מעמד מבטחת מטען בהליך איתור מטען אבוד

יתרה מכך, עיקר הכנסותיה של חברת סלקום נובע ממתן שירותי התקשורת, (ראה בעיניין זה דב"ע נב/4-6 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין נ' חברת תריסי חן בע"מ, פד"ע כ"ה 137; דב"ע לו/6-5 מבטחים מוסד לביטוח סוצאלי של העובדים בע"מ נ' מרדכי סקילי, פד"ע ח' 321).

המכשיר נגנב לאותה עובדת, אני מבחינת אתיקה בסלקום לא אתן גם אם שכחת עיפרון בקפיטריה שתהיה גניבה או עבירה לכן שמתי למטרה לאתר את המכשיר הגנוב, לפיכך לא רשמתי אותו כגנוב במערכות (הבילינג) שירות הלקוחות של סלקום אלא סימנתי אותו אך ורק במערכת הפרוד במטרה שגם לאחר זמן רב באם מישהו יעשה שימוש במכשיר נוכל לברר את המקרה ולהבין איך המכשיר הזה חזר לשימוש", (עמ' 41 לפרוט' ש' 15- עמ' 42 ש' 2).

באותו מעמד, למרות שהיה מדובר במכשיר שדווח כגנוב/אבוד לא נעשתה כל פעולה על ידי מערכת הבטחון של החברה והדבר התגלה רק מספר חודשים לאחר מכן.

העידה בעיניין זה הגברת שניידר אשר הבהירה, כי עובדים אשר לא נבחרו בהליך המיכרז אכן היו בתחושות קשות אולם אין כל בסיס לכך שהייתה היתנהלות בלתי תקינה בהליך המכרזים, "לא. זה לא טענה שאמיר הוא היחידי שהעלה אותה, הרבה מאוד עובדים שלא עוברים מכרזים ויש להם תחושות קשות, אנו מדברים עם העובדים האלה, לפעמים משאבי אנוש נכנסים לתמונה ותומכים בהם", (עמ' 30 לפרוט' ש' 8-10).

...

גם בעניין זה מצאנו את התנהלות הנתבעת תקינה ולא מצאנו כל קשר בין טענה זו, לבין פיטורי התובע.

לכן נדחות אף טענות התובע כי יש לכלול רכיבים אלו לצורך הפרשות לקרן הפנסיה ולפיצויי פיטורין.

סוף דבר התביעה על כל רכיביה נדחית.

על פי האמור בתצהירו, לאחר מאמצים עלה בידו לאתר את מס' הטלפון של בעלה של הנתבעת, מר מוצטפא נועמאן סובלבן (להלן- "סובלבן") ובשיחת הטלפון שתימלולה הוגש הציג מר חאג' את עצמו כסוקר מטעם ביטוח לאומי ושאל את סובלבן האם יש לו בית באלראם.

עוד הוסיפה "גם אני ומשפחתי מבקרים בנכס שבשכונת דחיאת אל בריד/אלראם. אנו מבקרים שם בסופי השבוע, בחופשות, בשמחות ובחגים, וגם כאשר אביו של בעלי מוצטפא חלה, היה בעלי מוצטפא כמו שאר האחים והאחיות שלו מבקרים את האב המנוח...". הנתבעת הדגישה בעיניין זה כי נקבע בהליכים הקודמים שמגוריה הזמניים, שלה ושל בני משפחתה, בנכס שבדחייאת אלבריד, אינם פוגעים בזכויותיה במושכר (סעיף 9).

הנתבעת הוסיפה והצהירה כי שלילת זכאותה להתגורר בדירת המושכר עלולה לפגוע במעמדה החוקי, להביא להפסקת הביטוח הרפואי שלה ושל בני משפחתה, ולשלול את תעודת הזהות שבה היא מחזיקה.

...

אשר על כן אני דוחה את התביעה שכנגד.

סיכום אשר על כן אני מקבלת את התביעה ודוחה את התביעה שכנגד.

הנתבעת תשלם לתובעים את הוצאותיהם בסכום של 5,000 ₪, בתוך 45 ימים.

המבקשת הנה חברה העוסקת באיתור מטענים אבודים.

משיבה מס' 2 שלחה הודעת צד ג' למשיבה מס' 1, היא מבטחת המטען עצמו.

בית המשפט קבע, כי ההחלטה לצרף את המשיבה מס' 1 כצד להליך (נתבעת), ללא בקשת תגובה מצידה ומצד שאר בעלי הדין וללא מתן היזדמנות של ממש לתיקון כתבי טענותיה והתגוננות מפני התביעה גופא - החלטה זו היתה מוטעית ולכן מעמדה של משיבה מס' 1 היה ונשאר כשל צד ג'.

...

לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

מטעמים אלה, דין הבקשה להידחות.

באותו מעמד שילמה הנתבעת את העמלה המהווה 30% מסך הממצאים שהוצגו בפניה.

עקב כך התבקשה התובעת להבהיר כיצד זה רשאית השותפות לתבוע והשיבה, בין היתר, כי היא תמהה על סמכותו של בימ"ש לעורר את השאלה בשלב זה ולחלופין, ביקשה לתקן ולהחליף את התובעת באישיות משפטית, על מנת שהדיון שקוים לפרטיו, לרבות הוכחות וסיכומים, לא יהיה לשווא והצדדים לא יידרשו לנהל הליך נוסף.

התובעת בסיכומיה מפנה לפסק דיני בת.א 1210/07 (ראשל"צ) לוי סיון-היחידה הארצית לביטחון פיננסי נ' בן דוד מיום 20/8/08, שלפיו פורש סעיף 4 לאותו הסכם שעומד לפנינו בתיק זה, באופן שחובת תשלום העמלה חלה "רק לגבי כספים שנמצא שעומדים לרשות המבוטח ב'פוליסות אבודות' שאיתרה עבורו התובעת, דהיינו: פוליסות שהנתבע (המבטח/הלקוח) אינו יודע עליהן". לטענת התובעת, הוכח, כלשונה, "אלמנט אי-הידיעה של הנתבעת אודות הפוליסה", המקים את זכותה לעמלה לפי פסק הדין הנ"ל. טענת התובעת נסתרת מן הראיות.

...

לאור האמור ולאחר ששקלתי את התנגדות הנתבעת, אני דוחה את התנגדות הנתבעת לתיקון כתב התביעה, ומורה על צירוף השותפים הנ"ל כתובעים.

אני דוחה את טענת התובעת בדבר הרחבת חזית.

התוצאה היא שההיתנגדות מתקבלת, והתביעה נדחית.

בעיניין נשק התקפי, אשר היה מושא שני האישומים דכאן, נקבע בע"פ 4077/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (28.7.2022), כי: "בפסיקתו מן הזמן האחרון, בית משפט זה קבע לא אחת כי את מבצעיהן של עבירות נשק יש להעניש בחומרה יתרה – שכן מדובר בעבירות שהיו למכת מדינה, ושאחריהן בא השמוש הקטלני בנשק אשר מותיר אחריו פצועים ומתים כימעט מדי יום. מדיניות זו חלה ביתר שאת כאשר מדובר במכירה, ברכישה, בנשיאה או בהובלה – שלא כדין – של נשק התקפי בדמות תת-מקלעים ורובים ובשימוש לא חוקי בנשק כאמור. בטיפולנו בעבירות מסוג זה ובמבצעיהן, להרתעת היחיד והרבים ולהרחקת עברייני הנשק מהחברה על ידי השמתם בין כותלי הכלא לתקופות ממושכות יש מעמד בכורה ...". בעת קביעת מיתחם העונש ההולם, על בית המשפט ליתן דעתו, בין היתר, למדיניות הענישה הנוהגת.

בבית המשפט המחוזי, בגזר דין של הח"מ (ת"פ (מחוזי חיפה) 59787-11-21, מיום 3.8.2023) נקבע בעיניינו של המערער (שהיה הנאשם הרביעי באותה פרשה) אשר הורשע בבצוע עסקה אחרת בנשק (ביחס למטעני חבלה אשר נמכרו לסוכן משטרתי), מיתחם עונש הולם הנע בין 28 ל-60 חודשי מאסר בפועל.

המשיב הורשע בעבירות של סחר בנשק, עבירות בנשק (החזקה ונשיאה), נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, וכן ללא פוליסת ביטוח תקפה.

בעוד הקרלו נתפס אגב חקירת המישטרה, ה-M16 לא אותר עד היום (ראו על כך טיעוני המאשימה), ואין לדעת אילו ידיים מחזיקות בו, האם ייעשה בו שימוש, לאיזה צורך, ואימתי.

תשומת הלב ניתנה גם לטענות סניגורו של נאשם 1 בדבר היות נאשם זה נשוי ואב לשלושה ילדים קטינים וקטנים, שהגדול בהם בן ארבע שנים; לכך שאביו נפטר תוך כדי ניהול ההליך בגיל צעיר יחסית בהיותו בן 53 שנים, ולכך שנוכח תחלואי אחיו נטל פרנסת המשפחה כולה רובץ על שכמו.

...

בכל הנוגע ל-M16, טענה המאשימה עצמה כי "לא ברור לאיזה צורך, מה תוכנן לעשות עם הנשק ולמה השקיעו את מיטב כספם בקניית תת מקלע מהסוג הזה?". על רקע נסיבות ביצוע העבירות, הערכים החברתיים אשר נפגעו ומידת הפגיעה בהם, כמו גם מדיניות הענישה הנוהגת, סבורני כי מתחם העונש ההולם את מעשיו של נאשם 1 נע בין 40 חודשי מאסר בפועל לבין 70 חודשי מאסר בפועל.

באמצעות ענישה של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח למשך חודשים רבים, בצירוף עונש מאסר מותנה הצופה פני עתיד, סבורני כי יוגשם עיקרון ההלימה, ובד בבד תושג הרתעתם של הרבים, לצד הרתעת הנאשם.

סוף דבר על כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 · ארבעים (40) חודשי מאסר בפועל.