מעמד משכורת 13 כזכות נלווית

על הנתבעים לא חלה חובת השימוע בעיניינו שכן זכות השימוע הנה במקום בו עלולה להיות פגיעה גוף רכוש מיקצוע מעמד וכיוצ"ב, ואז ניתנת היזדמנות לנפגע להשמעת הגנתו לפני הפגיעה העתידית, אולם לטענת הנתבעים לתובע לא קמה זכות קנויה כלשהיא שכן לא היה זכאי להטבות שכר כאלה או אחרות בגין התואר הראשון אותו למד, באבחנה מפסק דין אבוחצירא, ובהיעדר זכות מוקנית לא קמה חובת השימוע.

המושג זכויות נילוות כולל מגוון של טובות הנאה שלהן זכאי העובד, בנוסף לשכר עבודה במשמעות הצרה של המושג, והן 'חופשות' למיניהן, תגמולי פרישה ופיצויים עקב סיום יחסי עובד-מעביד, משכורת 13' ומענקי חגים.

...

        ביום 20.3.08 הודיע הנתבעת לתובע כי בקשתו למתן אישור שקילות נדחית, נוכח דרך השגת התואר.

גם לו אנו היינו צריכים לקבל החלטה האם ליתן לתובע אישור שקילות לתואר לאחר ששמענו עדותו וראינו את ההרשעה, לא היינו מעניקים אישור שקילות זה שכן הוכח להנחת דעתנו, אם לא למעלה מזה, גם מעדות התובע וראיותיו, וגם מעדות הנתבעים וראיותיהם, כי התובע לא השכיל להשיג בעצמו ומכוח מאמציו שלו את התואר נשוא המחלוקת.

זאת ועוד, שקילת הנזק הכספי של התובע אל מול השאלה הערכית פרשנית של סיטואציה זו וכן אל מול האינטרס של הציבור שלא להיפגע בהחלטה המעניקה לעובד ציבור שחדל ,תשלומים שאינם מגיעים לו מביאה למסקנה שגם במאזן העדין של האינטרסים העניין הערכי של ניקיון הכפיים והעניין הכספי של כספי ציבור גובר וגם מטעם זה דין התביעה להידחות.

התביעה נדחית.

כמו כן העיד הנתבע כי מעבר לשכר העבודה שולמה לו תמורה בגין זכויות סוציאליות כפי שפורט בתלושי שכרו (עמוד 13 שורות 8-24): "שלמתי 1,000 שיכסה הבראה, ועבור שעות נוספות אם עבד פה ושם, וגם חופש." (עמוד 13 שורה 22, המשך עדותו בעמוד 17 שורות 14-15) (סעיפים 13-14 לתצהיר הנתבע).

לאור האמור, אנו קובעים כי תלושי שכרו של התובע שיקפו את נכונה את השכר ששולם לו, לרבות זכויות סוציאליות נילוות.

כמו כן טען כי באותו מעמד לא היתנהל כל ויכוח בינו ובין הממונה עליו (עמוד 5 שורות 23-24) התובע מאשר למעשה את גרסת הנתבע באשר לאירועים שקדמו לפיטוריו.

...

משמצאנו לדחות טענות התובע בנושא יש לקבוע כי דמי ההבראה שולמו לידיו כנדרש, כמפורט בתלושי שכרו.

לאור האמור יש לדחות תביעתו ברכיב זה. כפי שציינו לעיל, משהנתבע בחר להיטיב עם התובע לאורך תקופת עבודתו, לא מצאנו להורות על קיזוז הסכומים ששולמו לידיו ביתר.

משמצאנו לדחות את טענת התובע בעניין שכרו הקובע, יש לדחות התביעה ברכיב זה. סוף דבר הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: א. 5,846 ש"ח בגין חלף הודעה מוקדמת.

בגדר האמור היא לא שילמה לתובעת את שכרה כדין, ולא שילמה לה "הרבה זכויות נילוות" כגון: קרן הישתלמות, הפרשות לפנסיה, "כל תוספות השכר", והבראה.

הפלוגתות העיקריות שעומדות להכרעתנו – מה דינן של טענות הסף שהעלתה הנתבעת? מה מועד תחילת עבודתה של התובעת? מה מעמדה של התובעת ומהם תנאי העסקתה? (1) מהו התפקיד שמילאה התובעת? כמו כן, האם שימשה התובעת סייעת מחליפה? (2) האם עד למועד בו ניתנה לתובעת קביעות הייתה התובעת עובדת זמנית? (3) האם נפלו הפגמים הנטענים בקבלת התובעת לעבודה או בהעסקתה? ככל שהתשובה חיובית מה נפקותם של פגמים אלו? (4) האם התובעת זכאית לתנאי העסקה של סייעת פדגוגית? האם התובעת זכאית להפרשי שכר, ו/או ליתר הסעדים להם עתרה? מסכת הראיות – מטעם התובעת הוגש תצהירה.

התביעה לתוספת על פי "הסכם 1999" יג(1) טענות הצדדים התובעת טענה, כי בהתאם ל"הסכם שכר 1999" מגיעה לה תוספת חודשית בסך של 126 ₪, כך שבעד 108 חודשי עבודתה היא זכאית לסך של 13,608 ₪. אולם, הנתבעת שילמה לה בגין רכיב זה רק בחלק מן החודשים ורק באופן חלקי. בפירוט היא טענה כי בתקופה 11/2011 – 09/2012 שילמה לה הנתבעת סך של 48.65 ₪ בחודש בלבד, דהיינו "בכל התקופה" שולם לה סך של 535.15 ₪.

...

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל.

אנו מחייבים את המועצה לשלם לתובעת, תוך 30 ימים מן היום שתקבל לידיה פסק דין זה, את הסכומים הבאים: דמי הבראה – הסכומים שפורטו בסעיף 102 לפסק הדין.

לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות – לרבות אופן הניהול המכביד של הן של התביעה והן של ההגנה - ראינו לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪,ו שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪.

באותו מעמד הודיעו, לדברי הנתבעת 1, כי השביתה עדיין נמשכת וכי הם לא יודעים אם ישובו לעבודה.

התובע הסביר כי מספר השעות שעבד בפועל הוכפל למעשה בשכר השעתי, מבלי ששולמו הזכויות הנילוות לכך (עמ' 6 לפרוטוקול מול שורה 10 ואילך).

כשעומת עם העובדה שגם אם מפחיתים את ההפסקות, עדיין יש בעיה עם מספר השעות הפטיר: "אין לי דרך להסביר זאת עכשיו" (עמ' 13 לפרוטוקול מול שורה 10).

...

פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת לאחר ששקלתי את הראיות שהוצגוב פניי, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את תביעתו של התובע ברכיבים אלה, ולהלן נימוקיי.

הפרשות לגמל טענת התובע כי לא הופרשו לו הפרשות לקופת פנסיה, לא נסתרה ולפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לו את סכום התביעה בגין רכיב זה בסך 3,135 ₪.

אחרית דבר התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3 נדחית.

התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה הגדול והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: בגין עבודה בשעות נוספות – 2,120 ₪; בגין פדיון ימי חופשה – 3,000 ₪; בגין פדיון דמי הבראה – 2,431 ₪; בגין דמי חגים – 1,600 ₪; בגין דמי נסיעות – 3,750 ₪; בגין פיצויי פיטורים – 4,650 ₪; בגין אי מתן הודעה מוקדמת – 3,100 ₪; בגין הפרשות לגמל – 3,135 ₪; בגין תשלום 3 ימי מחלה – 600 ₪; בגין אי מתן הודעה לעובד – 1,000 ₪; בגין אי קיום שימוע – 2,000 ₪.

פיטקובסקי העיד שאינו יודע מהו השכר ששולם לתובע, אלא שהנתבעת מס' 1 התחייבה לשלם לתובע שכר מינימום וכן זכויות נילוות (סעיף 13 לתצהיר פיטקובסקי).

פיטקובסקי העיד שהוא הגיע למשרדי הנתבעת מס' 1 על מנת לחתום על הסכם היתקשרות (שכאמור לא הוצג בהליך) ובאותו מעמד הציג לו לארי, נציג הנתבעת מס' 1, תלושי שכר, הסכמים שנחתמו עם עובדים ודוחות נוכחות של עובדי הנתבעת מס' 1 (שאינם עובדי המסעדה).

...

בנוסף, לכל אורך תקופת עבודתו, התובע לא טען כי זכויותיו מקופחות והדבר מעיד על כך שלא היתה בעיה בנושא, אחרת התובע היה עומד על קבלת המגיע לו. דיון והכרעה בפתח הדברים נציין כי הגענו לכלל הכרעה לפיה יש לקבל את התביעה על כלל רכיביה.

ביישום הפסיקה שצוטטה לעיל, הגענו למסקנה כי נסיבות העסקתו של התובע מצדיקות חיובה של הנתבעת בתשלום זכויות המגיעות לתובע מכח משפט העבודה המגן.

לסיכום, הנתבעת התקשרה עם הנתבעת מס' 1.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בעיקרה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה - רכיב פיצויים, בסך 1,860 ₪; פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר בסך 15,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה בדבר תנאי העסקה בסך 5,000 ₪; גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 10,041 ₪; פדיון חופשה בסך 2,666 ₪; דמי הבראה בסך 2,667 ₪; פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה (תגמולים) בסך 1,860 ₪; החזר הוצאות נסיעה בסך 3,813 ₪.