סוגיה עקרונית ביותר בתחום דיני העבודה, נדרש בית דין זה לדיון בשאלה בהרכב מורחב של שבעה שופטים ושני נציגי ציבור בהתאם לסעיף 20(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

אם סבר המערער שעובד הוא, היה לו זמן די והותר להעלות דרישותיו בנושא זה, כפי שיש לצפות ממי שאמור לנהוג בתום-לב (דב"ע נד3-77/ רוטברג – תדיראן בע"מ [3], בעמ' 468 מול אות השוליים ד).מסקנת הדברים היא שגם אילו היה נקבע שהיו קיימים יחסי עובד-מעביד בין המערער למשיבה, דין תביעתו מושא ערעור זה להידחות בנימוק של חוסר תום-לב מובהק הגובר על דרישת הקוגנטיות.

ע''ע 34665-10-17 זאב לוי – זרעים גדרה בע"מ על דעת רוב חברי המותב: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופטת חני אופק-גנדלר ונציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון, יש לקבל את ערעורו של מר לוי בשאלת קיום יחסי עובד ומעסיק בנסיבות העסקתו.

זאת כנגד דעתם החולקת של הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, השופט רועי פוליאק, השופט אילן סופר ונציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ כי יש לדחות את הערעור ולקבוע כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין מר לוי לבין המשיבה.

עם זאת, על דעת כלל חברי המותב תוצאת הערעור היא כי מר לוי אינו זכאי לזכויות ממוניות כלשהן, וגם לא לפיצוי לא-ממוני ולכן תביעותיו הכספיות נדחות.

נוכח המסקנה אליה הגעתי, שלפיה במקרה הנידון הן לפי הגישה ההרתעתית והן לפי הגישה החישובית אילן אינו זכאי לזכויות הכספיות כעובד (פצויי פיטורים (מכוח החוק) חופשה, והבראה), איני מוצאת מקום להרחיב מעבר לכך על הטעמים להעדפת הגישה ההרתעתית על פני הגישה החישובית, ולעניין זה אפנה לאמור בהרחבה בחוות דעתי בעיניין ענת עמיר (סעיפים 28 עד 49 לחוות דעתי; לבקורת נוספת על הגישה החישובית נוכח פגיעתה בעיקרון הקוגנטיות ראו דוידוב, שם, ע' 5 עד 6).יחד עם זאת, בחלוף השנים מאז ניתן פסק הדין בעיניין רופא, מקובל עליי כי יש מקום לבחון את אופן החלת הגישה ההרתעתית, גם נוכח הבקורת שנמתחה על המתוה שגובש בעיניין רופא [ראו בעיניין זה דוידוב; יובל פרוקצ'יה, "על סווגי העסקה מוטעים, הרתעה יעילה, ומעמדם הקוגנטי של דיני העבודה", (עיוני משפט מג (עתיד להתפרסם 2020)], ולשקול גיבוש מתוים חלופיים ליישום הגישה ההרתעתית למתווה שגובש בפסק דין רופא.

...

בשקלול כלל הנסיבות, אנו קובעים כי על הנתבעת לפצות את המנוח בגין פיטורים שלא כדין בסך של 20,000 ₪.

] במקרה שלפנינו, איננו מוצאים מקום לפסיקת פיצוי לא ממוני, מהטעמים הבאים: שני הצדדים הכתיבו את מודל ההתקשרות; המנוח ידע ורצה בקיומה של מתכונת ההתקשרות שבנדון; לא שוכנענו כי הנתבעת נהגה כלפי המנוח בחוסר תום-לב במידה שיש בה כדי לחייב אותה בפיצוי, וכפי הנטען בסיכומי התביעה, חזור ושנה[footnoteRef:102]; לא שוכנענו כי הנתבעת ידעה שהיא מעסיקה את המנוח כעצמאי, למרות היותו עובד לפי מבחני הפסיקה; אצל הנתבעת אין מערכת יחסים קיבוצית; איננו סבורים כי קביעת פיצוי שכזה תרתיע את הנתבעת, ולאור תום-ליבה, כאמור לעיל.

] סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת, יורשתו לפי צוואה של המנוח, את הסכומים הבאים, כדלקמן: א. פיצויי פיטורים בסך של 31,372 ₪; ב. דמי הודעה מוקדמת בסך של 11,000 ₪; ג. דמי חופשה בסך של 4,928 ₪; ד. דמי הבראה בסך של 6,086 ₪; ה. הפרשות מעסיק (תגמולים) בסך של 20,735 ₪; ו. דמי מחלה בסך של 17,600 ₪; ז. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 20,000 ₪.

ראו והשוו: ע"ע (ארצי) 2385-02-17 אחמד אבו מוחסן – קבוץ בית הערבה (11.2.2021) (להלן: עניין אבו מוחסן) סעיפים 33 – 35 לפסק הדין; גיא מונדלק "עובדים או זרים בישראל? 'חוזה התשתית' והדפיציט הדמוקרטי" עיוני משפט כז 423 (2003); דפנה ברק-ארז "פרשנות, שויון והעצמה" ספר יורם דנציגר 503, 520 (לימור זר-גוטמן ועידו באום עורכים, 2019); הילה שמיר "גישת עבודה לסחר בבני אדם: 20 שנה למאבק הבנלאומי בסחר בבני אדם" עיוני משפט מד 377, 455 (2021).

לצד האמצעים של הטלת אחריות פלילית או הטלת עיצומים כספיים, כמו גם זכאות העובד לפצוי כספי בשל הפרת החובות הרישומיות, הכללים הראייתיים שהתגבשו בחקיקה ובפסיקה נועדו להגביר את אכיפת זכויות העובדים.

כמוסבר, פערי כוחות אלה קיימים ביתר שאת בין מעסיק לעובדים זרים כדוגמת העובדים בהליכים שלפנינו - מבקשי מקלט, השוהים בישראל ללא מעמד פורמלי, המועסקים בעבודות ניקיון בשכר שעתי נמוך, אינם זכאים לרוב מנגנוני התמיכה שמספקת המדינה, ונעדרי כרית בטחון חברתית או משפחתית.

...

לסיכום: בחלק זה של פסק הדין עמדנו על הכללים הראייתיים שלפיהם יש לבחון את טענתם העיקרית של העובדים בערעורים שלפנינו, לפיה שכרם המוסכם עמד על 30 ₪ נטו לשעה.

אשר לחיוב בהפקדה לגמל בגין שעות נוספות לא מצאנו הצדקה לכך, כשעל פי הדין המעסיק רשאי, אך לא חייב, לבצע הפקדות לגמל ופיצויי פיטורים מרכיב השעות הנוספות, אשר בנסיבות העניין לא הוכח כי אינו אותנטי.

סוף דבר - ערעור החברה מתקבל בחלקו: (1) הערעור על החיוב בתשלום פיצוי בגין הודעה לעובד, הפרש דמי חגים בסך 101 ₪, שיעור ניכוי דמי ההודעה המוקדמת והוצאות משפט – נדחה.

אשר להוצאות משפט בערעור סבורים אנו כי על אף שעיקר הערעור התקבל, ובשים לב לכך שאי מסירת ההודעה לעובד תרמה לאי הבהירות - כל צד יישא בהוצאותיו.