ביום 14.11.2011, בעקבות החלטת שר הפנים בנוגע להסדרת מעמדם של ילדי עובדי נציגויות זרות בישראל (שקבעה שבקשותיהם של ילדים לנתינים זרים שהועסקו בנציגויות זרות יידונו כבקשות לקבלת מעמד מטעמים הומנטריים, בתנאי שעמדו בתנאי החלטת הממשלה), הגישו הורי המערערת, עבורם ועבור בתם, בקשה נוספת לועדה הבינמשרדית.
אלא שבמקרה זה אין המדובר בחוות דעת המפרטת מצוקה וקשיים צפויים עקב המעבר, אלא בחוות דעת המתארת מצוקה שנותנת אותותיה במערערת במשך שנים לא מעטות ומצב רפואי-נפשי נתון, שמקורו אמנם בבעיית הזהות והחשש מהרחקה לארץ זרה לה, אך מזה שנים יש לו ביטויים קליניים ברורים של חרדה ודכאון, המשליכים גם על יכולתה של המערערת להיתמודד עם שינויים בחייה.
הוצגה חוות דעת הנסמכת על בדיקת המערערת ומסמכים המלמדים על טיפולים פסיכולוגיים, שמעידה על קשיים בתחום הנפשי, אלא שהועדה ראתה לנכון ליתן לחוות דעת זו משקל אפסי והחליטה למעשה, בנגוד לקבוע בחוות הדעת וללא קביעה מקצועית נגדית, כי עניינה של המערערת אינו שונה מעניינם של ילדי עובדים זרים אחרים.
...
ממילא, המקום והמשקל שניתן לחוות הדעת בהליך זה, כמקיימת את הדרישה ל"דבר מה נוסף" המצטרף למכלול נסיבותיה של המערערת - בגירה העומדת בפני עצמה - הוא לא בהכרח זה שיינתן לה בעת בחינת עניינם של ההורים, והדברים נאמרים על מנת שיהיה ברור שהחלטה זו ניתנת מנקודת המבט של המערערת בלבד, ועל מנת שלא ייטען כי יש בה כדי לחייב מסקנה כזו או אחרת בעניינם של ההורים.
לסיכום – מסקנתי היא שיש מקום להתערב בהחלטת המשיב (ובפסק דינו של בית הדין), ובהתאם הערעור מתקבל.
המשיב ישלם למערערת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.
