מעמד עד מדינה בהסכם עם משטרת ישראל ופרקליטות מחוז תל אביב

בית דין איזורי לעבודה בירושלים ס"ע 30046-02-12 02 אפריל 2017 לפני: כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג נציג ציבור (עובדים) מר יעקב מלול נציג ציבור (מעסיקים) מר ניסים שביב התובע 1. דב חיים לחמן ת.ז. 057667669 ע"י ב"כ: עו"ד עמי הולנדר הנתבעות 1. משטרת ישראל ע"י ב"כ: עו"ד מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) שני רוזנבליט-שמעונוביץ 2. טלדור יועצים בע"מ (בשמה הקודם: שילוב עולם של תעסוקה מיתקדמת בע"מ) ח.פ. 511350613 פסק דין

מטעם המדינה העידו סגן ניצב אורית לחר סבן, מי ששמשה בתקופה הרלוואנטית כראש היחידה לבטחון מידע ובמסגרת תפקידה הייתה אחראית על הליך בדיקות הבטחון של משטרת ישראל; רב פקד ליטל כודידה, האחראית על תקציבי האגף לחקירות ומודיעין ורב פקד סימה כהן, אחראית על שכר שוטרים משלב הגיוס למישטרה ועד השיחרור מהשרות בה. לנוכח העובדה שהסעדים להם עותר התובע, כאמור בפתח הדברים, מכוונים אל המדינה באו הצדדים לכלל הסמיכה דיונית, לה ניתן תוקף של החלטה, ולפיה הנתבעת 2 תהא פטורה מהתייצבות לדיונים ומהגשת כתבי טענות (ראו: החלטה מיום 25.10.2015).

על פי האמור בהסכם הקבלנות "היות והלקוח (אדמה – ר.ב.ה) בא עם משטרת ישראל לידי הסכם מתן שירותים והיות ושילוב הנה זכיינית משטרת ישראל לאספקת שרותי מיחשוב והיות והלקוח מעוניין לשמש כקבלן משנה למשטרת ישראל באמצעות שילוב באו הצדדים להסכם כדלקמן:

בהמשך ביקשה המדינה להפנות את בית הדין גם לפסק דינו של בית הדין האיזורי בתל-אביב בעיניין נמרוד בלומקין (סע"ש 54304-02-13 מיום 14.2.2017) בו נדחתה תביעתו של איש מחשבים שסיפק משך עשר שנים שירותי מחשוב למשטרת ישראל להצהיר, כי היה לעובד המישטרה.

דוקא הרושם הוא שעם הקמת יחידת הסיגינט נדרשו למישטרה כישורים מיוחדים שהיו בידי התובע ושהתובע לא שש להתגייס למישטרה 'כשוטר' על כל המשתמע ממעמד זה כפי שפרטה המדינה בטיעוניה.

...

משאלה הם פני הדברים מסקנתנו היא כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי נרקמו בינו לבין המשטרה יחסי עובד-מעסיק ועל כן אין לנו עוד צורך להידרש ליתר חלקי התביעה ובהם נסיבות סיום יחסי העבודה וזכאות התובע לפיצויי פיטורים.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין המיוחדות ובפרט אופן סיום ההתקשרות בין הצדדים, החלטנו כי נכון יהיה שכל צד יישא בהוצאותיו וכך אנו מורים.

בהמשך לכך, טען המערער כי בעבר סירבה פרקליטת המחוז להעניק לפלוני מעמד של עד מדינה בהיותו עבריין סדרתי, ועל כן ספק אם פרקליטת המחוז נתנה את אישורה להסכם הנוכחי.

לאחר חקירה ראשונית, ניתן אישור מטעם הפרקליטות לערוך משא ומתן מול פלוני לחתימה על הסכם עד מדינה.

ביום 3.11.2011 נחתם הסכם עד מדינה (ת/24, להלן: ההסכם) בין פלוני לבין המשיבה, עליו חתומים פלוני, רפ"ק חמדי מטעם משטרת ישראל וארז עמיקם מטעם רשות המיסים.

על דרך הכלל, בית משפט זה בשבתו כבג"ץ לא מיתערב בשקול דעתן של רשויות התביעה במסגרת עריכת הסכמי עד מדינה, ועל המלין נגד תוקפו של הסכם כזה, מוטל להראות כי נפל בהחלטה על עריכת ההסכם "פגם ברור וגלוי המצביע על פגיעה בטוהר המידות השלטוני או בעקרונות המינהל הציבור התקין" (בג"ץ 6059/93 בראון נ' אהרון שדר – פרקליט מחוז תל-אביב (20.12.1993) (להלן: עניין בראון); וראו גם בג"ץ 6410/14 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' פרקליט המדינה, פסקה 76 והאסמכתאות שם (4.2.2015)).

...

אין בידי לקבל את טענותיו.

זאת ועוד, עיון בפסיקתו של בית משפט בעת האחרונה מחזק מסקנה זו ומלמד על החומרה המיוחסת לעבירות כלכליות, בפרט כשהן נעשות בתחכום רב כבענייננו, אף שלכל מקרה הנסיבות הייחודיות לו (ראו, למשל, ע"פ 2724/17 מורגנשטרן נ' מדינת ישראל – רשות המיסים (24.4.2018); עניין אוחנה; ע"פ 5783/12 גלם נ' מדינת ישראל (11.9.2014)).

סוף דבר, אם תשמע דעתי, יידחה הערעור על שני חלקיו, למעט העמדת המאסר חלף הקנס על 12 חודשי מאסר.

טענות המבקש: המבקש טוען כי התיק הנ"ל היתנהל במקביל לתיק נוסף (להלן: "תיק נענע") אשר אוחד לתיק זה. במסגרת תיק נענע הועברה עדותו של המבקש לידי בית המשפט, לאחר שהנתבעת בתיק "נענע" עיינה בעדות הגיעו הצדדים להסכם פשרה ותיק נענע ניסגר.

עוד טוענת המדינה כי יש לאסור פירסום תוכן העדות, המדינה טוענת לתגובת הנתבעת כי בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ קבע כי אין לראות בפומביות הדיון עיקרון מוחלט וכי עיקרון זה ייסוג לעיתים מפני זכויות ואינטרסים נוגדים כגון הזכות לפרטיות, ראו בגץ 1435/03 פלונית נ' בית-הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה , נח (1) 529 :" עם זאת כמו מרבית העקרונות שעליהם בנוי המשטר הדמוקרטי והמשפט הנוהג בו, אין לראות בפומביות הדיון עקרון מוחלט. זהו עקרון יחסי. עליו לסגת לעתים מפני זכויות ואינטרסים נוגדים. אחד מאותם זכויות ואינטרסים הוא הפרטיות. אף זכות זו הנה בעלת מעמד חוקתי-על- חוקי (סעיף 7 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו). על רקע זה נקבע, בין השאר, כי בית-המשפט רשאי להורות על סגירת הדלתות "לשם הגנה על ענינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או בעבירה על פי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998" (סעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט)".

כאמור בהנחיית פרקליטות המדינה הנ"ל מתבססת על פסיקת בית המשפט העליון שם נקבע שהגבלת זכות ההעתקה של חומרי חקירה במקרה בו יש חשש לפגיעה בפרטיות של נפגעת עבירת מין אינה מגיעה עד כדי פגיעה בזכות להליך הוגן של הנאשם, ראו בשפ 8706/07 מדינת ישראל נ' פלוני : "ראשית נזכיר, כי בהחלטות קודמות שיצאו מלפני בית משפט זה ניתן ביטוי להשקפה לפיה על דרך הכלל, הגבלת זכות ההעתקה אינה פוגעת בזכות העיון גופה ואינה מגעת לכדי פגיעה  בזכות להליך הוגן.... על דרך הכלל, הניחה, איפוא, הפסיקה כי שאלת ההעתקה אינה אלא עניין שבנוחות גרידא ולפיכך, הגבלתה אינה מגעת לכדי פגיעה בזכות העיון או בזכות להליך הוגן. משמעות קבלתה של גישה זו היא, כי למעשה, גם מקום בו מוטלת מיגבלה על זכות ההעתקה של חומר חקירה נשמר האיזון הראוי בין הזכויות המתחרות שכן מחד, אין בהגבלה על זכות ההעתקה כדי לפגוע בזכות העיון או בזכות להליך הוגן ומאידך, מתאפשרת ההגנה על פרטיותם וכבודם של נפגעי עבירה. הפסיקה הניחה, איפוא, כי גם מקום בו מוטלת הגבלה על זכות ההעתקה של חומר חקירה לא נפגע האיזון ההולם ומתאפשר קיומן המשותף של שתי הזכויות". טענות הנתבעת: הנתבעת מיתנגדת למתווה המדינה וכי אין כל בסיס למיגבלות שמבקשת המישטרה להטיל על העדות.

על מבקש העיון להראות כיצד יהיה בחומר החקירה כדי לסייע לעניינו, ואין די בטענה בעלמא כי הוא מצפה למצוא בחומר ראיות התומכות בגירסתו בהליך האזרחי (פסקה 23 לפסק דינו של השופט עדיאל; וראו גם, בג"ץ 6338/08 אורן נ' פרקליטות מחוז תל-אביב [פורסם בנבו] (19.11.2008)).

...

באשר לאיסור פרסום תוכן העדות- אני מורה כאמור על איסור פרסום תוכן העדות וזאת בהתאם לסעיף 7 לחוק זכויות נפגעי עבירה תשס"א 2001.

סוף דבר לאור כל האמור, מתבקשת המדינה להתיר לצדדים לעיין בעדות התובע מתיק החקירה במשרדי הפרקליטות.

המזכירות תשלח החלטתי זו לכל הצדדים.

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"פ 28759-05-15 בפני כב' השופט משה סובל המבקשים: 1. יואב יצחק 2. עיתונות זהב בע"מ ע"י עו"ד י. מושקט ועו"ד מ. אברהם המשיבים: 1. מדינת ישראל באמצעות המחלקה לחקירות שוטרים ופרקליטות מחוז תל-אביב (מסוי וכלכלה) 2.ערן מלכה 3.רונאל פישר 4.רות דוד 5.יאיר ביטון 6.שי (ישעיהו) ברס 7.יוסף נחמיאס 8.אביב נחמיאס 9. ע' (עדת המדינה) משיבה 9 ע"י עו"ד ר. בלכר החלטה

חוק להגנה על עדים בטרם אדון בכל אחד מטעמים אלה, אדרש תחילה לטענת ב"כ עדת המדינה, לפיה משטרת ישראל רואה בכל עד מדינה "עד מאוים", ומאחר שלע' ניתן כאמור מעמד של עדת מדינה, יש לראותה כעדה מאוימת.

שנית, ע' אף אינה עונה על ההגדרה של "עד מאוים": לא הוגשה בעיניינה הערכה מקצועית של משטרת ישראל בדבר איומים על חייה, שלומה או בריאותה, כנדרש על פי ההגדרה שבחוק (וכפי שנעשה לדוגמא בת"פ (מחוזי מרכז) 47566-01-14 מדינת ישראל נ' געדי (11.1.15)); המאשימה כלל לא טענה ל"איום", אלא לפגיעה בפרטיות העדה בלבד, שאינה נכללת בין רכיבי ההגדרה; ואף ב"כ עדת המדינה עצמו הסתפק בטענה כללית בלבד בדבר חשש מסוים לבטחונה (פרוטוקול מיום 19.7.16, עמ' 135, שו' 13-11), ולא טען מעבר לכך דבר בקשר לאיום מוחשי וקונקרטי.

זאת, לאור דבריו של ב"כ עדת המדינה, לפיהם היא נימנעה מלמסור עדות במח"ש לאחר שנחתם עימה הסכם "עד המדינה", עד אשר קיבלה התחייבות ישירה כי מח"ש תפעל להשגת איסור פירסום על שמה ופרטי זהותה.

...

עם זאת, מקובלת עליי עמדת המאשימה, לפיה הפגיעה בפרטיות ושיבוש אורחות חייה של ע' עלולים להשפיע על עדותה בבית המשפט.

סבורני, כי עצם פרסום מעשיה, תפקידה וחלקה של ע' בביצוע העבירות במסגרת כתב האישום, מבלי ששמה ופרטי זהותה ייחשפו בשלב זה, מהווה איזון ראוי בין זכות הציבור לדעת לבין הצורך בניהול ההליך בצורה יעילה על מנת להגיע לחקר האמת, תוך שמירה על פרטיותה של ע' לעת הזו.

בנסיבות המתוארות לעיל, ולעת הזאת, איני נעתר לבקשה לביטול צו איסור הפרסום על שמה ופרטי זהותה של עדת המדינה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תפ"ח 31343-04-19 מדינת ישראל נ' אברג'יל(עציר) ואח' לפני כבוד השופטת גיליה רביד, אב"ד כבוד השופט ירון לוי כבוד השופט שי יניב המאשימה מדינת ישראל נ ג ד הנאשמים 1. יצחק אברג'יל (ת"ז 2408144-0 0) (עציר) 2. אברהם רוחן (ת"ז 5804807-5 0) (עציר) 3. מאיר אברג'יל (ת"ז 5227451-1 0) (עציר) 4. ישראל אוזיפה (ת"ז 5615177-2 0) (עציר/אסיר בפקוח) 5. אילן בן שיטרית (ת"ז 2214353-1 0) (עציר) 6. דוד בן שיטרית (ת"ז 2904740-4 0) (עציר) 7. סמי ביטון (נמחק) 8. מרדכי יאיר חסין (ת"ז 3283830-2 0) (עציר) 9. גולן אביטן (ת"ז 2281263-0 0) (עציר/אסיר בפקוח) 10. שמעון סבח (ת"ז 2273895-9 0) (עציר) 11. פטריק עמוס (ת"ז 2894995-6 0) (עציר/אסיר בפקוח) 12. עופר בוהדנה (ת"ז 3987434-2 0) (עציר) 13. יוסף לוי (ת"ז 4350540-3 0) (עציר) 14. אהרן סוסן (ת"ז 5872041-8 0) (עציר/אסיר בפקוח) 15. משה מלול (ת"ז 2859017-2 0) (אסיר) 16. אברהם לוקר (ת"ז 5557892-6 0) (עציר) 17. יעקב בן שיטרית (ת"ז 5926168-5 0) (עציר) 18. זכריה אדרי (ת"ז 5801112-3 0) החלטה

לפנינו בקשת עו"ד אבי כהן בשם נאשם 2 - שאליה הצטרף גם עו"ד כפיר בשם נאשם 15 - להורות לפרקליטות לידון בבטול הסכם עד המדינה שנחתם עם י.א, וכן להורות לפרקליטות - במידה שתחליט שלא לבטל את ההסכם – לייתן טעם ולנמק לפנינו החלטתה זו. בטרם נדרש לגופה של הבקשה אנו רואים לפרט את הנסיבות הרלוואנטיות שברקע הבקשה, לרבות אלה הנוגעות לעצם זמונו של העד לעדות.

ב"כ נאשם 1 הביע הסכמתו לכך באותו מעמד ואף במהלך ישיבת 17.12.19 (ראה פרוטוקול עמ' 12048), ואילו שאר הסנגורים הסכימו לכך בשתיקה, למעט הסתייגות שהעלתה עו"ד עורקבי.

גם אם דברי העד במישטרה יתקבלו כראיה, הרי שלצורך הערכת גירסתו אין כל נפקות לשאלה מה תחליט המדינה לגביו מעתה ואילך ועד כמה יכובד על ידי המדינה ההסכם שנכרת עמו.

...

בסופו של דבר, לאחר שנחתם הסדר טיעון בתיקנו עם נאשמים 3 ו-8, המאשימה הודיעה כי היא מוותרת על זימונו של י.א כעד מטעמה, אך הביעה נכונות להגיש את כל אמרותיו במשטרה ככל שמי מהנאשמים יחפוץ בכך.

במצב זה, הוסכם על חלופה, שנראתה מראש פחות אפקטיבית לטעמנו, שבמסגרתה הברור נעשה בנוכחות סנגורי כל הנאשמים.

סופו של דבר: את בקשת נאשם 2 (ונאשם 15) עליהם להפנות, ישירות אל הגורמים המתאימים בפרקליטות שלא באמצעות בית המשפט.