מעמד נתבע בהליכי פטור מאגרה

גם באותם מקרים שבהם החלה המגמה המרחיבה את האפשרות של הנתבעים (או המשיבים) לנקוט עמדה בכל הנוגע לבקשה לפטור מתשלום אגרה, ראה בית המשפט להדגיש כי חרף האנטרס של הנתבעים למנוע תביעות מופרזות בסכומן, אין להפוך את הליך האגרה להליך שיעכב את בירור התביעה.

כך גם העיר בית המשפט, כי במקום שבו הבירור בנושא האגרה חורג מגבולות הסביר, על בית המשפט לשקול "אם לא נעשה שימוש לרעה במעמד המוקנה למבקשים [הנתבעים באותו הליך] להשמיע טיעוניהם ובהזדמנות הנתנת להם להשמיעה" (רע"א 1944/96 שפירא נ' כהן, פ"ד נ(1) 253(1996), כב' השופטת שטרסברג-כהן, פסקה 7).

...

לא מצאנו לנכון להוסיף ולפרט את כל טענותיהם של הנתבעים לעניין סכומים אלו או אחרים, אך נאמר כי כנהוג בבקשות מהסוג הנדון, בחנתי בקפידה את כל המסמכים שצירפו התובעים לתמיכה בטענתם בעניין חוסר יכולת כלכלית.

סיכום המסקנה שאליה הגעתי עתה, לאחר בדיקה מקיפה וחוזרת של הבקשה לפטור מתשלום האגרה ושל התגובות שהוגשו, היא בדיוק אותה מסקנה שאליה הגעתי לאחר בדיקה מקיפה ויסודית של הבקשה ושל התגובות שהוגשו, עת נתתי את ההחלטה מיום 19.8.2019.

מכל הטעמים שעליהם עמדנו וכאמור, המסקנה היא בדיוק כפי שנקבע בהחלטה הקודמת וכפי שהוצע בעמדתה של המדינה שלקופתה משולמת האגרה.

המבקש מדגיש כי בתי המשפט שבו וקבעו כי הצדדים הרלוואנטיים להליך של פטור מאגרה הם בעל הדין החייב בתשלום והמדינה, כי אמנם ניתן לנתבעים מעמד מסוים להשמיע עמדתם אך יש לייחס לעמדה זו משקל פחוּת מאשר לעמדת המדינה, שהיא בעלת הדין הרלוואנטית בסוגיית האגרה.

...

בשים לב להלכה שפורטה (ר' סעיפים 23–24 לעיל), סבורני כי יש לתת משקל משמעותי לעמדת המדינה ובהינתן העובדה כי המדינה הינה הנושה העיקרית והמשמעותית של החייב, מדובר למעשה ב"העברה מכיס לכיס", שאז ואף מטעם (עצמאי) זה, מן הדין לפטור את המבקש מתשלום אגרה.

סוף דבר בנסיבות העניין מצאתי כי יש מקום לפטור את המבקש (המצוי בהליך פש"ר) מתשלום אגרה, בשים לב לעובדה כי המדינה הינה הנושה העיקרית ואין היגיון לדרוש ממנה מימון האגרה, שהרי סכום האגרה יגיע ממילא לקופתה (ר' גם תקנה 19(1) לתקנות האגרות).

באיזון האינטרסים המתחייב, מבלי לקבוע מסמרות לעתיד ובהינתן כל האמור לעיל, מצאתי ליתן אף משקל לזכות הגישה של המבקש לערכאות ולאפשר לו יומו בבית המשפט.

לשיטת המדינה, לנתבע מעמד בבקשה לפטור מאגרה, אף שהיא עצמה – המדינה - הצד העקרי לעניין זה. מעמדו של הנתבע כרוך באנטרס שלו למנוע הגשתן של תביעות חסרות בסיס ומופרזות, ובידו גם להאיר את עיני המדינה ובית המשפט באשר למצב הכלכלי של מבקש הפטור ולסכויי ההליך.

...

(5) בית המשפט המחוזי (השופטת בר-זיו), לאחר שעיין בעמדתן של המשיבה 1 והמדינה, החליט ביום 16.1.05 כי "בשים לב כי למבקשת בפני (המבקשת 1 בענייננו – א"ר) אין מעמד בבקשה לפטור מאגרה, והצד הנכון הוא אכן המשיבה 2 (המדינה – א"ר) (כפי שגם נטען בתגובתה), שלא השיגה על ההחלטה (של השופט שחורי – א"ר) דין הבקשה להידחות ... בנסיבות אלה – אין מקום להמתין לתגובת המשיבה (המשיבה 1 – א"ר) (שטרם חלף המועד להגשתה)". (1) על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור הנוכחית.

ועם זאת, שעה שהמדינה מביעה דעתה כפי שהתבקשה בענייננו על-ידי בית המשפט המחוזי, ומקום שבו לא הוזמנה מלכתחילה ולא ידעה כלל על ההליך בפני השופט שחורי, חוששני – בכל הכבוד – שטעה בית המשפט המחוזי, בקבעו כי כיוון שהמדינה לא השיגה על החלטתו, יש לדחות את הבקשה כולה.

דין הערעור להתקבל גם מטעם זה. אוסיף, כי כשלעצמי לא היתה דעתי נוחה מטענת המדינה כי אם היתה המשיבה 1 מיוצגת, אות הוא כי יש לה יכולת כלכלית.

התוצאה היא כי הערעור מתקבל בהתאם לאמור; פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל והתיק מוחזר לבית משפט השלום לדיון בהתקיימותם של תנאי הפטור.

עם זאת ברור, שעמדת המדינה אינה חזות הכל, וגם לנתבעים, מעמד של ממש במסגרת הליך הבקשה לפטור מאגרה, מעמד שאף זכה לחיזוק של ממש לאחרונה, במסגרת פסק דינו של בית משפט העליון ברע"א 1550/05 בונה הצפון חברה קבלני בניין בעכו בע"מ ואח' נ. א.ב.ג.ל. בניה ויזמות בע"מ ואח' מפי כב' השופט רובינשטיין, אם כי עדיין מדובר בסופו של דבר, במעמד מוגבל, והעמדה הדומיננטית היתה ונותרה, עמדת המדינה, שהיא בעלת העניין האמיתית, בשאלת תשלום או אי תשלום אגרה, בוודאי, שעה שמדובר בתובענה בסדר גודל כה ניכר, כפי התובענה דכאן, שסדר גודל האגרה שאמור להיות משולם בגינה, עומד על כ-12 מיליון ש"ח. השווה גם רע"א 9075/05 עזבון המנוחה לילי לוין ז"ל נ. עירית הרצליה ואח' (שניתן על ידי מותב תלתא).

...

עם זאת ברור, שעמדת המדינה אינה חזות הכל, וגם לנתבעים, מעמד של ממש במסגרת הליך הבקשה לפטור מאגרה, מעמד שאף זכה לחזוק של ממש לאחרונה, במסגרת פסק דינו של בית משפט העליון ברע"א 1550/05 בונה הצפון חברה קבלני ביניין בעכו בע"מ ואח' נ. א.ב.ג.ל. בניה ויזמות בע"מ ואח' מפי כב' השופט רובינשטיין, אם כי עדיין מדובר בסופו של דבר, במעמד מוגבל, והעמדה הדומינאנטית היתה ונותרה, עמדת המדינה, שהיא בעלת העניין האמיתית, בשאלת תשלום או אי תשלום אגרה, בודאי, שעה שמדובר בתובענה בסדר גודל כה ניכר, כפי התובענה דכאן, שסדר גודל האגרה שאמור להיות משולם בגינה, עומד על כ-12 מיליון ש"ח. השווה גם רע"א 9075/05 עיזבון המנוחה לילי לוין ז"ל נ. עירית הרצליה ואח' (שניתן על ידי מותב תלתא).

כב' השופטת אלשייך היתלבטה בעת שדנה בשאלת העילה ובעיקר בעת שדנה בשאלה הלא פשוטה-האם יש להתיר הגשת תובענה אחת מאוחדת כנגד כל הנתבעים, כשלגבי כל קבוצת נתבעים מועלות טענות שונות ונתבעים סכומים שונים, ובסופו של דבר, באה לכלל דיעה כי יש להתיר מהלך זה. דומה, כי לא לי להרהר אחר קביעה זו של בית משפט של פירוק, ובכל מקרה, יתכן ויהיה מקום להתייחס לטענות בענין זה בצורה יותר מפורטת, לאחר שיוגשו כתבי הגנה ותיטענה טענות סף על ידי הנתבעים, בהן יהיה מקום להכריע לגופן ולא אגב דיון במחסום דיוני של תשלום אגרה.

סיכומם של דברים הוא, שמכל אותם טעמים כפי שפורטו לעיל, בשים לב בעיקר לעמדת המדינה, שהיא העמדה המשמעותית ביותר ומאחר וניכר לעין שהנתבעים מעלים כל טענה אפשרית (ובלתי אפשרית) מתוך מטרה לחסום את דרכן של התובעות לבית המשפט, דרך שמתן האפשרות לילך בה היא בבחינת זכות חוקתית, קל וחומר לאור השאלות כבדות המשקל העולות בתיק זה והמצדיקות ליבון לגופו של ענין, מבלי שדרכן של החברות תחסם מטעמים לא ראויים-אני נעתר לבקשה.

בבר"ע 935/00, אברהם פלוק נ' משה זינגל ואח', (טרם פורסם), ציינה כבוד השופטת ד' דורנר: "יש אף הסוברים כי לנתבע מעמד מסוים – הגם שמוגבל – הנוגע להגנה על אינטרס לגיטימי שלו בבלימת תביעות כנגדו בסכומים מופרזים. אלא שבהקשר זה הוער כי אין דרישת האגרה יכולה לשמש מכשיר בידי הנתבע לצורך סגירת דלתות בית-המשפט כנגד תביעה שתוגש נגדו". כבוד השופטת ש' דותן קבעה בתביעה דומה בנושא זכויות יוצרים, בע"א (ת"א) 2189/02 דפנה שפר נ' מ"י ואח' שם נתבקש בית המשפט לדחות את מועד תשלום האגרה עד שיצליחו המערערים לגבות את הסכום שנפסק להם או את חלקו: "החובה לשלם אגרה אינה מותנית בתוצאות ההליך וקל וחומר שאין ליצור זיקה בין ביצועה של חובה זו להצלחת הליכי הגביה". לעומת זאת גישה אחרת בפסיקה מחמירה יותר וגורסת כי אחת מהמטרות בתשלום האגרה היא לסנן תביעות מופרזות.

כך קבעה כבוד השופטת נ' דנון בת"א (נצרת) 525/97-מפרק החברה נ' אורטל-יציקות לחץ.תק-מח 97(2), 2599: "אין להתעלם מכך כי לנתבעים המבקשים קיים אינטרס בהליך של פטור מאגרה. האינטרס הוא כי לא יתבעו וכי סכום התביעה נגדם לא ינופח (המ' 502/59 בניין וביצוע ואח' נגד דוד קסטיאל ואח', פד"י יד (675 (1) האגרה מהווה לפיכך מעין מחסום בפני הגשת תביעה מופרזת בסכומה הגם שזה איננו תכליתה והיא משולמת תמורת שירות הניתן על ידי המדינה". (שם, 2600).

...

מעיון בכתב התביעה אני סבור כי יש בידי המבקש עילה, ברם בבחינת קיומה של עילה יש להתייחס, בין היתר, גם לגובה הסכום הנתבע, והאם הסעדים המבוקשים תואמים לעילת התביעה.

למבקש אין הערכה מהו הסכום שהרויח מהפקת שמו "דוד הכי טוב". לסיכום: 18.

התוצאה: המבקש ישלם בתוך 10 ימים את האגרה כאמור לעיל.